הגיה למשה מסיני?

איפה בתורה שבע"פ

כתוב אם המילה צריכה להיות בשווא או קמץ?

חרדים מבטאים ניקוד מסויים בצורה אחרת מאיך שהציבור הכללי מבטא.
 
גמרא היא תורה שבע"פ והיא כתובה

חומש מנוקד, גם מבוסס על מסורות אלו.
כלומר בימינו יש דברים של תורה שבע"פ שכתובים.
 
בטעמי המקרא יש הבדלה בין מלעיל למלרע?

הבדלה בהגייה של מילים מסויימות, יכולה לגרום לשינוי במשמעות בין עבר לציווי למשל.
 

מדור 26

New member
דוגמה טובה : "לא תאכל גדי בחלב אימו"

למילה "חלב" יש שני פירושים שונים, בגלל שיש שתי אפשריות שונות לנקד אותן:
1 "חלב" : ח' עם קמץ, ל' עם קמץ = נוזל המפרישה נקבה משדיה להזנת תינוקה.
2 "חלב" : ח' עם צירה, ל' עם סגול = שומן המצוי בגופם של בעלי חיים.
על סמך מה פירשו חז"ל את המצווה הזאת, בכורח להפרדת בשרי מחלבי? האם לא משתמע מהציווי הזה, להקדיש רגשי חמלה, כלפי בעלי חיים, לא להרוג יחד את הגדי עם אימו?
 

series4u

New member
ודאי. תסתכל על המיקום של הטעם או הפסיק באמצע המילה.

 
הגיה למשה מסיני?

בעקבות שרשור למטה, חשבתי לרגע, הרי התורה היא ללא ניקוד, אז מאיפה הקבלה של צורת הקריאה של המילים בתורה?

יש אחד מאלו שמעירים בבית כנסת לקורא בתורה, והוא מעיר הרבה למשל על מילעיל ומלרע. כמה זה באמת משמעותי? הרי יש הרבה פעמים הבדלים במשמעות בין עבר לעתיד כתוצאה מהגיה.
 
דוגמה מצויינת

כי בתנ"ך הפסוקים הם לא תבשל גדי בחלב אימו(ח' בחטף פתח, ול' בצירה)
 

מדור 26

New member
נכון אתה צודק - טעיתי צ.ל. "לא תבשל" וכו'

אבל עדיין, השאלה בתוקף..
ותיקון לטעות שלך: לא ל' בצירה, אלא ש'...
 

series4u

New member
אתה כותב על שני דברים שונים

מי קבע? מסורת. לדעתי, גם הקביעה של הלכה למשה מסיני, באה לומר שיש מסורת עתיקה, שככה עושים וככה מתנהגים. גם במקרה הזה. כדי להבהיר עד כמה היא עתיקה, משייכים אותה למשה שקיבל אותה בהר סיני.
&nbsp
ומאז שנקבעה המסורת, לא זזים ממנה. ואז השאלה אם כל אחד בבית הכנסת יכול לתקן ולהעיר. בשביל זה יש אחד או שניים בכל בית כנסת שזה התפקיד שלו: סומך ורב בית הכנסת. כשכל אחד מתקן על דעת עצמו (גם במקרים שהוא צודק) בעצם הוא אומר שהסומך לא עושה את העבודה שלו ורב בית הכנסת לא יודע או מזלזל בהגיה של הקריאה.
&nbsp
 

the ror

New member
שלום

ברוב המוחלט של המקרים אפשר מההקשר להבין מה אמור להיות המשמעות של המילה ואז לדעת איך נכון לקרוא לפי חוקי השפה.
אכן ישנם מקומות שבהם יש עניין של פרשנות שמשפיעה על המשמעות ובהתאם על אופן הקריאה...
בנוסף לניקוד, לטעמים(שגם הם לא היו במקור בתורה) יש חשיבות רבה לעניין מלעיל ומלרע.
כתימני, שמאוד אוהב את הדקויות האלה בקריאה, אני מוצא שבהרבה מקרים זה אכן מאוד משמעותי כשבודקים ונכנסים לפרטי העניין...
חשוב גם לזכור, שכיום יש הרבה שמעירים בלי שהם בהכרח ישבו ללמוד ולברר את העניין אלא פשוט כי זה הפך להיות עניין חברתי... במצבים כאלה אכן ההערות מאבדות מהמשמעות שלהם...=)
 

E טי

New member
זאת אחת מהוכחות הכוזרי לתורה שבעל פה

במאמר שלישי מתמודד הכוזרי עם דעות הקראים ומוכיח, בין השאר, מהעובדה שלספר התורה אין ניקוד שניתנה תורה שבעל פה יחד עם תורה שבכתב.
כוזרי ג, לא-לה.
 
למעלה