פרספקטיבה
מי שחי בישראל רגיל להפרדה: החילונים גרים במקום אחד, חרדים בשכונה אחרת, רוסים באשדוד ועל ערבים אין בכלל על מה לדבר - במדינה עם 20 אחוז ערבים יש אבעה ישובים מעורבים: חיפה, ירושלים, עכו ויפו. וגם שם הסגרגציה כמעט מוחלטת.
וזו הדרך של ישראלים להסתכל על המציאות: כל אחד גר בתחום המושב שלו, ערבוב זה רע (למשל בנצרת עלית וראש העיר האולטרא גזעני שלה), כל אחד הולך לבית ספר שלו.
ואז באים הישראלים היהודים לאירופה ופתאום רואים ערבים ברחוב. זה מזעזע אותם כי כל השנים בישראל ערבים הם רק המנקים של הבניין, השיפוצניק או משהו כזה. ולא שכן, קולגה, מישהו שעומד בתור בסופר, מישהו שחס וחלילה שווה להם.
אז הבהלה ברורה ולמקום הזה פונים יחזקאלי ודומיו. (אני כותב על ערבים -יהודים אבל הסיכוי שליהודי חילוני אשכנזי יש שכן חרדי/רוסי/מזרחי הוא גם נמוך בצורה מטרידה).
מה שמוזר פה היא שהיסטורית באירופה נוצרים היו כמובן הרבה יותר מסוכנים ליהודים מאשר מוסלמים אבל את זה כמובן שמים בצד.
ואין משהו יותר פשוט מאשר לתפוס טרמפ על האיסלמופוביה האירופאית (שבלא מעט מובנים היא פשוט גלגול מודרני של אנטישמיות אירופאית קלאסית) ולערבב את בעיות המזרח התיכון עם המציאות האירופית.
כי היום בהולנד הרבה יותר גרוע להיות מוסלמי שסופג פגיעות מהאליטה מצד אחד ומההמון הזועם סטייל וילדרס מצד שני, מאשר להיות יהודי.
תכלס - המציאות מורכבת - יש בעיות כלכליות, יש בעיות פוליטיות, ולכל אלה ברור שיש השפעה על החוויה היומיומית שיכולה להתגלגל לאלימות או לסתם תקריות לא נעימות.
אני מציע במקום להסתכל על הולנדים מוסלמים כסכנה מונוליטית: א. להבין שכמהגר החוויה שלי הרבה יותר דומה למהגר ממרוקו מאשר להולנדי "מקורי", ב. לא להחיל את האקסיומות הישראליות על המציאות האירופית
ג. להיות זהיר בנפנוף הישראליות/היהודיות לא רק כלפי מוסלמים אלא גם כלפי הולנדים כי לדעתי הסכנה מאנטישמיות של הולנדים גם קיימת (וגם כי אין כל כך הרבה סיבות להיות גאים בישראל - יש מספיק סיבות טובות להתבאס ממה שישראל עושה).