הגור הגדול שלי

[ophra]

הגור הגדול שלי

לא רוצה יותר ללכת לאבא שלו

עם דמעות, וכעס, ותסכול נוראי "אני לא יכול לסבול לגור שם אני רוצה לגור רק כאן איתך" הוא אומר לי. וגם לו. ה"איש החכם"

שאני מתייעצת איתו מדי פעם אמר לי כבר מזמן שזה עומד לקרות שהילד יפנה גב לאבא שלו יתן לו בעיטה חזקה בבטן לא האמנתי שזה יקרה הגור הזה מאד קשור לאבא שלו מאד נתלה בו מנסה לרצות אותו חשבתי שאם הוא ימרוד זה יהיה בגיל הנעורים, אולי לא לפני כן... והנה הוא צדק, האיש החכם... וזה קורה עכשיו ואני לא יודעת מה לעשות עם זה הוא לא אבא רע, התכשיט. הוא גם לא טיפש, או לא אחראי אבל יש כמה דברים נורא בסיסיים שהוא לא יכול להבין בטח לא אם אני זו שמנסה להסביר ואני - במילכוד מצד אחד, רוצה לעשות את מה שהכי טוב עבור הגור ואולי באמת טוב יהיה לו לתקופה מסוימת קצת יותר רחוק מאב'שלו מצד שני, יודעת שפעולה כזו מצידי כמוה כ"הכרזת מלחמה" כלפי התכשיט וזה בטח לא יעשה טוב לאפחד. לא לי ולא לילדים והכל כל כך מסובך... שם זה פרק ב', עם בת זוג חדשה, וילד משלה ותסבוכות שאין לי שום מושג בהן ואין לי שום עניין שיהיה לי מושג בהן ויש את הגור הקטן שבטח עוד מעט ירגיש שמשהו לא בסדר אני מקווה שמחר התכשיט יסכים לבוא איתי להתייעצות אצל האיש החכם אולי זה יעזור.... בינתיים רק רציתי קצת לשפוך חלק מהתסבוכת...

עפ

(מוטרדת)

 

[רות 2]

זה....

פשוט את לא מתערבת ביחסים הטובים, או הלא טובים בין השניים כי את לא אחראית למערכת היחסים הנבנית בין השניים את מחוץ לתמונה בכל מקרה ...כשי טוב וכשי לא טוב בכל הנוגע לאב ויחסיו עם הבן ושאר העולם

 

[Snarc]

../images/Emo39.gif

קצר וקולע...

 

[מצוטטת]

רק רוצה להוסיף ולחזק

כי בהתחלה כמעט התלבלתי למה חשבתי אופס....מכירה מאופו שהוא ת'גור הזה אבל פתאום ניזכרתי ששלי כבר לא... האמת אפ'פם לא היה

אופססססססס...קצת גררת אותי אבל זהו ..התמרכזתי חזרה בנושא אה כן...... מעבר....וקצת הרבה מעבר למה שכבר רותינקה כתבה וניסחה כל כך יפה מצוטטת למדה אי שם בתחילת דרכה שגם אם תנסי, ונורא נורא תתאמצי מאד הרבה (בנוסח קושניר

) שיהיה לו טוב בסוף עפרה, את ראשו של השליח עורפים... |מצוטטת שכבר היתה בסיטואציות כאלו יותר מפם אחת בתחילת דרכה|

 

[ארלה4]

לא מסכים, יש להתערב!

קודם כל הגור הזה שלך. נקודה את רוצה שיהיה לו טוב? הרי במערכת לא טובה שלו ושל חבר קרוב בטח היית מתערבת ובודקת מה קרה בינהם, ובין הגור לאביו לא? ברור לי שאת לא יכולה וצריכה לכפות את רצונך אבל לפעמים מותר לך כאמא להיות מניפולטיבית, לטובת הגור, מי שמפסיד אלה הם המעורבים אבל מה איכפת לך מאחרים? איכפת לך מהגור שלך, והוא עדיין לא מבין, כמו שיש אבות שלא מבינים, שכל חסך של אחד מהם אב או בן זו צלקת לחיים, ואת לא רוצה לצלק את גורך, אז לדבר,להסביר שאביו אוהב אותו (ללא קשר להתנהגותו או אי התנהגותו אלייך, שיהיה ברור לגור)והמערכת שלך שונה מהמערכת שלו עם אביו, ששניכם אוהבים אותו. נמיתן לנסוך בנסיך תחושות אהבה אמיתיות גם אם את חושבת שאביו לא מבטא זאת כהלכה(אולי כן וכל הדוגמאות שלי בטלות). אבל תעזרי לגור לצמוח בתחושה שאהבה אופפת אותו. רק יגדל טוב יותר ומאושר יותר על קשר טוב יותר עם אביו, כי אביו ישאר כזה עד יומו האחרון

