הגיגים.

ayagu

New member
הגיגים.

חזרתי היום לעבודה אחרי שלושה ימים בבית עם קטנטונת. איזה שהוא וירוס התלבש עליה די חזק- והתוצאה הייתה חום גבוה עד אימה(40 מעלות) ששום אקמול או אמבטיה לא עזרו ליותר מחצי שעה. היום היא כבר בסדר ובמצב רוח טוב וחזרה להיות קפיצית כתמיד.(נשארה בבית עם סבא) נכנסתי במהלך הימים האלה לפורום יותר קראתי מאשר הגבתי, קצת כעסתי על חלק מהתגובות גם בהקשר לדברים שכתבתי , בעיקר סביב נושא הקריאה. הרגשתי איזה שהיא ביקורת סמויה שנאמרה בין השיטין בשעה שהייתי כל כך גאה שהצלחנו להבהיר במשפחה שקטנטונת היא ADHD וזה בסדר. וזה עוד יותר בסדר שאחות עוזרת לקטנטונת, כי אולי פעם אחות תצטרך את העזרה של קטנטונת והיא תהייה שם בשבילה. אין לי כוונה להפוך את אחות להורה של קטנטונת אבל המסר שאני מנסה להעביר במשפחה הוא שכולנו נמצאים שם בשביל כולם. כן! קטנטונת היא ADHD על כל המשתמע ובשבת שאבא של קטנטונת התפרץ באמצע נסיעה ואמר שהוא לא יכול יותר עם הפיצוצים האלה וההתפרצויות של קטנטונת החזקתי לו חזק חזק את היד ולחשתי לו שזה לא הזמן להתפרץ. בייחוד שקטנטונת יושבת מאחור.( ונכון שהיא שיגעה לכולם את השכל עד שיצאנו לדרך ובדקות הראשונות של הנסיעה.) אני מבינה אותו ואני מבינה את קטנטונת, כי כתבתי כאן פעם שגם אני קצת ADHD . מחפשת ריגושים כל הזמן וחייבת להיות בתנועה, מבצעת חמישה דברים בעת ובעונה אחת וכל כך לא מאורגנת.לפעמים מקשיבה ולא מחוברת תוכלו לקרוא זה גם מרחפת. בפשטות אמרתי למורות של הילדות שלי שאין לי אפשרות לעזור להן להתארגן, בשעה שחצי מהזמן אני מחפשת את החפצים של עצמי. גיליתי שקצת כסף ( שאין לי) פותר את הבעייה ואני מעסיקה עוזר בית מחונן שחלק מתפקידו זה לענות לשיחות טלפון היסטריות לאחר עזיבתו כדי לשאול אותו איפה משקפיי השמש או התיק של אחות או כל פריט אחר שנעלם. לפעמים אני גם רושמת לעצמי על פתק מטלות שונות כדי להיות בטוחה שאכן עמדתי בכל מה שתכננתי. ברגע שגיליתי שאני לא יכולה לשנות את עצמי אבל לעזור לעצמי כן ואותו דבר לגבי הבת שלי נרגעתי. כתבתי כבר למורה של קטנטונת כי כאמא אקטוף לקטנטונת את הירח ואת הכוכבים אם אפשר. הכוונה היא באמת לעשות כל מה שאפשר ולפעמים שקוראים כאן מה הורים אכן עושים עבור ילדיהם התחושה היא שגם זה לא תמיד מספיק. כמורה אני יכולה נורא להתרגז על אותם הורים שמתעלמים במפגיע מבעיות של ילדיהם. רק אתמול ישבתי ביום הורים עם זוג הורים שטענו שלילדם אין כל בעיה והוא רק עצלן שחוסר הריכוז שלו בולט למרחוק. מעבר לזה זה כבר נאמר וקצת נדוש אבל טוב שאתם פה.
 

