הגיעו מים עד נפש...
פשוט נמאס לי לראות את כל המשתאים ומשתהים למיניהם, אשר חוזרים שוב ושוב זה על מילותיו של זה וללא הנד עפעף מייחלים במילים בלבד ליום שמהלכים כלכליים "לא פופולאריים" במדינתנו יעמדו איתן מול לחץ ומחאה חברתית. כולנו רואים את שר האוצר, אם זה ביבי נתניהו או מאיר שיטרית זה ממש לא חשוב, עומד מידי יום ביומו אל מול לחץ חברתי מהקיצוניים שנראו בארצנו. הלחץ אינו מיוחס רק לויקי כנפו וחברותיה שהרי מראייני הטלוויזיה למיניהם מתמוגגים כשהם מראים תמונות של נשים "חסרות אונים" בוכות ומייבבות אל מול המצלמות כשבאולפנם יושב לו "נציג משרד האוצר" ומנסה להסביר, ללא הועיל, מדוע על משרד האוצר לקצץ "דווקא לשכבות החלשות". גם העיתונים נהנים בצורה מוקצנת להציג נתונים "מזוויעים" של מספר המובטלים בארץ ומספר המשפחות החד-הוריות ועוד מדגישים חזור והדגש כי 90% מהמשפחות הן בעצם נשים וילדיהם, שוב -"חסרי האונים". הם גם מאושרים לפרסם בכותרות רעשניות סקר המורה כי 70% מאזרחי המדינה תומכים באמהות (אלא מה?). וכ-ווווו-לם נהנים לכנות את המהלך הכלכלי המבורך - "גזירות" (ממש כמו אלו שהונחתו על היהודים בתקופת שלטונו של אחשוורוש בפרס). אם לא די בכך ששרי האוצר מותקפים באגרסיביות תקשורתית וחברתית כזו, הרי ששרי האוצר עומדים מול מתקפות אלו בגפם ומנסים להלחם בחירוף נפש על התוכנית הכלכלית, עקרונותיה הפשוטים ויעדה העתידי המבורך, כשמנגד עומדים להם שרי הממשלה הרבים וחברי הקואליציה המכובדים ולא נוקפים אצבע לסיוע ותמיכה בחבריהם ובתוכנית הכלכלית שהם הם היו אלו שתמכו בה והעבירו אותה בכנסת, כשבראש כל אלה עומד כמובן ראש הממשלה אשר ירה לאחרונה מספר הכרזות לקוניות וקורקטיות באשר לתמיכתו "בכל צעדיו של נתניהו". אבל לא רק הם "לא בסדר". גם אנחנו. כל כך הרבה תגובות ומאמרים נכתבו בידי חובבים כמונו וכל כך הרבה תמיכה וכותרות "ישר כוח" הורעפו כלפי התוכנית הכלכלית, אך איש לא עושה דבר. "מה? לצאת להפגין?", "אבל התוכנית בסיידר גמור", "נכון, אני לא מסכים עם האמהות שמעדיפות לשבות/לעשות צבע בשיער/ללכת עם פלאפון/לעשן בכמויות/לעשות בניית ציפורניים/אחר (מחק את המיותר) - אבל מה יש להפגין?". ואני אומר: לא רק שיש על מה להפגין. אנחנו חייבים לעשות זאת. להראות תמיכה עממית בתוכנית הכלכלית. לא רק העשירים ולא רק הרצליה פיתוח ורעננה עילית, גם אנחנו האנשים הפשוטים שעובדים ומשלמים מס-הכנסה ומגדלים שני ילדים ועושים מילואים. גם אנחנו תומכים בתוכנית הכלכלית וחושבים שלמי שאין כסף לגדל ילדים, שלא יעשה ילדים. ומי שרוצה להתפרנס בכבוד, שימצא עבודה ובמשרה מלאה. גם אני גדלתי במשפחה חד-הורית, בקריות שליד חיפה, גם אבי וסבי נכים ומקבלים קצבת נכות והתוכנית תפגע גם בהם. אבל מעולם לא יצאתי להפגין "כי המדינה לא נותנת לי משהו...". לאור האמור לעיל - בתאריך 28 ביולי 2003, נתאסף - מעמד הביניים - לעמוד לצד ממשלת ישראל כנגד כל אותן קבוצות לחץ הבאות לפגוע במהלכים כלכליים וחברתיים הראויים בעיננו. *** ההתאספות מותנית באישור משטרת ישראל.
