הגיגי שבת

[צלף קוצני]

לא ביקשתי, חיכיתי שתבוא ותציע ....

 

[y a u l a]

צודק!

אותי לא תראה פה יותר. אני את האנרגיות שלי אמשיך ואוציא על אלה שכבר פה ועדיין זקוקים לעזרה הרבה בעמידה מול המוסדות השונים. אם להודות על האמת זו בדיוק היתה כוונתי אחרי איחוליה של XXX לאחת מהכותבות שהלואי והבן שלה היה יושב עכשיו במקומם, ואחרי שכולכם פה אחד הסכמתם עם ה-XXX, תהיתי למה אני צריכה להוציא אנרגיות בגלל מי שלא פה. שלי, ברוך השם, פה. אז כל השאר מבחינתי כבר ממש לא חשוב. ואורי, הוא כבר ילד מספיק גדול כדי להחליט אם בא לו להתחיל להתעסק בשיט שלכם או להמשיך לעשות את מה שהוא עשה עד היום למען אלה שכבר כאן, ועשה מצויין. תהיו בריאים. תמשיכו לעשות מה שאתם עושים למענם, אתם עושים זאת מצויין ואני בטוחה שהם יודו לכם כשישובו. אני בטח שלא אעמוד בדרככם.

 

[צלף קוצני]

סליחה שהייתי כאן !!!

 

[נגיעוT]

ועדיין

אף אחד/ת לא הרים את הכפפה שהנחתי בשרשור הזה הכותרת של מה שכתבתי הינה "אורי" אני עדיין מחכה.....

 

[נגיעוT]

אכתוב את דעתי בנושא שוב

למרות שכבר כתבתי אותה פה מספר פעמים. אותי לא מעניין שם הפורום. אותי מעניין שאודי,אלדד וגלעד יחזרו הביתה. בשביל לנסות ולקרב את חזרתם הביתה-נפתח הפורום. מבחינתי ביום שהם יחזרו שיסגרו את הפורום הזה. השם הוא הטפל הפעילויות שנעשות-הן העיקר. ואני חוזרת לאחד הפרויקטים שאני עובדת עליו למענם. אהיה פה שוב בערב.

 

[צלף קוצני]