 

[*יערית]

הבעיה מוכרת

ואם זאת ניתנת לפיתרון ע"י הידברות, מה לעשות אני כזו ..לא יכולה לשתוק כשכואב למישהו או כשמפריע למישהו...אז מזה כמה שבועות יש מלחמה בכל פעם כשהוא נכנס הביתה לקחת אותם או עוד בבוקר כאשר הם יודעים שהוא בא, הטענה של הבן שאצל אבא משעמם כאשר נמצאים אצל הסבתא וסבא{ובצדק}ואצל החברה מאוד מעניין להם יש את ילדיה,מחשב,משחקים....ואוירה קלילה..... ישבתי איתו ושוחחתי איתו איך פותרים את הבעיה? מצד אחד קשה לראות את ההתנגדות של הילד שלא בוחל במילים אל מול אביו..ומצד שני האדישות של האב...שאין ברירה הוא ישתעמם כי זה מה יש! הגענו לפשרה....הבן זוג שלי הציע להשיג להם מחשב שבכל פעם יועבר אליו לסופ"ש איתם ,וגם האקס הבטיח שיוציא אותם מעט מהבית בסופ"ש אצל סבתא... מה ז"א לא להתערב..נכון אני לא אומרת לו מה לעשות אבל כאשר אתה עומד אל מול קיר קשה שלא לומר כלום, והרי הילדים אומרים לו זאת טוב יותר ממני, הוא "קיבל" על הראש מהילדים והבין שזה לא מה שאני אומרת להם ...ככה הם מרגישים וצריכים להבין אותם, ולראות איך בכל זאת מנעימים את הזמן יחד. השבוע הבן ביקש לבלות יותר זמן בחופשת הפסח אצלו ..... אז לא היה שווה לשוחח איתו? שווה כל מילה! והוא יודע שאני לעולם לא אפסיק לשוחח איתלו על הילדים בטוב וברע....הוא השותף שלי לילדים גם כאשר אנחנו כבר לא שותפים וחולקים חיים יחד! אז עפרה..אני לא יודעת איך את הולכת לשוחח איתו על מה שעובר על הילד..תנסי קודם לברר אצל הילד מדוע הוא לא רוצה להיות שם?אולי זה משהו שקשור לבת זוגתו של האקס..אולי תחושת בידוד? אולי תחושה של אי שייכות..ואולי הרבה קנאה שבאה מצידו, ואחר כך לשטח את הכל בפני האקס. עוד משהו שהמלצתי לקטן בוגר שלי... כל מה שיש לך לומר לי על אבא..הטוב ביותר לעשות זה לאוזניו תחילה! הוא חשש מכך...אך למד מהר שאבא לא נושך{אומנם צועק ולא הכי קל שבעולם}אך אפשר לומר לו.

 

[r e d head]

../images/Emo45.gif כך גם אצלי

 

[michaly43]

../images/Emo45.gifכך אצלי

 

[r e d head]

תראי, אין תשובה אחת

יש את הדרך שאת תבחרי שמתאימה ליחסי הכוחות אצלך. כי, כמו כמעט תמיד, זה תלוי, מיהו הגרוש שלך, מה טיב הקשר בינכם, עד כמה חשוב לו הקשר עם הילד, עד כמה הוא ישקיע, עד כמה הוא רגיש לילד מיהו הבן שלך, עד כמה הוא עקשן, מה הסיבה לסרוב שלו, עד כמה הוא פתוח לספר לך/לאבא שלו. לא כל בעיה נפתרת מאליה. גם בבעיות בין אנשים מבוגרים צריך מתווך/מגשר. אם לא מתעמתים ופותרים בעיה כשהיא מתעוררת היא יכולה להחמיר. אז אני חושבת שלפעמים צריך להתערב. אני התערבתי קצת בינהם והצליח. ולא ויתרתי לה, היא הלכה לאבא שלה והוא התמודד עם הבעיה בהצלחה.

