הגיל הרך

[ליליפוט6]

שלום לכל ההורים המסורים

שלום לכם , אני אמא חדשה בפורום. יש לי ילדה בת 3 וילדה בת שנה, ילדות מקסימות כל אחת מדהימה בדרכה שלה. אבל , אני קצת אובדת עצות לגבי הגדולה, היא פתאום כל כך גדלה לי ונהייתה ילדה גדולה ובוגרת - מבינה עניין ילדה נבונה ורגישה ומצד שני הגיל "שנתיים הנוראיות" החריפו וזה נהיה כמעט בלתי נסבל, מה עושים? קודם כל היא בצורה ברורה מאוד מקנאה באחותה אם אני מרימה את הקטנה אז היא גם רוצה, היא רוצה רק אותי ולפעמים נדמה לי שהיא לקחה לעצמה משימה - להוציא אותי מהדעת!!! כל מה שאני מבקשת ממנה היא עושה ההפך. היא ילדה שמאוד אוהבת חברה, כל הזמן מבקשת להזמין חברות או לצאת ולהיפגש עם חברות, כמובן שאני מאוד שמחה אבל ברגע שהחברה מגיעה היא מתחילה להתנהג אליה בצורה לא יפה, מתחילה לצעוק, להרביץ, לא רוצה לחלוק וכו' זה נרגע לדקה רק כשאני מתחילה לאיים שהחברה תלך הביתה אז היא מיד מתחילה לבכות ולהבטיח שהיא תתנהג יפה (כמובן שאחרי שניה זה עובר לה....) מה עושים , אני מאוד משתדלת לא להחסיר ממנה תשומת לב (כי בכל זאת הקטנה מחרפנת במתיקותה) . אני מוצאת את עצמי כל היום מאיימת או משחדת - מה עושים??????????????? תודה , אשמח לכמה שיותר תגובות

 

[צוגל]

ילד מכה

בני בן שנתיים ושבעה חודשים, החל בחודשיים האחרונים להכות ילדים. הדבר קורה במצבים שונים: ילדים שמפריעים לו בגן המשחקים, סתם דחיפות לילד ברחוב , דחיפות תוך כדי משחק עם חברים מהגן וכו... . הוא ילד חכם מאוד, מדבר טוב, שובב (יש לו אחות בת 7 וחצי). אנו מסבירים לו שזה לא בסדר, שבסוף לא יהיו לו חברים, אבל זה לא עוזר. הוא דוחף, נותן מכות וצוחק על זה אחר כך. לי מאוד לא נעים להסתובב איתו במצב הזה. כיצד אפשר לטפל בבעיה ?

 

[חני 20]

רוצה להתייעץ

ביתי בת 3 הפכה להיות אימפולסיבית ואגרסיבית בצורה חריגה דוגמאות: צעקה וצרחה שהיא רוצה פיצה עכשיו בזמן שהיינו בנסיעה באוטו צועקת על אחיה שהוא יהיה בבית סוהר קוראת לי ולאבא שלה מפגרים ומכוערים מושכת לי בשערות דוחפת אותי כשאני מנסה לחבק אותה צועקת עלי "אל תדברי איתי" ועוד.. נכון ללפני חודש היא ילדה עצמאית,נבונה,סבלנית ושמחה. בגלל שלא השתנה שומדבר בבית לאחרונה חשבתי לעצמי שיתכן שזה בגלל חוסר שעות שינה מטורף שהיא צברה החופש הזה ואולי גם קשור לעודף טלויזיה שהיא צרכה אצל סבתא (אצלינו בבית אין טלויזיה) ואלי גם להתנהגות חיקוי שהיא ראתה אצל אחינית שלי בת 6 שמופרעת בצורה קיצונית אני מנס להכניס אותה למסלול של סדר יום נורמלי עם מינימום טלוזיה. יש עוד משהו שאני יכולה לעשות? תתכן עוד סיבה להתנהגות כזאת? אני מאד אשמח לתגובות ממי שיש לו תובנות תודה

 

[m i c h a l u n a]

../images/Emo53.gifזקוקה למנוסים ממני..

