הגיע הזמן...
- פותח הנושא בארס
- פורסם בתאריך
למה נצח?
כי "אנחנו" כל פעם נוגעים במקום הזה שהיה תמיד וישאר תמיד, שלא משתנה, והוא אחד ומושלם ואי אפשר לדבר עליו במונחים של זמן ושל דואליות. ואני רוצה לדבר עליו בעיקר בכדי לעמוד על היחס של הנצח לעולם שלנו כי באיזשהו מקום כשנוגעים בנצח יש נטיה מסויימת לבטל את העולם הזה ולעניות דעתי זו טעות.
כי "אנחנו" כל פעם נוגעים במקום הזה שהיה תמיד וישאר תמיד, שלא משתנה, והוא אחד ומושלם ואי אפשר לדבר עליו במונחים של זמן ושל דואליות. ואני רוצה לדבר עליו בעיקר בכדי לעמוד על היחס של הנצח לעולם שלנו כי באיזשהו מקום כשנוגעים בנצח יש נטיה מסויימת לבטל את העולם הזה ולעניות דעתי זו טעות.
הו השפריץ.
אכן...עם השפריץ של אלן וואטס התקרבתי לאיזה עניין רציני אבל זנחתי אותו בזמנו אבל אם אתה זוכר אותו אז אני אנסה להחיות אותו מתישהו בקרוב. איך נולדת התופעה מהמקור הנצחי אין לי ממש מושג הייתי רוצה לדבר קודם קצת על הנצח עצמו אבל...קודם ניתן קצת זמן לארוחת ערב שבת להתעכל קצת
אכן...עם השפריץ של אלן וואטס התקרבתי לאיזה עניין רציני אבל זנחתי אותו בזמנו אבל אם אתה זוכר אותו אז אני אנסה להחיות אותו מתישהו בקרוב. איך נולדת התופעה מהמקור הנצחי אין לי ממש מושג הייתי רוצה לדבר קודם קצת על הנצח עצמו אבל...קודם ניתן קצת זמן לארוחת ערב שבת להתעכל קצת
דבר ראשון
...שצריך להתנער ממנו בקשר לנצח היא התפיסה שהנצח, באם הוא קים, הוא התמשכות הזמן עד אין סוף. אני מניח שכולנו מכירים ואולי אף הושפענו מביטויים ורגשות כגון: "אני אוהב אתך לנצח" או "אני רוצה לחיות לנצח" וכד'. הביטויים האלו משקפים את התפיסה הזאת שהנצח הוא בעצם התמשכות הזמן הלאה והלאה עד בלי סוף, וזו כמובן, תפיסה מטופשת. אם נביט קדימה בזמן לעוד מאה מיליאד שנים, לעוד מיליארד מיליארד שנים, לעוד מיליארד בחזקת מיליארד מיליארד שנים...לא נראה שם כלום, וגם אם כן, את מי זה בכלל מעניין? הנצח, לא קשור לזמן וזה מה שיפה הוא נמצא בשניה אחת כמו שהוא נמצא באלף שנים יותר נכון יהיה לומר...ששניה אחת (או אלף שנים) נמצאות הן בנצח. ובעוד התפיסה הבסיסית מגדירה את הנצח כהתמשכות אין סופית לאורך הציר הדקיק של הזמן הנצח עצמו ממתין בסבלנות במישור אחר לגמרי. הזמן, והעולם, הם בעצם נגזרת של הנצח. כמו שפסל אבן הוא נגזרת אחת מסויימת מאותה אבן גולמית ראשונית. גוש האבן שעומד בפני פסל בתחילת העבודה מכיל בשלמות את כל אין סוף האפשרויות אין סוף הצורות והפסלים שניתן לחצוב בו. גוש האבן הראשוני הוא נצח ביחס לפסל המוגמר שמגלם את התממשותה של אפשרות אחת ויחידה מבין אין סוף האפשרויות הגלומות בו. עד כאן לבינתיים.