 

[מייקי69]

יש לי דיעה קצת נחרצת

שהגיעה מאיזה מקום אחר. כי אני טרם נתקלתי בבעיה כזאת (אצל הבן שלי), ואולי, אם לא יצא לי ארוך מדי - אספר במה נתקלתי בצד שלי. אז הסיפור הוא כזה: אלעד, ידיד ותיק, אירח את בנותיו אצלו באחד מערבי השישי. פתאום הבת הקטנה פורצת בבכי גדול: היא רוצה חזרה לאמא. מיד האבא מתייצב בהיכון וחושב לעצמו - הוא לא יכריח את הקטנה. לא בכוח. והנה, הוא כבר מוכן עם המפתחות של האוטו. ברגע האחרון, הוא מתקשר לפסיכולוג-חבר. ההוא אומר לו: בשום אופן אל תחזיר! הילדה חייבת להבין שלא בכזאת קלות אתה מוותר עליה! שאתה מתעקש. שאתה רוצה אותה אצלך! זה הסיפור ואני ממנו הבנתי הרבה דברים. לעניינך - אני אנסה לנתח, מתוך התובנות שלי. אז ממש בזהירות אני אומרת: את מספרת שהילד קשור לאביו. את מספרת ששם הולך ונבנה מערך משפחתי חדש. זר. הבן שלך חייב למצוא את מקומו שם - דבר אחד. דבר שני - הוא חייב להבין, וחייבים להוכיח לו - שיש לו מקום של כבוד במערך החדש! הוא לא משהו או מישהו שניתן לוותר עליו! גם אם קשה לו, או שהוא עצמו מציב קשיים, בתור מבחן בלתי מודע, לראות האם בכלל הוא חשוב שם למישהו. כשהבן של חבר שלי (דאז), היה פורץ בבכי ודורש לחזור לאמא, תמיד ניצבתי שם בזהירות רבה, וחזרתי ואמרתי כמו תקליט מקולקל: אתה לא הולך, כי אנחנו לא מוותרים עלייך! אנחנו אוהבים אותך. אנחנו רוצים שתהיה איתנו. וזה עבד. זה עבד. (במחשבה שניה, את הסיפור של הבן שלי לא אביא. לא מתאים כרגע....) אם יש לך דיבור עם האבא של הבן שלך, ספרי לו את הסיפור שלי. אולי הוא יבין וידע לעזור לגור הקטן למצוא מקום. להבין שיש מקום. והכי חשוב - שלא מוותרים עליו בשום אופן. <מייקי שכותבת דבר אחד חשוב, בהמון שורות.>

 

[Snarc]

ועל כל הדברים...

שנאמרו פה יפה עלידי מספר אחרים היתי רוצה להוסיף נקודה משלי, היא בעצמה בשלבי גיבוש,,,לא מוחלטת וסגורה אלא התפתחות אישית של הבנה עצמית של מחלוקת דומה מזווית ראיה של ביולוגיה שונה...אין זה בכלל במקום, לשפוט או להעריך את טיב יחסיהם,,,איננו בעלי זכות האישור,או הכתובת ללגטימציה של נכון או לא.אין זה הוגן או חכם,לשדר שכאלו אנחנו הריבון עלידי נסיון להיות גורם מתווח,או אפילו אוזן קשבת...ביני לבין עצמי, יודע שיש בזה הרבה יותר אגו, מתרומה אמיתית...כל הצעה אופרטיבית {כמו מחשב שהועלה כאן}שתבוא מיצידך, גם אם באמת עוזר, תשדר שאמא {במקרה שלך}התערבה ופתרה, ועלידי כך, מגדילה את התלות,מצדיקה אותה בעיני הילד,ומקטינה את היכולת של הילדים לקבל את ההורה השני כעובדה שאיננה נמדדת רק בערכים של כיף ובילוי אלא שווים לגמרי בערכם לעצמיך.בזכות עצמם,לטוב ולרע.ולא דווקא ביכולת שלהם להתאים עצמם להרגלים שאנו הקננו להם.בסופו של דבר הוא הינו ההורה השני שלו,ישות עצמאית לגמרי, לא זרוע נוספת של גופנו.

 

[Lonely In Blue]

קראתי ...

את כל התגובות עד עכשיו וזה מזכיר לי את הבדיחה על האשה שבאה להתלונן אצל הרב, והרב אומר לה "את צודקת". לאחר מכן מגיע הבעל, וגם לו הרב אומר "אתה צודק". ואז שואלת אשת הרב, "באה האשה ואמרת לה שהיא צודקת, בא הבעל ואמרת לו שהוא צודק, זה לא הגיוני", והרב אומר לה "גם את צודקת".