michal shahar

New member
וטוב שאת איתנו../images/Emo24.gif

בתור אחת סופר מאורגנת ומסודרת קשה לי להבין את האי יכולת להיות מאורגן. מוכרחה לציין שדקות ספורות עם בעלי ואז הכל כבר מובן לי. אם אני לא נותנת לו רשימת מטלות הוא לא מוצא את עצמו. מיכל
 

ayagu

New member
תודה מיכל../images/Emo24.gif

בדרך כלל ללא מאורגנים מאד קשה להבין את המאורגנים ולהיפך.
 

r66

New member
הי, איה. תגובתי נדמה לי

היתה הראשונה או השניה. ממש לא התכוונתי שאחות "באה" במקום הורים ובודאי לא התכוונתי להעביר ביקורת. "הסתכלתי" על אחות מהכיוון של ילדה קטנה. יש ילדים שמרגישים שטוב ליבם מנוצל כדי להקל על ההורים. יש לי ילדה גדולה, בת 14, הייתי מצפה ממנה שתעזור בבית, שתשמש בייבי סיטר כדי לאפשר לנו לצאת לבלות, שתעזור עם הקטנטונת, אבל אני זוכרת את עצמי בתור ילדה לא אהבתי לעשות את הדברים האלה, הייתי ילדה של בחוץ הסתובבתי אחרי הלימודים עד הלילה עם חברים ולא הסכמתי שיכתיבו לי איפה להיות ומה לעשות. היתה לנו בבית תורנות רחיצת רצפה ואני תמיד התחמקתי, שנאתי את זה. לכן לא אדרוש את זה מילדי. אגב, אני לא כל-כך אוהבת להקריא סיפור לפני השינה, זה תפקיד של אבא. כתבתי שלדעתי אחות לא תעשה את זה לאורך זמן - בודאי יש לה את הצרכים שלה. אבל אם היא מסכימה דוקא צריך לעודד אותה ולתגמל אותה. כשבתי צריכה כסף לצאת עם חברות לסרט היא מציעה לנקות את כל הקומה ואני שמחה (זה אפילו יותר זול מעוזרת). העיקר שקטנטונת הבריאה. רינה
 
לr66../images/Emo65.gif

בסד שלום רב קראתי את מה שכתבת אני רוצה לספר לך כי אצלי יש תפקיד מסום בכול ערב לפי תור הבנות איתי בכלים של ערוכת ערב , ואפילו הבן יש תתודה עליזהור פעם בשבוע לכלים וכול יום זריקת [זבל לפח בבקר] ורצוני לצין שאת זה הילדים לבד בקשתם ,והם מאוד נהנים כי אז אנו שרים מפתפתים ממש כף וזה גם גורם לי להיות עם כול אחד מהם לבד , מה שלא תמיד אני יכול לעשות ,אני יודעת כי גם בבית הספר יש להם שעור כלכלת בית ואז יש לכול ילד תפקיד וזה גורם להם מאוד להיות עצמאים ואחריות מסוימת מה שכן צריך להיות עקבים , תודה עליזה
 

ayagu

New member
לרינה, תודה על תגובתך אבל

התגמול כאן הוא לא העיקר. אחות בהחלט מתוגמלת. ואנחנו אסירי תודה על המאמץ וההשקעה שלה בקטנטונת. אני מאמינה שאם אחות לא הייתה מעוניינת לעזור לקטנטונת היא לא הייתה עושה את זה. אני עדיין טוענת שבמשפחה עניין היחד והעזרה ההדדית חשוב במיוחד. ומאחר ואני די בודדה( יש קצת נתק מהמשפחה הגרעיניתלא רק בגלל מרחק גיאוגרפי) מאד חשובה לי תחושת הביחד והעזרה ההדדית ואת המסר הזה אני משתדלת להעביר לבנותיי.
 

zivadina

New member
איה, סליחה אם פגעתי בך.

