הגיע זמן לשון!

[חרגולית מצויה]

הגיע זמן לשון! ../images/Emo3.gif

בנות יקרות! הגיע זמן לשון! לא, אין זו הזמנה לנשיקה לוהטת אלא לרגע של עברית (קשה שפה). בת זוגתי או בת זוגי? איזו צורה נכונה ותקינה מבין שתי הצורות? אז ככה: הצורה התקינה היא 'בת זוגי' - בא מבן זוג, בת זוג ומכאן בן זוגי, בת זוגי. אם רוצים אפשר לומר גם 'זוגתי' אבל לא נכון ולא תקין לומר 'בת זוגתי' - זו צורה שאינה קיימת בשפה העברית במשמעות שמתכוונים אליה כבת זוגי. כשאומרים בת זוגתי בעצם מתכוונים לבת של זוגתי ולמי כאן יש בעיות עם הבת של בת זוגה? אני אישית מכנה את זוגתי 'זוגית'. האם יש קשר לעברית תקינה? לא! אז למה? ככה!

 

[dify]

עיברית קשה שפה ../images/Emo13.gif

יש לי חברה שמשחקת הרבה עם ענייני השפה. לא מזמן היה לה ריב ענק באחד הפורומים על השאלה, האם יש לפנות בזכר או בנקבה כשיש רוב של נשים (רוב מובהק!) או אפילו אם זה לא לגיטימי שהיא תכתוב לפעמים כך ולפעמים אחרת. יש כאלו שבטח חושבות/ים שהיא ראדיקאלית, אבל האמת היא שהתגובות של הבחורים בפורום הביאו אותי לראות דברים אחרת. הבחורים תכלס נעלבו שפנו אליהם בלשון נקבה. תכלס התמרמרו שלמרות שהם המיעוט הם צריכים לקבל את הצורה שבה הרוב נמצא. ופתאום חשבתי לעצמי שזה לא יאמן שאנחנו שנים חיות בתנאים הללו, והם אפילו כמחווה של רצון טוב לא מוכנים לחיות לפי אותם כללים ממש, ועוד כועסים, מתמרמרים, צווחים על אי תקינות ומה פתאום שידברו אליהם בנקבה... ואחרי שראיתי את התגובה שלהם חשבתי לעצמי שאני לא מבינה למה להם מותר להתמרמר ואילו אני חיה שנים עם פניה בלשון זכר ביחיד וברבים ולי אין זכות להתמרמר. כי כן, אפשר היה להחליט על חוקיות לשונית אחרת. זה עניין של החלטה ערכית, וברור, אם כן, איפה הערכים נמצאים... אז אין מילה בשפה וגם זה משקף משהו... כמובן.... בינתיים אני קוראת לה זוגתי בפני אחרים (או אישתי=האישה שלי, ביננו). ונראה לי נכון להגיד בת הזוג שלי, אבל אני לא האקדמיה, אני רק אישה קטנה בשטח, אבל מה שכן, הרבה פעמים שינויים שהאקדמיה ניסתה להכניס לא תפסו (ראי שח רחוק) ושינויים מהשטח הם שנפוצים (ראי צ'יפס, מי בעולם אומר טוגנים???) אז אם אנחנו בשטח נפעל ונדבר כרצוננו אז בסופו של דבר זה יהיה מה שיקבע. אז מה את מציעה לפרוטוקול?

 

[חרגולית מצויה]

ברור לי ש....

מילה חדשה שלא עושים בה שימוש - סופה כחוק שמחוקקים (המחוקקים) ואינו נאכף בפועל. דינם של שני אלו הוא לצבור אבק באחת ממיליוני התיקיות של משרדי הממסד (האקדמיה העברית או משכן הכנסת). חשוב ששפה תיהיה דינאמית ותכיר בשינויים סביבה ותתאים עצמה אליהם. עכשיו עם כל הטכנולוגיה והמיחשוב צצות המון מילים לועזיות ואין להן תשובה עברית. האקדמיה במקרים מסוימים כן נותנת מענה, למשל: המילה העברית לגאג'ט היא חפיץ. האם נאמץ את המילה הזו או נשתמש במילה הלועזית - זו אכן שאלה טובה, אבל הממסד חייב קודם כל לתת מענה לצורך של מילים חדשות ולכן זה בעיני לא שטותי בכלל שצצות מילים כמו כרוכית (שטרודל של דוא"ל), גם אם הן נשמעות מצחיקות ובלתי קליטות בעליל. כמו שיש אבולוציה בחי ובצומח, כך גם ישנה אבולוציה בשפה - זה תהליך. ולגבי הפניה בזכר או בנקבה, הנה מה שיש לאקדמיה לומר בנידון: מעולם לא הוחלט לפנות לקהל המרכיב גברים ונשים בלשון נקבה והנה לינק מאתר האקמיה העוסק בכך: http://hebrew-academy.huji.ac.il/question3.html אני בהחלט מבינה אותך אבל איכשהו אני לא מצליחה להתרעם מהאפליה הזו. בכל מקרה לילה טוב בינתיים!

