סדר סדר תרדוף1
שלום עדי, תודה לך על שאלתך, המעניקה לי הזדמנות להסביר את החשיבות שבהקפדה על עובדות נכונות ועל מינוח מדוייק. לא מעט דברים מרגיזים אותי בחברה הישראלית, וביניהם החיפוף, ה"יהיה בסדר", חוסר התחשבות בזולת, זלזול בכללים וכו'. לצערי, חלק מפגמים אלו קיימים גם בדיונים השונים אודות אמנויות לחימה בכלל ואומנות הלחימה קרב מגע בפרט. שמתי לב, שמעט גולשים בפורומים הרלבנטיים הם אנשי קרב מגע (דהיינו חברי ארגוני הקרב מגע, הממשיכים את דרכו של אימי ליכטנפלד המנוח, מייסד אומנות הלחימה קרב מגע). בעבר התאמנתי בקרב מגע כשש שנים (בשנות ה-80 וה-90) אצל ירון ליכטשנטיין, תלמידו הישיר של אימי. לא הוסמכתי לשמש כמדריך קרב מגע (וגם לא ניסיתי לקבל הסמכה), ומעולם לא שימשתי כמדריך קרב מגע. זה למעלה מעשר שנים שאינני מתאמן בקרב מגע, ואין לי כל קשר לשום ארגון קרב מגע. אין לי כל כוונה לעסוק בעתיד בקרב מגע, ואין לי כל אינטרס בהקשר זה. כיום, זה למעלה משבע שנים, אני עוסק ומתאמן באייקידו, ואני מקווה ומתכנן להמשיך לעסוק באומנות לחימה זו עוד שנים רבות. אני מבקש להודות בליקוי ממנו אני סובל: תמיד אהבתי וגם היום אני אוהב את אומנות הלחימה קרב מגע. אני מעריך ומכבד עד היום את מורי ירון ליכטנשטיין, ואת מייסד הקרב מגע אימי ליכטנפלד המנוח. מורי, ירון ליכטנשטיין, עזב את הארץ לפני מספר שנים, כך שגם מבחינה זו אין לי כל אינטרס (מה גם שאף אחד מהדיונים בנושא הקרב מגע לא נגע לו). אם תחבר את כל הנ"ל תבין שההרגל שלי, עליו אתה שואל, נובע מהאופי המעצבן שלי להקפיד על קוצו של יוד, מאהבתי לקרב מגע ומהכבוד שאני רוכש למייסדו אימי. אני סבור שמרבית (שים לב, חיים, כתבתי "מרבית", ולא "כל") הכותבים והקוראים בפורומים הרלבנטיים בנושא הקרב מגע אינם מכירים די הצורך את הקרב מגע (לא את הטכניקות, לא את העקרונות, לא את הנפשות הפועלות ולא את ההסטוריה שלו), ועל כן אני חש חובה אמיתית לתרום מידיעותיי המצומצמות בנושא כדי למנוע טעויות ואי-הבנות. אני חושב שהבחנת נכון, שאני מקפיד להדגיש את ההבדל בין הקרב מגע לבין ה"קרב מגע" הצבאי. ה"הרגל" הזה שלי נובע מאמונתי הכנה ש"הקרב מגע" הצבאי אינו אומנות הלחימה קרב מגע, וכי יש אנשים שרוצים ללמוד דווקא את אמנות הלחימה קרב מגע שפותחה על ידי אימי. אני מאמין שהקרב מגע זכה למוניטין ולפרסום רבים בזכותו של אימי ולא בזכות צה"ל (קביעה שיתכן מאד שאפילו ראשי ארגוני הקרב מגע וממשיכי דרכו של אימי לא יסכימו עמה - כפי שכבר כתבתי אני אינני נציגו של שום ארגון קרב מגע, ואינני דוברם). למיטב הבנתי ה"קרב מגע" הצבאי אינו אומנות לחימה אחת סדורה, בשונה מאומנות הלחימה קרב מגע, ומאומנויות לחימה אחרות, כגון קראטה, ג'ודו וכיו"ב. אני מתקשה להאמין שבחור צעיר שהתאמן בטקוואנדו במשך שש שנים עד לגיוסו לצבא (רק לצורך ההמחשה), יעבור קורס "קרב מגע" בצה"ל בן מספר חודשים, ובסופו ירכוש אומנות לחימה חדשה מלאה וסדורה. יתכן שאני טועה, אך החולקים עליי אינם טורחים לתרום מידיעותיהם