אני, בכל אופן, רציתי להגיד שזה סידור נהדר להעזר באחות, אבל שצריך לשאוף לסידור לטווח רחוק, שלא יהיה תלוי ברצון הטוב של אף אחד אחר חוץ מקטנטונת. מכיוון שאני באופן אישי לא אוהבת לבקש טובות, אפילו לא מבני הבית, ומצד שני אני מאמינה בהסדרים קבועים ויציבים, אני תמיד חושבת על משהו שהילד ירצה לעשות מתוך עצמו, ולכן בנושא הקריאה המלצתי על קומיקס, למרות שאישית אני מתעבת אותם, אבל יודעת שהילדים מאוד נהנים מהם. בסך הכל המטרה היא לגרום לילדה לאהוב את הקריאה, ונראה לי שכאן המטרה מקדשת את האמצעים, מכיון שאהבת הקריאה היא המפתח להשכלה, אפילו בעולמנו הממוחשב. ושוב, אני לקחתי את זה כדיון שמעשיר את כולנו, ולא התכוונתי לפגוע.
 

זהבה נ

New member
איה יקרה, לא השתתפתי בשרשור

בנושא הקריאה, מהסיבות שאני לא ידעתי מה כיצד להגיב על הנושא, שמחתי שיש לכם פתרון, אבל קטונטי מלשפוט. אני גם חושבת שכעת אני הולכת "להאיר" לך לגבי "ההערה" שלך על "ההורים", כן כנראה זה התחום יותר חזק אצלי(נפגשתי במהלך השנים עם הורים רבים מאוד בכל רמות הקבלה או אי הקבלה של קשיי ילדיהם) ובו אני יכולה לנסות ולהעביר לך המסר. מעולם לא לשפוט הורים, וזה אומר בכל מצב, אני יודעת שכמורה זה אולי מאוד קשה(אולי אפילו קשה שבעתיים) כי את רואה בצורה אובייקטיבית קשיים אצל תלמידים, מה גם שכאמא בבית את עוברת בעצמך עם ילדייך הפרטיים קשיים ברמות שונות ומטפלת בהם. הורים לעתים נמצאים בתהליכים שונים ואחד מהתהליכים זה ההכחשה, זה יכול ללוות אותם שנים, יכול שיחלוף הזמן מהר עד שנופל להם האסימון. אני מנסה לא לשפוט אותם כי אולי זו דרכם להתמודד עם זה שהילד/ה לא כמו כולם, אולי כי זה מה שהם מבינים כרגע בנקודת הזמן הזו שאין לילד/ה בעיה. חשוב להעביר להם מסר שהם האחראיים על הילדים ומתפקידם לבדוק למה אם כן, הילד/ה "עצלנים". אם תבואי מהמקום של לא לשפוט יהיה לך קל להתמודד עם דרך ההכחשה שלהם, אני משתמשת יותר בשיקוף להורים של המצב ושואלת אותם אם אין לילד "לקות למידה" אז איך זה שהוא לא ממצא את הפוטנציאל שלו, או את אומרת אומרת היא לא לקויית למידה, אבל היא שאינה נמצאת בכיתה אולי בכל זאת משהוא מפריע לה או גורם לילד לקום ולצאת מהכיתה וצריך לבדוק ולעזור לה. ועוד דוגמאות נוספות שלא אאריך כאן. זכרי לא לשפוט אותם כי להורים לא תמיד יש שליטה על המצב בו הם נמצאים, זה מצב קשה לכל הורה לשמוע שהילד שלו לא ככלל הילדים והוא שונה מהאחרים והוא פגום משהו. לעתים הם חושבים שאם יכחישו אז הדברים מסתדרים מעצמם ושננו יודעות שלא כך הדבר והמציאות טופחת להם ולעתים כבר מאוד מאוחר כי הילדים משלמים כבר מחיר רגשי מאוד כבד, אבל לא ניתן להאשים אותם ולצערי אין בזה גם קיצורי דרך. הרשתי לעצמי להעיר לך את ההארות הללו כי את אשת חינוך ואמא לילדה עם קושי, אני שמחה שאת אתנו ועוד יותר שמחה לקרוא את הודעותיך ואני מקוה שאת לא כועסת עלי בעקבות תגובתי. ביי´
 
למעלה