...שצריך להתנער ממנו בקשר לנצח היא התפיסה שהנצח, באם הוא קים, הוא התמשכות הזמן עד אין סוף. אני מניח שכולנו מכירים ואולי אף הושפענו מביטויים ורגשות כגון: "אני אוהב אתך לנצח" או "אני רוצה לחיות לנצח" וכד'. הביטויים האלו משקפים את התפיסה הזאת שהנצח הוא בעצם התמשכות הזמן הלאה והלאה עד בלי סוף, וזו כמובן, תפיסה מטופשת. אם נביט קדימה בזמן לעוד מאה מיליאד שנים, לעוד מיליארד מיליארד שנים, לעוד מיליארד בחזקת מיליארד מיליארד שנים...לא נראה שם כלום, וגם אם כן, את מי זה בכלל מעניין? הנצח, לא קשור לזמן וזה מה שיפה הוא נמצא בשניה אחת כמו שהוא נמצא באלף שנים יותר נכון יהיה לומר...ששניה אחת (או אלף שנים) נמצאות הן בנצח. ובעוד התפיסה הבסיסית מגדירה את הנצח כהתמשכות אין סופית לאורך הציר הדקיק של הזמן הנצח עצמו ממתין בסבלנות במישור אחר לגמרי. הזמן, והעולם, הם בעצם נגזרת של הנצח. כמו שפסל אבן הוא נגזרת אחת מסויימת מאותה אבן גולמית ראשונית. גוש האבן שעומד בפני פסל בתחילת העבודה מכיל בשלמות את כל אין סוף האפשרויות אין סוף הצורות והפסלים שניתן לחצוב בו. גוש האבן הראשוני הוא נצח ביחס לפסל המוגמר שמגלם את התממשותה של אפשרות אחת ויחידה מבין אין סוף האפשרויות הגלומות בו. עד כאן לבינתיים.
ועוד
נמשיך עם הדימוי של הסלע הראשוני והפסל... המהות של כל הפסלים שניתן לחצוב מגוש שיש, היא אותה מהות, היא השיש עצמו. האמת, מתחבאת בעולם בדיוק כמו שהשיש מתחבא בפסל של דויד, זה מגוכך, הוא כולו עשוי שיש ומי שעיניו בראשו גם אם ירצה לא יכול שלא לראות אותה, הוא משתין מרוב צחוק. כמו שהפסל הוא תוצאה של החסרה מהגוש המקורי כמו שפרוסת לחם היא חיתוך של הכיכר השלמה כמו שצילום הוא הקפאה של סלייס מסויים של המרחב הארבע מימדי כך הזמן הוא תוצאה של חיתוך והחסרה מהנצח. (בספר של אוספנסקי מוצגת תיאורית המימדים שלו, כדאי לקרא) אותו כנ"ל לגבי צלילים ותנועה הנצח הוא דומם וחרישי איך ייתכן צליל איך תיתכן תנועה, ב"מרחב" שמכיל את כל הצלילים והתנועות כולם באחת? העולם הוא מטריצה, (גריד) ברזולוציה מסויימת היקום כולו בנוי ממספר רמות של מטריצות ברזולוציות משתנות כאשר עולם החומר הוא המטריצה הגסה ביותר, (ברזולוציה הנמוכה ביותר) והנצח.... הוא רציפות מושלמת אין בו פערים בכלל וניתן לגזור ממנו כל מטריצה שהיא. הריקות, זו אולי אחת הטעויות או ההטעיות הנפוצה ביותר שנובעת בדרך כלל להערכתי מתרגום גרוע. הנצח הוא אינו ריקות הוא מלאות מושלמת.