על הנעשה בצה"ל בתחום זה, ובדרך זו להבהיר לי ולקוראים היכן וכיצד אני שוגה, אלא בוחרים לתקוף אותי אישית. התחושה שלי (וודאי שאיני יכול לדבר מידיעה ממקור ראשון) היא שביחידות שונות של כוחות הביטחון השונים קיימים מערכי הדרכה שונים של לחימה בידים ריקות ובנשק קר, המותאמים לצרכי היחידות והמשתנים בהתאם להכשרה של האחראי לתחום ה"קרב מגע" באותן יחידות (יתכן שהוא במקורו איש קפא"פ, הישרדות, קראטה, ג'ודו, אגרוף וכ'ו, ובהתאם ישתנו התרגולות באותה יחידה). והחשוב מכל, כפי שכתב גולש אחר (נדמה לי שהיה זה אבי נרדיה) מרבית הלחימה של צה"ל, כמו כל צבא מודרני, היא לחימה בנשק חם. צה"ל סובל מהעדר תקציב, מעומס משימות ומשחיקה מתמדת. בנסיבות אלה אני מתקשה להאמין שבצה"ל מתקיים פיתוח אינטנסיבי של אומנות לחימה כלשהי. אני מניח שבמעט הזמן שנותר לכוחות הלוחמים הם עוסקים בתרגולות קיימות בידיים ריקות ובנשק קר, וכמעט שלא מפתחים דבר. יתכן שאני טועה, ובמקרה כזה ההתעקשות שלי נועדה לגרום לגולשים בעלי ידע בתחום לתרום מידיעותיהם, ולתקן את התפיסה השגויה שלי, וכך להעשיר את הדיון בפורום. אם אינני טועה, אזי הייתי שמח אם הזילות של המנוח "קרב מגע" היתה נפסקת, ואם אנשים היו מעניקים את הכבוד הראוי לאימי ליכטנפלד ולקרב מגע, בכך שלא היו משתמשים במונח "קרב מגע" כשם גנרי. לתפיסתי קרב מגע היא אומנות הלחימה שפיתח אימי ליכטנפלד, ולא שום דבר אחר. מי שעוסק בקרב מגע (של אימי) אינו צריך להסביר ולהוסיף "קרב מגע מבית מדרשו של אימי", אלא די בכך שיציג עצמו כאיש קרב מגע (ואין זה משנה לאיזה ארגון מבין ארגוני הקרב מגע הוא משתייך, לרבות כל ארגון שפרש והתפצל מהם) לעומת זאת, לתפיסתי, מן הראוי שמי שאינו עוסק בקרב מגע (של אימי) אלא במשהו אחר (הישרדות, קפא"פ וכו', ולהבדיל אלפי הבדלות "קרב מגע" צבאי) לא יציג עצמו כאיש קרב מגע, גם אם הוא הוסמך בצה"ל כמדריך "קרב מגע". אני מבקש להדגיש, הדברים לעיל מבטאים את תפיסתי ואת השקפתי לגבי השימוש נכון במונח "קרב מגע". הם אינם מתארים את המצב החוקי באשר לשימוש במונח "קרב מגע". למיטב הבנתי, אין כל איסור חוקי על שימוש במונח "קרב מגע" כשם גנרי. יתרה מכך, כפי שכבר ציינתי באחת מהודעותיי בשרשור זה, זה לגמרי לגיטימי, מובן ומוצדק שמי ששימש כמדריך קרב מגע בצה"ל יציין ואף ידגיש עובדה זו בקורות חייו וברשימת הכישורים שלו. זהו נתון רלבנטי וחשוב. יחד עם זאת, העובדה שאותו אדם שימש כמדריך קרב מגע בצה"ל אינה הופכת אותו לאיש קרב מגע (במובן של אמנות הלחימה קרב מגע של אימי). אני חושב שהאתר של אלדד בן-חורין הוא דוגמא מצויינת לתיאור הוגן ולגיטימי שכזה. אלדד בן-חורין מצהיר על עצמו שהוא איש קראטה-דו. זו המומחיות שלו (עד כמה שהבנתי). בנוסף לכך, יש לו ניסיון רב וכישורים רבים, ובכללם העובדה החשובה שהוא שימש כמדריך קרב מגע בצה"ל במשך כעשר שנים. לעניות דעתי זהו נתון חשוב ובעל ערך רב למי שמבקש ללמד אומנות לחימה לקהל הרחב. אין בנתון הזה שום דבר מטעה. (המשך בהודעה הבאה)
