"הגנה עצמית" החוק Vs אמנויות לחימה
לאחר שיחה מאוד לא מחייבת עם תובעת משטרתית אני חושב שרצוי לחלק את הדיון לשני תחומים נפרדים: החוק והפרקטיקה. מבחינת החוק: ------------ בארץ, וגם ברוב מדינות העולם מותר לכל אדם להגן על עצמו. "הגנה עצמית" היא טענה משפטית של הנאשם כנגד כתב אישום פלילי, או במהלך החקירה במשטרה. מבחינת החוק ההגנה היא על גופך, גופו של אחר ורכושך. ההגנה תהיה במצב בוא אתה חש תחת איום מיידי ומוחשי בלבד, ולא איום עתידי. בנוסף נדרש שתוצאות ההגנה העצמית תהינה פרופורציונליות לנזק שהיה עשוי להגרם לך מנקודת ראות אובייקטיבית. ושההגנה נעשתה רק על מנת לעצור את האלימות המופעלת עליך תוך שימוש בכוח מינימלי. כעת ננסה מעט לפרשן , הפרשנות היא שלי ואני יכול רק לקוות שאינני מטעה אף-אחד. לתשומת לב, אינני משפטן/עו"ד וכל הכתוב כאן הוא על סמך התעניינות, קריאה ושיחה עם אנשים (חלקם כן משפטנים) : ההגנה היא על הגוף והרכוש ולא על האגו או הכבוד שלך, לכן, אם היית יכול לסגת מעימות פיזי ולא נסוגת - אתה אשם. כנ"ל אם תרמת ל"חימום האווירה" בדיבורים ו/או מעשים. אם אתה בחרת להכנס לעימות – מבחינת החוק לא הגנת על עצמך, והאירוע יהיה קטטה שבה שניכם (אתה וה"תוקף" מעורבים). אם הבאת את עצמך במכוון למקום שבו אתה עשוי להיות מותקף והתכוננת לכך מראש - תובע עלול להאשים אותך שרצית לבחון את יכולותיך וחיפשת עימות, ובכך לא מלאת את התנאים הללו. הסכנה חייבת להיות עכשיו, אם מישהו אומר לך שהוא מתכוון להרוג אותך בעוד שבוע, גם אם ברור לכל שזו כוונתו, אסור לך לתקוף אותו עכשיו מבחינת החוק. עליך לפנות למשטרה ... מאד משמעותי האופן שבוא אתה תפסת את הסכנה. אם אתה לא הרגשת תחת איום: אין לך זכות להגנה עצמית. תובע עלול לטעון שבגלל היותך מאומן באמנויות לחימה, לא היית ולא חשת בסכנה במצב שבו אדם אחר כן היה בסכנה. מצב שני, אם תוכל לשכנע שאתה באמת חשבת שמישהו תוקף אותך עכשיו. אזי תפיסתך הסובייקטיבית היא הקובעת כאן. גם אם יתברר שלמעשה המדובר בסתם ליצן. כנ"ל אם תחלץ לעזרת אדם שחשבת שהוא מותקף ואח"כ יתברר (מעדותו) שהוא בכלל סתם השתעשע עם חברו. תוצאות ההגנה אמורות להיות פרופורציונליות לתקיפה וכוונותיה, כפי שמעריכים באופן אובייקטיבי. יתכן שלדעתך מגיע לאדם שנותן לך סטירה עונש מוות. אך זו דעה סובייקטיבית, וכנראה שרוב האנשים לא יסכימו אתך. אם היית צפוי לצאת רק עם כמה סימנים כחולים על הגוף/ידיים, שבירת הידיים/רגליים/ראש של התוקף לא יתקבלו בהבנה, ובוודאי שלא הריגתו. ואפילו אם עשית את האחרונים בשוגג, אל תצפה ליותר מדי הבנה מהחוק. אגב, לאור הנ"ל, אני אישית חושב שאם תגרום נזק לגנב שמנסה לברוח עם רכושך כנראה שלא תוכל להשתמש בטיעון להגנה עצמית. יותר מכך אתה נדרש להשתמש בכוח המינימלי הדרוש למניעת הסכנה. לכן, אם יכולת לעצור את אותו התוקף בלי לפגוע בו, אבל בחרת להשתמש בטכניקה שכן תגרום לו נזק (שבירת עצם/פגיעה באיבר פנימי/מוות), אתה לא יכול לטעון להגנה עצמית.