אני נואשת, כבר אין לי יותר כוחות. ניר בן 4 ו- 8 ומילד שקט, רגיש, טוב, מנומס, הפך להיות לאחרונה ילד מתבגר שמוציא עליי את התיסכולים שלו. אז נכון, הוא עדיין מתרגל לזה שיש עוד אח קטן בבית (וגם לו לא חסר, לא תינוק קל) שפתאום עושה דברים חמודים של זחילה ועמידה ושיניים... אבל אנחנו באמת משתדלים להתייחס אליו הרבה ולהשביע את רצונות, ובכל זאת, הוא מתחצף, הוא לא מקשיב, עושה הרבה דווקא, מציק לאחיו, לפעמים גם קצת מכאיב לו כשאנחנו שניה לא מסתכלים... בקיצור, אני מתוסכלת, נמאס לי כל הזמן לכאוס עליו בגלל זה, ניסיתי כל מני דרכים לדבר אליו ואיתו וכלום לא עובד. יש לציין אגב שאת מרבית ההתנהגות הלא יפה הוא מפנה כלפיי. כל עצה חכמה תתקבל בברכה. תודה

 

[פלגיה]

שלום לך

ראשית - הילדה שלך גדלה, וכל גדילה מלווה במשברים, בעליות ובמורדות. היא לא לקחה לעצמה שום משימה להוציא אותך מהדעת. היא לקחה לעצמה משימה לבדוק את העולם שלה והיכולות שלה על גבולותיו, ואת חלק מרכזי מאוד בעולם הזה. אפשר לשחד ואפשר לאיים, אבל אם את לא מקיימת את האיום (ומשתכנעת כשהיא נרגעת) - האיום הוא ריק מתוכן ועקר ולכן רק הוציא ממך אנרגיות, ולא עזר במאום. אם כך - כבר עדיף לא לאיים בכלל. ועוד עצות תוכלי לקבל בפורום "חינוך לגיל הרך" שמיועד להורים לילדים בני פחות מחמש.

 

[פלגיה]

תמשיכו עם ההסברים

ועם הרחקה מהמקום במידת האפשר (הרבצת בגן משחקים? הולכים עכשיו הביתה) עוד עצות טובות אפשר לקבל בפורום "חינוך לגיל הרך"

 

[יעל עזרא]

הי חני

יתכן וכל מה שאמרת אכן השפיע על ההתנהגות...קשה לדעת בוודאות. נשמע שהיא מצליחה דרך ההתנהגות השלילית הזו להשיג הרבה תשומת לב - גם אם היא שלילית... כשהתנהגות מסויימת של ילד לא רצויה צריך להגיב בצורה הכי עניינית "זה לא נעים לי" "אצלינו בבית לא מקללים/מרביצים" וכד' ואז לצמצם מגע - מתוך המסר שאתם כהורים לא נמצאים בחברתה אם נעים בחברתה, וכשהיא תחליט להתנהג בהתאם למקובל היא מוזמנת להצטרף אליכם. כשהיא חוזרת, לקדם אותה בנעימות עם מסר אופטימי: "איזה כייף שבחרת לחזור אלינו ולהתנהג יפה" - כך שגם אם היא שוקלת מאבק, זה ישכנע אותה שכדאי לה להתנהג יפה. מעבר לכך תבדקי אם חסרה לה תשומת לב אישית - נסי למצוא זמן שאת איתה לבד (בלי אחים) ושזה היה "הזמן המיוחד שלכן". תבדקי אם כשהיא מתחילה עם ההתנהגות המפריעה, זה בגלל שאולי היא חשה שאת לא פנויה אליה וכך היא מבקשת את תשומת ליבך. אם כן, תכווני אותה שלא ככה מבקשים יחס. מקווה שעזרתי, יעל.

 

[פלגיה]

בסביבות גיל ארבע

הרבה ילדים חווים מהפך בהתנהגות. די דומה למה שקורה בגיל שנתים, אבל עם דגש אחר - בעיקר על אינטראקציה בין-אישית. בגלל זה ההתחצפות, חוסר ההקשבה, הדווקא וההצקות. אפשר לתת לך כל מיני רעיונות נקודתיים שיכולים לעזור: לקבל תשומת לב על ידי מגע לתת לו להיות "מועיל" ביחס לאח הקטן (בנוסח "כמה רק אתה יכול להרגיע אותו" או "איך הוא התגעגע אליך") לשבח מאוד על כל פעם שבה הוא כן שומע בקול או מתנהג בצורה יפה. לתקן את הדיבור המחוצף, ולא להענות לבקשות שנאמרות בחוצפה. כל הטיםים האלה הם "כיבוי שריפות". כדי לבנות יחס ותקשורת טובים מהתחלה (ואתם בהתחלה) אני ממליצה על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" מאת אדל פייבר ואליין מייזליש.