 

[דייקסטרה]

שפה יוצרת מציאות

במובנים רבים, שפה יוצרת מציאות, או לפחות משפיעה עליה מאוד. כאשר המילה "הומו" היא קללה נפוצה בקרב ילדים (ומבוגרים

)- אז קשה לצאת מהארון. כאשר אנחנו מתרגלות לכך שפניה לקבוצה תיעשה תמיד בלשון גבר, גם אם רוב הקבוצה היא נשית- אנחנו מתרגלות לזלזול בנו. נכון, האקדמיה קובעת כללים, אבל האקדמיה היא בסך הכל גוף גברי שמרני למדי. למה לקבוע דווקא צורת פניה בזכר בתור צורה "כללית"? אין בעברית פניה סתמית, חסרת גוף. העברית בנויה כך שתמיד ניאלץ לבחור בין גופים. בעברית המדוברת פעלים בגופים שני ושלישי רבות (הן) נכחד לחלוטין. אף אחת לא כותבת "אתן תגענה" אלא "אתן תגיעו", וגם לא "הן תלכנה" אלא "הן ילכו". במקרים האלו, צורת הזכר השתרשה כצורת הפניה גם לנקבות. הדיון הזה מזכיר לי מקרה שקרה לפני כמה שנים. חברת נתיבי איילון הציבה שלט לפני אחד המחלפים בבניה: "לחיפה סע בכיוון הרצליה" למה סע? למה לא סעו? אמנם גם סעו, כאמור, היא פניה גברית, אבל לפחות מקובלת כפניה לשני המגדרים. מה עשו קבוצה קטנה של פמיניסטיות? הלכו ויצרו שבלונה יפה של האות יו"ד, והוסיפו אותו לשלט כך שנכתב בו:" לחיפה סעי בכיוון הרצליה" החברה תקפה אתן ואמרה ששילוט כזה מבלבל (!!) ומפריע לנהגים (!!). אבל הנקודה עברה היטב, והשלט הוחלף, הפעם נכתב "סעו".

 

[חרגולית מצויה]

אהבתי את ה"סעי"! ../images/Emo13.gif

אכן שפה יוצרת מציאות. השפה העברית בכלל היא שפה מאוד סקסיסטית. באנגלית למשל הפניה לקהל נעשית פשוט על ידי המילה YOU - אין העדפה לזכר או לנקבה. יש לי ידיד שחי בארה"ב. בביקורו בארץ לא מזמן הוא שאל אותי בפליאה: "מדוע השולחן זכר? מדוע הספה נקבה? איפה איברי המין שלהם? איך יודעים מה זכר ומה נקבה?". כשחושבים על זה, באמת קשה להבין את ההגיון. באנגלית - ידידי אמר לי - שהשיוך לזכר או לנקבה נעשה רק ליצורים חיים שניתן לזהות את המין שלהם ולא לעצמים דוממים. השיוך המיני שאנחנו עושים לכל חפץ באמת מצחיק דוברי שפה אחרת - סקסיסטית פחות והגיונית יותר.

 

[דייקסטרה]

אגב שיוך זכר ונקבה לחפצים

בצרפתית למשל, יש גופים לחפצים, אך הם נקבעים לפי האדם אליו שייך החפץ. במעיין תרגום קלוקל לעברית זה היה נשמע ככה: "השולחנה והספה שלי חדשות. עשיתי הזמנה אחרי שראיתי את השולחן והסף החדשים של אחי" גם אני אהבתי מאוד את ה"סעי".