כמה שאתה צודק

ראוי ללמוד מניסיון העבר, רון ארד "התאדה" בשביו ועל כך סיפר זה לא מכבר אחיו חן כי אם היה יודע בעבר את מה שלמד במהלך השנים על ההתנהלות של המשפחה, היה עושה בדיוק את ההיפך ממה שנעשה. היה יוצא לרחובות, שורף צמיגים וקורא בקול גדול למען שיחרורו של רון מהשבי. ההתנהלות של המשפחות נובעת לא מעט מהלחץ שמופעל עליהם ע"י הממסד. בזמנו- עם נפילתם של אודי אלדד וגלעד, ניסו למנוע מאיתנו בכל דרך לצאת לרחובות ולהזהיר את העם שהם הולכים לבלות שנים בשבי. כי אנחנו למודי ניסיון בנושא. ומי שמכיר את סיפורו של יוסקה גרוף יודע שאלמלא אימו שתיבדל לחיים ארוכים הייתה פועלת בדרך בה פעלה, יוסקה היה נמק עוד כמה שנים בשבי מעבר לשלושת השנים בהם נרקב במחשכי הצינוק אצל אחמד גיבריל ושותפיו. מזלו של יוסקה, שאימו נלחמה על חיי בנה בכל הזדמנות ולא חברה להצעות הממסד להצטרף לנסיעה זו או אחרת לחו"ל יחד עם פמליית רוה"מ. אלמלא נחישות ההורים של שבויי מלחמת יוה"כ- בהפגנות סוערות הם- שבויי המלחמה ההיא ושבויי ההתשה, היו נרקבים עוד זמן רב בשביים. אלא מה, טוב ונעים לממסד- לצרף את נציגי המשפחות לנסיעת "מפגשים" בחו"ל ובזאת לרכוש להם שקט כאן בארץ. אם ליד מעונו של רוה"מ היו נשרפים צמיגים ולוא פעם אחת- הייתה התקשורת מייד מסקרת את הנושא, ריח הצמיגים השרופים היה אולי חודר לאפו של רוה"מ והסירחון היה מניע אותו לעשות מעשה ולדאוג לשיחרור השבויים. אני מודה שאנחנו פדוי , הפעילים במאבקים ציבוריים למען שחרור שבויים מונעים בעיקר מכח הידע שצברנו שם בשבי. מהידיעה שכל שניה חשובה וגורלית לחייו של השבוי, שכל פיסת אינפורמציה שמשתחררת כאן עושה דרכה מהר אל הצינוק שבו כלוא השבוי , לטוב ולרע. אבל אנחנו גם מושפעים מהמטען אותו אנחנו נושאים על גבינו מאז ימי השבי- אנחנו התעייפנו ולמרות זאת ערכי החברה שלנו חשובים , ועל זה אנחנו נלחמים גם. אני אישית שבע קרבות ומלחמות כמו גם חלק ניכר מחבריי, עייפנו בטרם עת לאור הנסיבות, ולצערי רק קומץ מאיתנו ממשיך במאבקים חברתיים למען שיחרורם של השבויים. מה טוב ומה נעים שמשפחות השבויים שלחו אלינו אלוף צה"ל (בדימוס) שימנע מאיתנו להישמע ולהשמיע בפרהסיה, בטוענה שאנחנו מזיקים למטרה ולשבויים- זה היה לפני 600 ימים, בעוד שהיום המשפחות מתחילות להבין ולהטמיע את גודל הטעות בהשתקתינו אז. אז נכון שהפרחת בלונים היא אקט סימבולי- אבל המלחמה שלנו הינה הרחברת מעגל התומכים ויצירת לחץ על מקבל ההחלטות שיזדרז להיכנס למשא ומתן- ושידע ש"המחיר" קיים רק בשוק הצריכה ולא בשוק המזרח תיכוני של חיי חיילים שנפלו בשבי.

 

[תום בן חיים]

ל'סתם אחת' - בקשה:

כתבת: "עברתי חוויה פחות נעימה לפני כמה חודשים, של עימות עם מיקי גולדווסר. למרבה הכאב, בימים האחרונים כ-צ-פ-ו-י , הם מתחילים להבין שאמנם היו תמימים. ותמימות, כמו שכתבתי לפני כמה ימים - פרושה - הפסד עוד דקה ועוד שנייה (שהצלף הסביר לכם מה פרושן). אגב, לא חקרתי את נושא השבויים, אלא את פעילות המחאה של הוריהם . המחקר עשה גלים, נכתב עליו בעתון הארץ ואני גם מתראיינת עליו בכלי תקשורת שונים". בעקבות דברייך אלה, זאת בקשתי-שאלתי: איפה אפשר לקרוא על המחקר שעשית על פעילות-המחאה של הורי-השבויים ? וגם - באיזה תאריך נכתב על כך ב'הארץ' ובאלו כלי-תקשורת אחרים רואיינת ? אני מאד סקרן (ולא סתם מתוך סקרנות, אלא מסיבות שהן אולי יותר חשובות) לקרוא יותר על מה שהעלית במחקרך. ואם תוכלי ב'מסר' ישיר לכתובתי (יש ב'תפוז' אפשרות כזאת, ככל שידוע לי) לפרט מעט יותר על העימות עם אנא של אהוד גולדווסר, אודה לך עוד יותר !