 

[m i c h a l u n a]

המון תודה פלגיה../images/Emo24.gif

לוקחת לתשומת ליבי את דברייך (חשבתי שעברנו מזמן את גיל שנתיים הנורא..

) וכבר היום בקניון אלך לקנות את הספר הזה. המון תודה, נקווה שיעזור

 

[סילונית]

גיל 4 זה כאן???

ו4.5 גם? הבכור, ילד חכם מאד, קורא שוטף ספרים, יודע חשבון ו"מבין ענין". ילד מאד יצירתי, יושב רוב אחה"צ בגזירות הדבקות ויצירות שונות. התגובות שלו לאחרונה הפכו לבלתי נסבלות. מגיב בתוקפנות לכל נסיון יצירת קשר איתו. נכנס הביתה מביה"ס וצועק- אל תסתכלו עלי, אל תשאלו איך היה.. כל שאלת התענינות תמימה במשך היום, אפילו התענינות ביצירה- מגיב בצעקות. כשמשהו לא הולך לו, או שלא קיבל בדיוק מה שרצה- כסאות עפים, בעיטות, צעקות... מה שמאד מטריד אותי- כשאני מחמיאה לו- אני רואה שהוא נהנה, אבל אחרי דקה שוב צעקות- אל תגידי לי שאני עושה דברים טובים. כאילו מפחד שהמחמאה תחייב אותו. בכיתה הכל בסדר ויותר מזה. הוא ילד מרכזי בין החברים, לא מציקים לו, המלמד מאד אוהב אותו ומרוצה ממנו. יתכן שמשעמם לו שם כי הם מתרגלים קריאה של מילים והוא כבר קורא ספרים. בבית- אחיו הצעיר ממנו גדל, הסתפר והפער המנטלי בינהם מאד הצטמצם. לא נראה לי שאנחנו מלחיצים אותו או דורשים ממנו יותר מכפי גילו. אשמח לכל תובנה או רעיון מה קרה.

 

[פלגיה]

אותו דבר כמו ההודעה הקודמת

עוד "גיל התבגרות" קשה, שמתבטא באינטראקציה בין-אישית. עוד משהו שצץ לי - אם הוא כבר לומד (אפילו שהוא מתקדם יותר משאר הילדים) יכול להיות שהמסגרת עצמה מלחיצה אותו. אבל את כל מה שהוא מפנים בין אחרים, הוא מחצין ומוציא בבית - במקום שבו הוא מרגיש נינוח יותר. אני לא יודעת אם זה מקל על ההרגשה בזמן השתוללות, אבל זאת אמורה להיות מחמאה עבורך. את מתארת גם פרפקציוניזם ו"יד קשה" כלפי עצמו אם משהו לא הולך לו, וגם זה די מתאים לגיל. אמרת "כאילו מפחד שהמחמאה תחייב אותו" ונראה לי שעלית על נקודה חשובה. לפעמים זה בדיוק מה שמרגישים כשאומרים "אתה ילד טוב" או "כמה שאתה יצירתי" - זה מחייב להתמיד באותה דרך כל הזמן וזה מלחיץ מאוד. הכי קל לדחות את המחמאה, כדי לדחות את המשתמע ממנה (אפילו אם ממש לא התכוונת שזה מה שישתמע). יש דרך שונה קצת לנתינת מחמאות, והיא לומר שבח תיאורי ולא שיפוטי. זה אומר שאם הוא מראה לך ציור שלו, לא לומר "כמה יפה ציירת" אלא לתאר במילים מה בדיוק הוא צייר ("איזה בית גדול, ציור צבעוני וכו'") או אם הוא עזר במשהו לא לומר "ילד טוב" אלא לציין בצורה קונקרטית איך מה שהוא עשה עזר לך ("מאוד עוזר לי שאתה משחק עם אחיך הצעיר. ככה היה לי שקט ויכולתי לקפל כביסה"). שבח כזה הוא מדוייק יותר, ומחייב פחות, כי לא אמרת כלום על איך הוא "צריך" להתנהג בדרך כלל. חוץ מזה אני חוזרת וממליצה על הספר "איך לדבר...." ועל פורום חינוך לגיל הרך.