 

[blonda3]

חחחחחח../images/Emo6.gif לונלי../images/Emo45.gif

 

[עוף כנף]

שינויי סטטוס

כשמשתנה מרקם, כשמשתנה סטטוס, הילדים מתקשים למצוא את מקומם במרקם החדש. האב עם בת זוג וילדיה. הבן לא יודע היכן מקומו. נכון, הוא עדיין הבן של אבא, אבל אבא עם ילדים של אמא אחרת. ומה מקומו של הבן? עפרה, זאת לא שאלה של גיל. אני עצמי מתמודדת בימים אלה עם אותה הבעיה עם "ילד" בן 16.5 בקשתי מהאב "לקחת" את ילדינו לשיחה, להסביר להם על מקומם בעיניו. לצערי הוא עדיין לא דבר איתם. ואני מנסה מהכוון שלי לעזור כמה שאפשר. להסביר, להרגיע, להוריד כעסים כי מה שחשוב באמת הוא אושרם של הילדים. ואם כועסים על אבא, זה מתבטא בהתנהגות בכלל.

 

[רואה עתיד]

ממרומי חוסר ניסיוני

עפרה יקרה, עצתי לך נובעת ממרומי... חוסר הנסיון שלי בנושא ואולי זה דווקא טוב. לדעתי ככלל, אין לכפות על הילד דבר העומד בניגוד גמור לצו ליבו. הלאה, את כותבת את המילים הבאות: "והכל כל כך מסובך... שם זה פרק ב'. עם בת זוג חדשה וילד משלה ותסבוכות שאין לי מושג בהן. ויש את הגור הקטן שבטח עוד מעט ירגיש שמשהו לא בסדר". עפרה, לעניות דעתי הוא כבר מרגיש!! למבוגרים כל שינוי מהותי מלווה במשבר ולילד??. מה לעשות? אבל קשה לו להתאקלם מהר במסגרת החדשה, עם אשה זרה, ילד זר ותסבוכות. למען האמת... הייתי מתפלא אם זה היה אחרת. יכול להיות שאביו הוא 10, אין לזה כלל קשר. הוא לא אמור לקבל כאן רק את אביו, איתו הוא עוד יכול להסתדר. מה שהוא אמור לקבל היא עסקת חבילה כוללת, שכרגע אינה מתאימה לו. עפרה, חוט שני דק עובר דרך חלק בלתי מבוטל מההודעות שלך עד כה. את אמא: אוהבת... חמה... תומכת... ומגוננת. כנראה שאת "בית הגידול" הטבעי של הילד הזה. שבי עם הגרוש שלך. תבהירי לו שאין פנייך למלחמות. כרגע (ותדגישי את המילה, כרגע), מתאים לילדיכם לחיות במחיצת אימו. בעתיד הדברים יכולים להשתנות: מרד נעורים, רצון לשנות מסגרות וכו'. אם הגרוש שלך אחראי ולא טיפש כדברייך, הוא יבין. הוא לא צריך להיפגע, אלא להשלים עם המצב ולמצות ממנו את המיטב. שישמור על קשר עם הילד, שיבלה איתו, שישהה במחיצתו עד כמה שניתן. אבל שלא יחריף את המצב, שלא ידרוש משהו שהילד לא מסוגל לעמוד בו. ועוד הפעם. הכל נזיל בעולמנו. מה שנכון להיום לא בהכרח נכון למחר.

בהצלחה רבה, רבה, רבה.

 

[blonda3]

../images/Emo45.gif עופרה- בן כמה הגור הגדול?|טמבל

אפשר לשאול? אני חושבת שמאד חשוב שמערכת היחסים שלך עם הגרוש שלך תהיה כזאת שתוכלו ללבן בעיות הקשורות לילדיכם המשותפים בדרך כזאת-שהילדים ירגישו טוב ומספיק בטוחים להביע בפניכם באמת את מה שהם מרגישים ושאתם תהיו מספיק פתוחים לנסות להבין אותם ולעזור להם באמת לשמור על קשר טוב וזמין עם שניכם. כי כפי שכתב אראהל'ה- כשיש נתק עם אחד ההורים נוצר גם חסך. וחסכים-אח"כ לפעמים קשה להשלים. אז-אם יש לכם אפשרות להדברות טובה ביניכם-גם אם בעזרת איש מקצוע תוכלו אולי להגיע ביחד לפתרונות מתאימים וטובים לכם ולילדיכם ילדים גדולים אוהבים להחליט בשביל עצמם. אבל לעיתים ההחלטות שלהם נובעות מתוך חולשה או מצוקה או חוסר יכולת להתמודד עם מצב ומציאות מסויימת ואז-"הבריחה" הקלה-בסופו של דבר רק גורמת להם נזק. ......