 

[תום בן חיים]

מייד לאחר שגלעד נשבה הצעתי לח"כים

מייד לאחר שגלעד שליט נשבה, ושוב, וביתר שאת, לאחר שנשבו אלדד רגב ואהוד גולדווסר והוקמה 'שדולת הח"כים למען השבויי' בכנסת - פניתי אל אחדים מהם שלכאורה גילו עניין ואיכפתיות, וביקשתי שיחליטו לא לעזוב את בנין הכנסת - יומם ולילה, בימי-חול ובשבתות - עד שישובו 3 החיילים השבויים. 'קדחת' ! הם אפילו לא ענו לי על הצעתי. כי - כמו חבריהם של גלעד, אודי ואלדד (יצרתי קשר עם אחדים מ-2 היחידות !) - אף אחד לא באמת מוכן "לשלם מחיר אישי" אפילו מזערי, כדי ללחוץ להשבתם של החיילים השבויים. את המחיר משלמים קודם כל ומעל לכל רק הם עצמם, וגם בני-משפחותיהם.

 

[נגיעוT]

את מוזמנת

ללכת או להשאר אבל אף אחד פה לא הסכים או התערב בויכוח שהיה בו נאמר המשפט הזה,ולא ראיתי אותך מביעה התנגדות לדברי הזלזול שנאמרו תגובה אחת לפניו. מחקתי את הדברים ההם כי מבחינתי רמות של זלזול כאלו הן לא לעניין. תקראי שוב את מה שכתבתי בסוף השרשור הזה-וקבלי את החלטתך.

 

[צלף קוצני]

נגיעוT -עדיין חושב אם יש טעם להשקיע כאן

באתר שמיועד להעלות למודעות את נושא השבויים- שאנחנו נסולק עי אנשים כאן, שיכפישו אותנו, כאן,,, שיזלזלו ככ במי שהיה שם ובמשפחותינו, שאנשים שיושבים מול צג מחשב ומרשים לעצמם להרחיק לכת עד כדי כך, במקום שאמור לפרוס שטיח אדום לדיעותינו שמכילות עשרות רבות של שנות שבי (ביחד)ולניסיונינו רב השנים מול מערכת וממסד. זה מצריך מחשבה האם שווה להשקיע כאן עוד אות. העדפתי השבוע להעלות את הנושא בתוכנית הרדיו של ירון דקל- הכל דיבורים- למען שבויינו. אני לא זקוק לבמה, יש לי אותה , האמיני לי. אבל הוזמנתי לבוא עי תאיר, חשבתי של"קהל שבוי" יהיה עיניין לשמוע מה זה שבי, מה עובר על שבוי, לקבל קצת עצות ממאבק מול ממסד וחברה מתנכרת במשך 35 שנה, וגם על ההצלחות שהיו לנו. ההצלחות שככ ישפיעו (לטובה) על שבויינו כיום- ביום שישובו ארצה. לא באתי לכאן להיות מוכפש, אני מתבייש בכלל שאת מודיעה שהשתמשת בעלה התאנה של מחיקת דברים שנאמרו כנגד אשת אחד מחברינו שתורמת ככ הרבה למען השבויים- גם למען גלעד אלדד ואהוד- בייש אותי שכאן יש כאלה אנשים - ולא אינני נפגע אישית- זה רק חידד לי את המחשבה מה אני עושה כאן. ולגבי יעל שהצלחתם לסלק- בחור חצוף שראוי שיתנצל בפניה- למי אתה חושב את עצמך" אופטימי"- אפס שכמוך , ראוי שתתנצל , מי אתה שתאמר למישהו לעזוב את המקום כאן? אתה אולי "אופטימי" בגן עדן של שוטים- שלא מבין כלום מלבד היכן נמצאות אותיות המקלדת. אז למרות דעות אנשים שאני מכבד שניסו להניאני מלהיכנס לכאן אני אכנס , ואלחם על דעת הקהל, אבל גם אלחם במשמיצים וטיפשים שלא חסרים כמותם. אני וחברי נלחמים במקומות שונים, לא למען אהוד , גלעד ואלדד, למען כל שבוי באשר הו, וכל נעדר. לא שכחנו את רון ארד, ולא את גיא חבר, ולא את מגדי חלבי, ולא את נעדרי סולטן יעקב, ההבדל בנינו שאתם כאן- רואים רק את שלושת השבויים- בני כבני משפחה- כבנים- ולא היא ושוב אנסה לומר לכם: הם חיילי צהל היושבים בשבי. הם נשלחו עי העם והם שליחיו. והסמנטיקה חשובה!!!! חיפשתי במקורות היהודיים- אין חטופים. רק אפנה אתכם לפסוק: ירמיהו פרק טו א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי, אִם-יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל-הָעָם הַזֶּה; שַׁלַּח מֵעַל-פָּנַי, וְיֵצֵאוּ. ב וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, אָנָה נֵצֵא; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי ועל כך כתוב בתלמוד: מסכת בבא בתרא פרק א דף ח, ב גמרא: פדיון שבוים מצוה רבה היא אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא א"ל דכתיב (ירמיהו טו) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול ואבע"א קרא (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית אימא קרא (איכה ד) טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי [קשה מכולם] אז תקראו, ואולי תפנימו מהו שבי, הקשה מרעב, מחרב,ואפילו ממות!!!! ומצוות פידיון שבויים- מצוה רבה היא- מצווה רבה היא מצווה שחשיבותה היא בדרגה הגבוהה ביותר- כמו צום ביוהכ ועמ לקיימה מותר אפילו ספר תורה למכור. אז מקווה שתרמתי משהו למרות שסולקתי מכאן-ולמרות שיש כאן אנשים שלא מעוניינים לקרוא את מה שאני כותב אבל בנתיים אין לי כוונה ללכת. בברכת ושבו בנים לגבולם- ומהר!!

