א נ ו נ י מ י ת לרגע
New member
הגיע גם תורי לקטר
אני באמת לא עושה את זה הרבה. אבל..... כבר חודש אני עם צירים שהולכים ומתגברים כל יום. בימים האחרונים הם כבר ממש כואבים ובאים עם לחץ בישבן (לפי הלידה הקודמת זה אומר שהיא נמוכה??), אבל, הם קצרים מידי, ורחוקים מידי ולכן לא אפקטיביים. אני עייפה מהצירים האלו ומהציפיה שהם מייצרים בי. כל לילה אני הולכת לישון עם הצירים ואומרת לעצמי שאם הם יעירו אותי סימן שזה הדבר האמיתי. ואז אני קמה בבוקר. היום ממש קמתי מדוכאת. אין לי בעיה עם ההריון עצמו, אם הייתי יודעת עכשיו שאני אלד עוד שבוע הייתי נרגעת, אבל הציפיה הזאת בלי לדעת מתי זה יגיע ביחד עם התגובות מכל האנשים(והטלפונים - את עדיין בבית??) וביחד עם הצירים הנוראיים האלו, פשוט גורמים לי לדכאון. אין לי סבלנות לבנות שלי מצד אחד ומצד שני עצוב לי כי עכשיו זה הימים האחרונים שלי איתן לפני בואה של עוד אחת למשפחה. אוף, אוף, אוף , ממש בא לי לבכות ולא להיות עכשיו איפה שאני (בעבודה!!!) וואו יצא ארוך, אז תודה למי שהגיעה עד הלום. יום טוב ונפלא לכולן,
אני באמת לא עושה את זה הרבה. אבל..... כבר חודש אני עם צירים שהולכים ומתגברים כל יום. בימים האחרונים הם כבר ממש כואבים ובאים עם לחץ בישבן (לפי הלידה הקודמת זה אומר שהיא נמוכה??), אבל, הם קצרים מידי, ורחוקים מידי ולכן לא אפקטיביים. אני עייפה מהצירים האלו ומהציפיה שהם מייצרים בי. כל לילה אני הולכת לישון עם הצירים ואומרת לעצמי שאם הם יעירו אותי סימן שזה הדבר האמיתי. ואז אני קמה בבוקר. היום ממש קמתי מדוכאת. אין לי בעיה עם ההריון עצמו, אם הייתי יודעת עכשיו שאני אלד עוד שבוע הייתי נרגעת, אבל הציפיה הזאת בלי לדעת מתי זה יגיע ביחד עם התגובות מכל האנשים(והטלפונים - את עדיין בבית??) וביחד עם הצירים הנוראיים האלו, פשוט גורמים לי לדכאון. אין לי סבלנות לבנות שלי מצד אחד ומצד שני עצוב לי כי עכשיו זה הימים האחרונים שלי איתן לפני בואה של עוד אחת למשפחה. אוף, אוף, אוף , ממש בא לי לבכות ולא להיות עכשיו איפה שאני (בעבודה!!!) וואו יצא ארוך, אז תודה למי שהגיעה עד הלום. יום טוב ונפלא לכולן,