 

[ophra]

מנסה לענות, לעדכן ולהסביר

לכולכם ביחד...

קודמקול חשוב לי להגיד: התכשיט הוא אבא טוב. הוא אוהב את ילדיו הוא קשוב אליהם הוא אחראי ומסור הקצר בתקשורת או הקושי במערכת היחסים שנוצרו בינו לבין הגור הגדול הם תוצאה של כמה דברים (כפי שאני רואה את הדברים, כמובן) ראשית - המציאות החדשה (יחסית) בבית אבא שנית - מערכת היחסים המהודקת יותר שנוצרה ביני לבין הגור בשנה-שנה וחצי האחרונות שלישית - קשיים של אבא שלו שנובעים ממי שהוא, בלי שמץ של ביקורת או כעס אז היינו היום ביחד, התכשיט ואני אצל ה"איש החכם" שלי (פסיכולוג, למי שעדיין לא הבין, ואחד שאני מאמינה בו ובדרכיו בכל ליבי, ועם חלקן אפילו שיתפתי אתכם, במילותי שלי

) הוא אמר, כפי שחשבתי גם בעצמי שצריך להחליט בשביל הגור (בן 7, ד"א) שהוא כן הולך לאבא שחלק מהקושי של הגור, כפי שאמרה מייקי היא תחושת השייכות שלו והמקום שלו בבית של אבא עם כל המשפחה החדשה שנוצרת שם ושאותה צריך לחזק ככל האפשר עוד הוא דיבר על דברים ששמעתי ממנו הרבה בעבר בנוגע לאחריות שלנו, כהורים, על מערכת היחסים בינינו לבין ילדינו על כך שמערכת היחסים הזו חשובה יותר מכל חינוך או הצבת גבולות במיוחד בשלב שבו היא נמצאת ב"קילקול" מסוים אני בטוחה ומאמינה שהתכשיט הקשיב והפנים כולי תקווה שהוא ימשיך לבוא ולהקשיב, בלעדי, כי אני באמת מאמינה שזה יכול לעזור לכולם אבל לסיכומו של דבר, יצאתי מעודדת מעט רגועה קצת יותר ושלחתי את הגור היום לסופשבוע אצל אבא עם חיוך (שלו) תודה לכם אנשים יקרים על ההקשבה על ההתייחסויות גם אלה שלא לגמרי התאימו לדרכי לימדו אותי...

עפ

(שבת שלום)

 

[blonda3]

../images/Emo140.gif../images/Emo45.gifעפרה../images/Emo50.gif

נשמע טוב בתור התחלה לא ידעתי ש"הגור הגדול" שלך כלכך "קטן"...(שלי כבר גדולים) וזה בהחלט גיל שעדיין יש לכם השפעה. עכשיו נותר להחזיק לך אצבעות ולקוות לטוב

ועכשיו שאלה. אפשר? איך הצלחת לשכנע/לגרום לתכשיט שלך להסכים לבוא איתך לפגישת גישור שכזאת? משתפת קצת....

האקס שלי בשיחת "גישור" שלי איתו ביני לבינו-בלי אדם שלישי... כשהצעתי לו שנלך שנינו לשיחה שכזאת ענה לי-שאין לו צורך בכך, (הוא ופרק ב' שלו כן הלכו ביחד בגלל בעיות שצצו שם)אז כשניסיתי לאמר שזה ש"הם" הולכים לייעוץ, לא פותר את ה"בעיות" שלנו ומה שקשור לילדים המשותפים שלנו-הוא ענה לי-שאם אני מרגישה צורך-שאני אלך. שהוא לא צריך. לא רוצה. שיש לו משקעים מהעבר מהגירושין ושקשה לו.... ועם הקושי הזה-של הנתק המוחלט ושל הקיר האטום של אבי ילדיי אני מתמודדת כבר כמה שנים. בממוצע-היום-אנחנו מדברים פעם בחצי שנה.

מצב "אידיאלי" לחלוטין.

 

[ניצת שושן]

האיש הזה באמת חכם עפרה

חושבת שגם אני הייתי אומרת כמוהו בערך ויש כאן עוד נקודה שאולי לא חשבתם עליה כולכם זה אבא שלו , לטוב ולרע את ההורים שלנו איננו בוחרים ... זה המסר שחייב לעבור לח'ברה שלנו אין כאן זכות בחירה בכלל (אם היינו יחד אז?) שמחה שבסופו של עניין האיש הקטן שלך הלך לאבא עם חיוך