 

[צלף קוצני]

לצביקה הצודק זה היה

 

[צלף קוצני]

הגיגי שבת

אני הופך והופך באתר הבנים, ושוב רואה עד כמה לא התחברנו אל משפחות השבויים, או עד כמה הם לא התחברו אלינו. מזה חודשים מספר עמותת חיילי צהל שהיו בשבי האוייב - עמותת "ערים בלילה" מקיימת מסע- "ללכת שבי בשביל ישראל" , והיה האירוע באיזור ההתקלות, ונציגי המשפחה היו שם, ומיקי נשאה דברים. ועכשיו למה אני רואה שלא התחברנו, כי אין איזכור קטן של המסע- "ללכת שבי בשביל ישראל" מסע שעמותת חיילי צהל שהיו בשבי מארגנת יחד עם אירגון נכי צהל, ורשות הגנים, והחברה להנגת הטבה ומי לא? לכבוד שישים שנה למדינה. המסע ימשך עוד קרוב לשנה ומי שמעוניין יכול להצטרף: http://israel.erim-pow.co.il/ וכדאי שתבקרו גם באתר שלנו -פדויי השבי: http://www.erim-pow.co.il בקיצור ללא מילים נותרתי..................

 

[צלף קוצני]

המסקנות שעולות

שמתי לב שאני (פדויי שבי) לוחם במוצב ה"מזח" האגדי (למי שלא מכיר שיפנה לאינציקלופדיות שערכי מלחמת יוה"כ נכתבו בדמינו), ושאר חבריי, בני משפחותינו, ונשותינו שמעורבות בכל הנעשה מאז ועד היום ותומכוות ומסוגלות להזיז מערכות טוב מאיתנו, מהווים נטל על אנשי הפורום. מאחלים לנו "איחולים", מטיחים בנו דברי בלע, ועולבים בנו. האמת אני לא נפגע באופן אישי, לא מזה שמשפחות השבויים לא שעו לעצות שלנו לגבי התנהלותם אז, ואינני מתפלא שעד היום אני וחברי עדיין מנהלים מאבק בכפפות של משי בהתאם למתווה שמערכת הבטחון מציבה. אני כואב את כאבם של השבויים, ובזה אשתף אתכם. למעלה מ-שש מאות יום=14400 שעות=864000 דקות=51,840,000 שניות של........... בדידות, רעב, עינויים-------------->עינויי נפש, -------------->עינויי גוף, וזה רק על קצה המזלג............ יודעים למה חישבתי לכם את השניות? כי כל שניה שם אורכה כאורך הגלות, כל שניה חיים שלמים עוברים, כל שניה מתים וחיים שוב, כל שניה........... ואתם בזלזול שהפגנתם ובחוסר הכבוד שלכם לאנשים- שרובם גיבורים שחרטו את דפי ההיסטוריה בדמם, גורמים לי ולחבריי להניחם לנפשכם.אני גאה להיות שייך לחבורה של אורי אילן הי"ד ושל אבי לניר הי"ד- אלו הם גיבוריי , אלו הם אנשיי, ואני שייך לחבורה המיוחדת הזו. ואנני נפגע מההתנהלות שלכם- כי גם הממסד היה כמוכם עד שאנחנו פדויי השבי הצלחנו לחנך אותו וללמד אותו כיצד יש לנהוג בנו. אני את שלי כתבתי- לא מצפה שישתנה משהו בהתנהלות כאן- עולם כמנהגו נוהג. ניסיתי לתת לכם קצת ממני ומצטער שלא הצלחתי- וכן חשוב מאוד ההבדל בן שבוי וחטוף- ועל זה הם החיילים ילמדו כבר לבד- כי אתם לא