 

[חני 20]

תגובה../images/Emo13.gif

תודה לך לעניין התשומת לב,נכון להיום אני מתעלמת לחלוטין מההתנהגות שלה ועונה רק בצורה ענינית כדי שלא לגרום לה רווח מההתנהגות הפרובוקטיבית שלה. לעניין היחס האישי,אין שינוי ביחס שהיא מקבלת ממני והיא מקבלת הרבה אבל אולי בגלל המעבר לגן חדש והקפיצת גדילה שהיא חווה לאחרונה,היא זקוקה לי יותר.. כרגע היא דוחה כמעט כל ניסיון שלי להתקרב אליה דרך שיחה או חיבוק אבל אני אמשיך לנסות. יש לי את ההרגשה שההתנהגות הזאת היא לא למטרת רווח אלא תפקיד מסוים שהיא מתנסה בו,משהו שקשור להתפתחות של הידע וההעצמאות שלה. ידוע על משהו דומה שמתרחש בערך בגיל הזה? תודה רבה על תגובתך המפורטת

 

[יעל עזרא]

שוב שלום

יופי שאת לא נותנת לה רווחים משניים מההתנהגות הפרובוקטיבית. אם זה באמת ניסיון לבדוק גבולות, ואת עקבית בתגובה שלך, היא מהר מאוד תזנח את הפרובוקציה. זה לא תמיד עניין של גיל...למרות שאנחנו די אוהבים שהתיאוריות מקטלגות לנו את הנורמה...יש תיאוריה ויש חיים. יש המון דיבורים על גיל שנתיים הנורא...כשבפועל את תשמעי הורים שאמרים שאצל הילדים שלהם זה הקדים....או לא היה ...או היה מאוחר יותר... יותר חשוב להסתמך על תחושת הבטן שלך שזה קשור לקפיצת גדילה רגשית ופיזית. ומעבר לזה כמובן שכניסה למסגרת חדשה היא שינוי משמעותי. גם אם "שומדבד" לא השתנה בבית - אצלה יש שינוי מאוד גדול. "זמן מיוחד רק לנו" - הוא לא זמן של שיחה או רק חיבוקים. שואלים אותה מה היא היתה רוצה לעשות ביחד איתך בזמן הזה. נותנים לה שם את הבחירה. ואם כרגע היא במתקופה שהיא צריכה יותר את אבא - אז שזמן האיכות יהיה עם אבא.

 

[פלגיה]

זה יכול להיות מתוך עייפות

או מתוך כל אחד הדברים האחרים שהזכרת. יכול להיות שזה משהו שהיא "המציאה" בעצמה. מה שעוד אפשר לעשות זה לומר "אלינו לא מדברים ככה" או בחצי הומור "התכוונת לומר חכמים ויפים" וכדומה. ולא לתת דברים שביקשו אותם בצורה שאינה מקובלת עליכם. עוד עצות רבות תוכלי למצוא בפורום "חינוך לגיל הרך"

 

[מחשבות]

המעברים האלה לחוצפה, צעקנות וקללות ידועה. זה

עובר. בכל מקרה, ההורים צריכים תמיד וללא הרף להראות מי הבוס בשכונה. אסור לרגע להתיר דברים שאנחנו לא רוצים לראות אותם. לשם כך לא צריך פילוסופיות עתיקות. די להראות לילד בדיבור או במבט חורך וכואב שהוא עבר את הגבול רחוק והרבה.

 

[פלגיה]

הגיל הרך ../images/Emo95.gif

הפורום הזה מיועד לשאלות חינוכיות העוסקות בילדים בני חמש ומעלה. גיל חמש הוא קו גבול שרירותי, אבל הכוונה היא לילדים שכבר עברו את הגדרת "הגיל הרך". בשביל ילדים קטנים יותר והחינוך שלהם קיים פורום חינוך לגיל הרך, והוא מתאים יותר.