שובר הגלים
New member
הגיון לעומת רגש
עד עכשיו קראתי דברים של אחרים, ומדי פעם הגבתי. וגם לי, כפי שלכולנו, יש שלדים בארון. רק שלאחרונה, השלד שלי קרם עור וגידים, ובמסגרת המבוכה והבלבול, רוצה לשמוע עוד דעות ומחשבות. זוגתי ואני בסביבות גיל 45, ואנו נשואים כ-15 שנים (ביחד 17), וללא ילדים (ולא כאן הסיבות לפרט). מקשר חם וחברי ואוהב, נשארה רק החברות, ומזה כ-6 שנים, נמצא עם זוגתי כאשר הקשר הוא רק חברי ללא כל קשר רגשי ו/או פיזי. אני מצאתי את הפתרונות שלי בכל מיני דרכים עוקפות (מאהבות למשל). לאחרונה, "נפל האסימון" וניהלנו שיחה מעמיקה וכואבת והתברר כי כל "ההתקררות" מקורה בדיסקומוניקציה קשה בינינו, והחלטנו לנסות לשקם את הקשר. ברם, בינתיים המאהבת האחרונה שלי היתה גם אהבה גדולה ואפילו רקמנו חלומות משותפים לעתיד. בעקבות השיחה עם זוגתי, הסברתי למאהבת שלי שאני חייב את הנסיון לשקם את המערכת לזוגתי, ולו לכבוד השנים הרבות שאנחנו יחד. הכאב שלה היה גדול, אבל אמרה שההחלטה היא שלי על כל הכאב שהיא חשה. מאז, הכאב בלב נוראי. אני עם זוגתי, והפיזיות נעימה מאד וגם מצליחים לדבר לאט לאט, אבל לא מתעורר בי הרגש מחדש. עכשיו הלב קרוע, והמבוכה גדולה. הלב אומר לחזור ולשכנע את המאהבת, וההגיון אומר לנסות לשקם הקשר בבית. מה עושים? איך יוצאים מהמבוך והכאב? האם מהמרים על האהבה וההמשך הבלתי ידוע או שנשארים בקטע הברור וההגיוני של החיים? סליחה על "המגילה", אבל ככה זב כשהלב בוכה, הבטן מתהפכת והראש חסר מנוחה.
עד עכשיו קראתי דברים של אחרים, ומדי פעם הגבתי. וגם לי, כפי שלכולנו, יש שלדים בארון. רק שלאחרונה, השלד שלי קרם עור וגידים, ובמסגרת המבוכה והבלבול, רוצה לשמוע עוד דעות ומחשבות. זוגתי ואני בסביבות גיל 45, ואנו נשואים כ-15 שנים (ביחד 17), וללא ילדים (ולא כאן הסיבות לפרט). מקשר חם וחברי ואוהב, נשארה רק החברות, ומזה כ-6 שנים, נמצא עם זוגתי כאשר הקשר הוא רק חברי ללא כל קשר רגשי ו/או פיזי. אני מצאתי את הפתרונות שלי בכל מיני דרכים עוקפות (מאהבות למשל). לאחרונה, "נפל האסימון" וניהלנו שיחה מעמיקה וכואבת והתברר כי כל "ההתקררות" מקורה בדיסקומוניקציה קשה בינינו, והחלטנו לנסות לשקם את הקשר. ברם, בינתיים המאהבת האחרונה שלי היתה גם אהבה גדולה ואפילו רקמנו חלומות משותפים לעתיד. בעקבות השיחה עם זוגתי, הסברתי למאהבת שלי שאני חייב את הנסיון לשקם את המערכת לזוגתי, ולו לכבוד השנים הרבות שאנחנו יחד. הכאב שלה היה גדול, אבל אמרה שההחלטה היא שלי על כל הכאב שהיא חשה. מאז, הכאב בלב נוראי. אני עם זוגתי, והפיזיות נעימה מאד וגם מצליחים לדבר לאט לאט, אבל לא מתעורר בי הרגש מחדש. עכשיו הלב קרוע, והמבוכה גדולה. הלב אומר לחזור ולשכנע את המאהבת, וההגיון אומר לנסות לשקם הקשר בבית. מה עושים? איך יוצאים מהמבוך והכאב? האם מהמרים על האהבה וההמשך הבלתי ידוע או שנשארים בקטע הברור וההגיוני של החיים? סליחה על "המגילה", אבל ככה זב כשהלב בוכה, הבטן מתהפכת והראש חסר מנוחה.
קח הצעתי בכיף .