רציתם ללמוד עבורם ביום שלפני. והם לא בנים של.......... והם לא אחים של.......... הם חיילים שנשלחו למשימה ממנה טרם שבו- והם שבויים במרתפים חשוכים אי שם, רעבים וקר להם, מעונים ורחוקים מהבית. ואנחנו נמשיך להתנהל בדרכינו. ולמי שלא הפנים שידבר עם חן ארד- הוא הפנים אחרי עשרות שנים את ההתנהלות השגויה של המשפחה ועל כך אני כואב. רציתי מאוד לספר לכם עוד- אבל לא. אמשיך להרצות בפני יחידות צהל שעוברות סידרת שבי, אמשיך להרצות בפני תלמידים לפני גיוס, אמשיך לכתוב במקום ששם רוצים לשמוע אותי. מצטער שהכבדתי עליכם.

 

[y a u l a]

ולי יש אליך – רק אליך ולא לאף אחד מכותבי

הפורום הזה – שאלה - האם לא סיימת את תקופת עינויי הנפש והגוף אצל אויבך לפני 35 שנים?? אני תוהה למה אתה ממשיך לענות את עצמך?? תרפה! תעזוב! אתה מספר את מה שאתה עברת ועובר על בשרך יום יום, שעה שעה, שניה שניה במשך שלושים וחמש השנים האחרונות, והם צועקים לך: "תתנצל"! מדינת ישראל לא העלת אותך למשפט כששבת לפני שלושים וחמש שנים, והם שופטים אותך על דבריך! וגם חורצים את דינך! הם טוענים שהמינוח לא חשוב, העיקר שישובו! – עזוב! רד מזה! כשישובו, והלואי שישובו כבר, הם אלה שירוצו ממשרד למשרד מערל אוזן אחד לשני רק כדי "לזכות" בהכרת "פדוי שבי" ולקבל את כל ה"זכויות" בשל כך. אתה, ברוך השם, את הביזיון הזה כבר עברת! אתה כבר הוכרת! (אגב, כולי תקווה כי לא יהיו השלושה הללו כמו הגברת "שולמית כהן-קישיק" ה"פנינה", ש"נפדתה" באוגוסט 1967 והוכרה על ידי מדינת ישראל כפדוית שבי באוגוסט 2007. ארבעים שנה לא הכירה בה המערכת בגלל "מינוח" זניח. ארבעים שנה..) שלושים וחמש שנים אתה לא ישן בגלל מה שעברת לפני שלושים וחמש שנים, ועכשיו אתה מוסיף לעצמך עוד סיבות להיות ער??! די! צא מזה! אתה כבר פה! כמו שהשכילו לשלוח את בנה של "האחת" שמעליך לשבי, הם מסוגלים להחזיר גם אותך! אף אחד לא עוצר בעדם! זה כמעט "בחסות" הנהלת הפורום.. זה מה שאתה רוצה?? לחזור שלושים וחמש שנים אחורה?? לא הספיק לך???! אין לי מילה אחרת לקרוא לך, צלף יקר, אלא - טיפש! ולא כי, חלילה, יש בי שנאה אליך. אלא אך ורק מהכבוד ומהאהבה הרבה שאני רוחשת לך. תפסיק לענות את עצמך! את זה עברת לפני שלושים וחמש שנים! עכשיו הגיע זמן של שקט. יש לנו דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם עכשיו. יש לנו מלחמות הרבה יותר חשובות להילחם עכשיו. עזוב אותם. תן להם לטעות כמו שטעו לפניהם. יש כאלה שלומדים מטעויות. ויש כאלה שכנראה נהנים לעשות אותן. עזוב אותם. (ואל תתקשר אלי. מהרגע התחלתי לסנן גם אותך