פשוט נמאס לי לראות את כל המשתאים ומשתהים למיניהם, אשר חוזרים שוב ושוב זה על מילותיו של זה וללא הנד עפעף מייחלים במילים בלבד ליום שמהלכים כלכליים "לא פופולאריים" במדינתנו יעמדו איתן מול לחץ ומחאה חברתית. כולנו רואים את שר האוצר, אם זה ביבי נתניהו או מאיר שיטרית זה ממש לא חשוב, עומד מידי יום ביומו אל מול לחץ חברתי מהקיצוניים שנראו בארצנו. הלחץ אינו מיוחס רק לויקי כנפו וחברותיה שהרי מראייני הטלוויזיה למיניהם מתמוגגים כשהם מראים תמונות של נשים "חסרות אונים" בוכות ומייבבות אל מול המצלמות כשבאולפנם יושב לו "נציג משרד האוצר" ומנסה להסביר, ללא הועיל, מדוע על משרד האוצר לקצץ "דווקא לשכבות החלשות". גם העיתונים נהנים בצורה מוקצנת להציג נתונים "מזוויעים" של מספר המובטלים בארץ ומספר המשפחות החד-הוריות ועוד מדגישים חזור והדגש כי 90% מהמשפחות הן בעצם נשים וילדיהם, שוב -"חסרי האונים". הם גם מאושרים לפרסם בכותרות רעשניות סקר המורה כי 70% מאזרחי המדינה תומכים באמהות (אלא מה?). וכ-ווווו-לם נהנים לכנות את המהלך הכלכלי המבורך - "גזירות" (ממש כמו אלו שהונחתו על היהודים בתקופת שלטונו של אחשוורוש בפרס). אם לא די בכך ששרי האוצר מותקפים באגרסיביות תקשורתית וחברתית כזו, הרי ששרי האוצר עומדים מול מתקפות אלו בגפם ומנסים להלחם בחירוף נפש על התוכנית הכלכלית, עקרונותיה הפשוטים ויעדה העתידי המבורך, כשמנגד עומדים להם שרי הממשלה הרבים וחברי הקואליציה המכובדים ולא נוקפים אצבע לסיוע ותמיכה בחבריהם ובתוכנית הכלכלית שהם הם היו אלו שתמכו בה והעבירו אותה בכנסת, כשבראש כל אלה עומד כמובן ראש הממשלה אשר ירה לאחרונה מספר הכרזות לקוניות וקורקטיות באשר לתמיכתו "בכל צעדיו של נתניהו". אבל לא רק הם "לא בסדר". גם אנחנו. כל כך הרבה תגובות ומאמרים נכתבו בידי חובבים כמונו וכל כך הרבה תמיכה וכותרות "ישר כוח" הורעפו כלפי התוכנית הכלכלית, אך איש לא עושה דבר. "מה? לצאת להפגין?", "אבל התוכנית בסיידר גמור", "נכון, אני לא מסכים עם האמהות שמעדיפות לשבות/לעשות צבע בשיער/ללכת עם פלאפון/לעשן בכמויות/לעשות בניית ציפורניים/אחר (מחק את המיותר) - אבל מה יש להפגין?". ואני אומר: לא רק שיש על מה להפגין. אנחנו חייבים לעשות זאת. להראות תמיכה עממית בתוכנית הכלכלית. לא רק העשירים ולא רק הרצליה פיתוח ורעננה עילית, גם אנחנו האנשים הפשוטים שעובדים ומשלמים מס-הכנסה ומגדלים שני ילדים ועושים מילואים. גם אנחנו תומכים בתוכנית הכלכלית וחושבים שלמי שאין כסף לגדל ילדים, שלא יעשה ילדים. ומי שרוצה להתפרנס בכבוד, שימצא עבודה ובמשרה מלאה. גם אני גדלתי במשפחה חד-הורית, בקריות שליד חיפה, גם אבי וסבי נכים ומקבלים קצבת נכות והתוכנית תפגע גם בהם. אבל מעולם לא יצאתי להפגין "כי המדינה לא נותנת לי משהו...". לאור האמור לעיל - בתאריך 28 ביולי 2003, נתאסף - מעמד הביניים - לעמוד לצד ממשלת ישראל כנגד כל אותן קבוצות לחץ הבאות לפגוע במהלכים כלכליים וחברתיים הראויים בעיננו. *** ההתאספות מותנית באישור משטרת ישראל.