תובע עלול לטעון שאתה, כאמן לחימה, יכולת להתחמק מאותו התוקף גם בלי לגרום לתוקף נזק, ולהאשים אותך. אם תמשיך להכות בתוקף לאחר שהוסרה הסכנה מעליך, גם לא תוכל לטעון להגנה עצמית. למשל, אם תפיל את אותו התוקף לקרקע ואז תבעט בו עד לאובדן הכרה/מוות. בניגוד לאמונות התפלות, אין בישראל שום חובה להזהיר תוקף שאתה יודע אומנויות לחימה, או להירשם במשטרה כ"נשק קטלני" אם יש לך חגורה שחורה באמנות כלשהי (יש מדינות בהן הדרישה האחרונה קיימת). עצם הידיעה של אמנות-לחימה לא משנה (בארץ) את המצב החוקי, החוק מתייחס לתוצאות האירוע. ידיעת אמנות הלחימה כן עשויה לשנות את התפיסה של נציגי-החוק השונים, למרות שאין לכך שום התייחסות ספציפית בחוק. מבחינה מעשית ------------ עד כאן הבנתי המצומצמת לחוק בנוגע להגנה עצמית ומשמעותו. כמו כל דבר בחיים, גם החוק נתון לפרשנות של אנשים. אחד הגורמים המשמעותיים בשרשרת זו הוא התובע (הגורם המכריע הוא כמובן השופט אם תגיע אליו). אם התובע ישתכנע שכל המעורבות שלך במאורע אלים נבעה מהגנה עצמית. לא תגיע למשפט, ובכך תחסוך לעצמך הרבה מאוד טרחה ובעיות, מבחינה זו לתובע יש כמעט יכולת שיפוטית. לאחרונה יצא לי לדבר מעט עם תובעת משטרתית, השיחה הייתה בנסיבות חברתיות ולא פורמלית ואני אנסה לתאר את ההתרשמות שלי מגישתה: אין לתובעת הזו היכרות עם התחום של אומנויות לחימה. אם היא תבדוק אירוע בו אדם אחד נשלח לבית חולים והשני סובל רק מחבורות קלות, היא תניח אוטומטית שהמאושפז הוא הקורבן, ויהיה לה קשה לקבל שהאדם שלא נפגע, איננו אשם בכלל. מנקודת מבטה, שבירת עצם היא נזק חמור ודורש הרבה כוח לבצע. אם נשברה עצם למישהו בעימות אלים, הופעלה שם אלימות קשה והשובר הוא האלים והאשם. יהיה לה קשה לקבל גרימת נזק כזה כתגובה אוטומטית ובוודאי שלא כתוצאה סבירה לעימות פיזי. הרבה מאוד תלוי באופן בו אדם יציג את עצמו ואת המקרה. מצפים מאדם ישר גם לזכור מה קרה באירוע האלים לפרטיו (נקודה שהיא מאוד בעייתית בעיני) וגם לספר בדיוק את אותה העדות בכל פעם שישאל לאחר זמן (וגם זה בעייתי בשל התנהגותו של הזיכרון האנושי). אלמנט נוסף יהיה העבר של אותו אדם, אם לאחד המעורבים יש עבר פלילי ו/או תיקים במשטרה, זה בהחלט יכול לשנות את התייחסות האנשים במערכת-המשפט למקרה, למרות שמבחינת החוק לא אמורה להיות לכך שום השפעה ! כמובן שנוכחות עדים אמינים יכולה לשנות את התמונה בכל אחד מהמצבים הללו. ושוב להזכיר - אני לא עו"ד ולא מומחה בתחום, ומי שמגיע לבית המשפט - רצוי שידאג שיהיו לו כאלה. מקווה שאני עוזר להרחיב את ההשכלה אני שוקל לשים הפניה בפורום חוק ומשפט ולבקש מהם להעיר את הערותיהם בנושא. אמיר