נמשיך עם הדימוי של הסלע הראשוני והפסל... המהות של כל הפסלים שניתן לחצוב מגוש שיש, היא אותה מהות, היא השיש עצמו. האמת, מתחבאת בעולם בדיוק כמו שהשיש מתחבא בפסל של דויד, זה מגוכך, הוא כולו עשוי שיש ומי שעיניו בראשו גם אם ירצה לא יכול שלא לראות אותה, הוא משתין מרוב צחוק. כמו שהפסל הוא תוצאה של החסרה מהגוש המקורי כמו שפרוסת לחם היא חיתוך של הכיכר השלמה כמו שצילום הוא הקפאה של סלייס מסויים של המרחב הארבע מימדי כך הזמן הוא תוצאה של חיתוך והחסרה מהנצח. (בספר של אוספנסקי מוצגת תיאורית המימדים שלו, כדאי לקרא) אותו כנ"ל לגבי צלילים ותנועה הנצח הוא דומם וחרישי איך ייתכן צליל איך תיתכן תנועה, ב"מרחב" שמכיל את כל הצלילים והתנועות כולם באחת? העולם הוא מטריצה, (גריד) ברזולוציה מסויימת היקום כולו בנוי ממספר רמות של מטריצות ברזולוציות משתנות כאשר עולם החומר הוא המטריצה הגסה ביותר, (ברזולוציה הנמוכה ביותר) והנצח.... הוא רציפות מושלמת אין בו פערים בכלל וניתן לגזור ממנו כל מטריצה שהיא. הריקות, זו אולי אחת הטעויות או ההטעיות הנפוצה ביותר שנובעת בדרך כלל להערכתי מתרגום גרוע. הנצח הוא אינו ריקות הוא מלאות מושלמת.
טאו טה צ'ינג
פרק 4 הטאו הינו כמו באר: משתמשים בו, אך לעולם אינו נגמר. הוא כמו הריק הנצחי: מלא באינסוף אפשרויות. הוא חבוי אך תמיד נמצא. איני יודע מי יצר אותו. הוא עתיק יותר מהאלוהים. פרק 5 ... הטאו הינו כמו מפוח: הוא הינו ריק אבל עדיין מכיל את האינסוף. פרק 6 הטאו נקרא האימא הגדולה: ריק, אך עדיין לעולם לא כלה, הוא מוליד את אין סוף העולמות.
פרק 4 הטאו הינו כמו באר: משתמשים בו, אך לעולם אינו נגמר. הוא כמו הריק הנצחי: מלא באינסוף אפשרויות. הוא חבוי אך תמיד נמצא. איני יודע מי יצר אותו. הוא עתיק יותר מהאלוהים. פרק 5 ... הטאו הינו כמו מפוח: הוא הינו ריק אבל עדיין מכיל את האינסוף. פרק 6 הטאו נקרא האימא הגדולה: ריק, אך עדיין לעולם לא כלה, הוא מוליד את אין סוף העולמות.
במקרה של הטאו טה צ'ינג
בזכות שפע התרגומים לדעתי אין כמו שיטת ההצלבה. יש אפילו אתרים שמקבצים מספר רב מאוד של תרגומים יחד וזה מעולה, אבל כמובן שמדובר בתרגומים לאנגלית. אם בעברית עסקינן אז יש את התרגום שנפוץ עכשיו של נסים אמון קיבלתי אותו במתנה. בזמנו, דרול אמר על התרגום הזה שהוא דביק מנופח ועוד כהנה מחמאות. מאחר והוא צדק לגמרי אני סומך על ההמלצה שלו על התרגום של שלמה קאלו למרות שלא קראתי אותו. כשחיפשתי תרגום בעברית ברשת כדי להביא את הציטוטים הללו מצאתי את התרגום העצמאי הזה של בחור בשם אלון מאיר פאר והוא תרגום חמוד.
בזכות שפע התרגומים לדעתי אין כמו שיטת ההצלבה. יש אפילו אתרים שמקבצים מספר רב מאוד של תרגומים יחד וזה מעולה, אבל כמובן שמדובר בתרגומים לאנגלית. אם בעברית עסקינן אז יש את התרגום שנפוץ עכשיו של נסים אמון קיבלתי אותו במתנה. בזמנו, דרול אמר על התרגום הזה שהוא דביק מנופח ועוד כהנה מחמאות. מאחר והוא צדק לגמרי אני סומך על ההמלצה שלו על התרגום של שלמה קאלו למרות שלא קראתי אותו. כשחיפשתי תרגום בעברית ברשת כדי להביא את הציטוטים הללו מצאתי את התרגום העצמאי הזה של בחור בשם אלון מאיר פאר והוא תרגום חמוד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.