)

 

[תום בן חיים]

ההבדל הגדול בין שבויי מוצב המזח לשבויי-היום

קטונתי מלבקר ומלשפוט. בכל זאת - הבדל חשוב אחד כדאי להזכיר, העושה את השבי של לוחמי-'מוצב המזח' שונה במשהו משביו של גלעד שליט, ועוד יותר מזה - מביים של אלדד רגב ואהוד גולדווסר: על-פי תנאי ההליכה לשבי ב-1973 היא נעשתה תחת עיניהם של אנשי-הצלב האדום, וצלמי טלביזיה. רבים מהשבויים זוהו מהתמונות. הלכתם לשבי כפרי של החלטה שלכם, או לפחות של מפקדיכם (ארדינסט, והרופא נחום ורבין), והעיקר - הלכתץם לשבי כקבוצה (גם אם הופרדתם אחר-כך), ולא כיחידים בהפתעה מוחלטת ! על כל מה שעברתם בשבי לא לי לכתוב. אבל ישנו עוד הבדל: תקופת-השבי שלכם, אם אינני טועה לא התארכה כמו זאת של 3 החיילים השבויים של היום. ואשר לטונים הוכחניים העולים כאן מדי פעם על מי עושה מה ומי מפרסם מה עושים אלה או אחרים - אנא, חיסכו את הויכוח קודם כל מעצמכם, וגם מהקוראים. גורלם של גלעד, אודי ואלדד ושלוות-נפשם של בני-המשפחות חשובים מכדי להתווכח על דברים צדדיים. תודה לכם מראש על הענותכם לבקשה !

 

[נגיעוT]

אורי

ניסיתי להסביר במסר-חבל שלא הובנתי. צר לי על המילים הבוטות שנשלחו פה,ולא,לא אומר מי התחיל לזרוק אותן-והכוונה לא אליך. הפורום הזה הוקם למילים שקשורות למעשים. לא ארצה לראות פה מילים מזלזלות ,פוגעות ומעליבות בעיקר אנשים שעושים כמיטב יכולתם והבנתם למען החזרת אודי,אלדד וגלעד הביתה. רוב השרשור הקודם שזילזל ופגע-נמחק על ידי. לא אסכים שיעליבו פה אנשים. לגיטימי לא להסכים לדעת ומעשי האחר-אך יש דרך תרבותית להביע זאת. לא אמנה פה מה אני עושה יום יום שעה שעה למענם,אבל יש מה לעשות והרבה. מי שרוצה לשמוע ולהשמיע מוזמן לשלוח לי מסר פרטי-וניתן גם לשוחח איתי בפון. מעבר לכך,והרבה יותר ממה שחשבת-הנה אני מזמינה את אנשי ערים בלילה -בואו נשב וניפגש ונלבן את הדברים. אני בעדכם-לא נגדכם ומטרה משותפת לנו. אז אני את הצעתי הבעתי פה. מחכה לתגובה הולמת. מלי