"הגוף שלי ברשותי"

"הגוף שלי ברשותי"

מישהי קראת את הספר הזה עם הילד\ה שלה?

אני אתחיל ואומר שהילד שלי מאד מאד תמים, ברמה שהוא אף פעם לא שאל שאלות סטייל איך באים ילדים לעולם (עד היום אין לו מושג לדעתי
)
לא מזמן יצא לי לדבר איתו על איך הוא נולד והסתבר לי שהוא חשב שהוא יצא מהפופיק (בטן)
, בקיצור תמים וחסר ידע בכל הנושא הזה.

הוא מכיר בערך את הסרט "החברים של יעל" כי הם ראו את זה בגן כמה פעמים אבל זה היה לפני יותר משנתיים ולא בטוחה כמה הוא הפנים וזוכר.

היום נתקלתי בספריה בספר "הגוף שלי לרשותי" ושאלתי אותו.
מסופר על ילד שאמא שלו לומדת בערב ושומר עליו בן השכנים שמתחיל קצת לשלוח ידיים באופן שלא נעים לילד וגם מתעקש לקלח אותו ותוך כדי בוהה בו ובנוסף מבקש מהילד לשמור את זה בסוד.
הילד מספר לאמא בזכות ג'ירף שמסביר לו שסודות כאלו לא צריך לשמור והיא תומכת בו ומבטיחה שהילד הזה לא ישמור עליו יותר וכו'.

עכשיו אני תוהה אם לנפץ לילד שלי את הבועה שהוא חי בה ולהכנס איתו דווקא לנושא הזה (תכלס אף אחד לא איתו ולא שומר עליו חוץ ממני או מבני משפחה שאני סומכת עליהם לחלוטין).
לא יודעת... קראתי קצת את הספר עכשיו שבאמת פונה לגילאים הצעירים, זה לא ספר לילדים גדולים יותר, גם הציורים בו לגמרי ילדותיים אז מצד אחד ברור לי שתואם גיל מצד שני אולי לא תואם ילד? את השיחות של אסור לדבר עם זרים ויש אנשים לא נחמדים בעולם ומה לעשות כשפוגשים אחד כזה ובלה בלה בלה הוא יודע
אבל האם נראה לכן שיש צורך להכנס איתו גם לקטע הזה של אנשים שעלולים לשלוח ידיים?
אני אוסיף גם שהוא מאד ביישן ולא מוכן אפילו להוריד חולצה בבריכה או ליד בני משפחה אחרים, בבית לידי הוא בלי חולצה אבל אם מישהו דופק בדלת אפילו אם זה חבר\חברה בן משפחה קרוב, הוא מייד ירוץ לחדר ויצעק לי לא לפתוח את הדלת כי הוא בלי חולצה, לא רוצה להכניס לו עוד ג'וקים לראש אבל אולי "צריך"?
 

want a baby

New member
בהתלבטות בדיוק כמוך על הדברים

אנחנו כן אומרים את הדברים פה ושם מגיל די צעיר (3) לשבת ולספר על סיטואציה כסיפור... יכול להיות שזה דווקא טוב, אותי אישית זה טיפה מרתיע, אבל אני מבינה שעדיף לחשוף.


*******כנערה בת 12 עברתי נסיון אונס בכניסה של הבניין שלנו, בסוף לא קרה כלום כי איזה שכן הגיע עם האוטו והבחורים ברחו, אבל אני עליתי הביתה ולא סיפרתי להורים כלום גם במחיר של לרדת לטייל כמה דקות אחרי זה עם הכלבה שלי כשאני מתה מפחד. אז הצד הזה אומר שכן צריך לדבר על זה*************
 
אמאלה
בגלל זה בין הדברים שאני מדברת עליהם

עם הילדים זה את החשיבות של לספר לי ... שלא לפחד שזה יעציב אותי ולא לפחד שזה יפגע בי - תמיד לספר - כי הכי חשוב לי זה לדעת כדי לעזור

למה את בחרת לא לספר כלום להורים?

ואגב גם אני בגילאי היסודי (לא זוכרת איזה גיל - אבל גיל שבו חוזרים כבר הביתה לבד מבית הספר)
איזה שכן רחוק מבניין ממול שהכרתי במעורפל ניגש אלי ברחוב ואמר שיש לו מכתב בשביל ההורים שלי , אמרתי לו שיתן לי אותו ואני אביא להם והוא התעקש שניתן ביחד ואז אמר שירים אותי על הידיים ויקח אותי אליהם ואף ניסה לעשות זאת - (זה היה אמצע היום אבל זוכרת שהרחוב היה ריק)
אני התיישבתי על הרצפה נצמדתי לגדר והתחלתי לצרוח והוא ברח....

בגלל זה חשו בלי לתת לילדים דוגמאות לסיטואציות וגם אפשרויות פעולה (לברוח ולצרוח ולא לטרוח בכלל לדבר או להסביר או להבין - שזה קצת מה שאני עשיתי עם השכן , ניסיתי להגיד לו שיתן לי ואני אעביר את המכתב)
כדי שיהיה להם בראש ארסנל של דברים שיכולים לעשות (לצרוח ולברוח
)
וגם שידעו תמיד תמיד תמיד לבוא אלי (גם אם יאיימו עליהם וכאלה שזה מה שפדופילים ממה שוקראת עושים - אומרים שיפגעו בהורים או שאמא תהייה עצובה והם סתם יגרמו לה להרגשה רעה וכו וכו )
 
הגבתי לה לפני שקראתי אותך

ואני רואה שגם את דברת על כל הקטע הזה של לא להעציב את ההורים...
מהכירותי עם עצמי ברור לי שגם אני לעולם לא הייתי מספרת אם חלילה הייתי מגיעה למצב כזה או אחר.
 
אמרתי להם לא רק בקטע של לא להעציב ...

אלא למשל לפעמים מאיימים שאם תספר אני אפגע בך או באחותך או באמא שלך או וואט אוור - ושגם במקרה כזה - לספר - כי הם משקרים - ואם לא יספרו אני לא אוכל להגן - ואם יספרו אני אוכל לעשות הכל בשביל לשמור עליהם
 
הסיפור שלך למטה


זאת אחת הסיבות שגורמות לי לרצות לשבת איתו ולדבר על הדברים האלו...

הכרתי פעם בחור שהיו לו לא מעט "שריטות", אף פעם לא דיבר בדיוק על מה שקרה אבל אני בין היחידים שכן סיפר לה קצת מהסיפור...
לפי הסיפור שלו הוא ילד שגר רק עם אמא (הורים גרושים) הוא היה בערך בן 10 וחולה במחלה שדרשה ממנו להשאר כמה ימים בבית, גיל שסבבה להשאיר לבד בבית ואמא שלו הלכה לעבודה.
בבניין שלהם היה שרת מאד נחמד ולא מפחיד, שכולם הכירו, הוא היה חברותי ולא נחשד כמישהו שצריך להזהר ממנו, ההמשך אני מניחה ברור לכולן, הוא לא סיפר לי מעולם מה או איך היה אבל אפשר להבין לבד, יש לו אזורים בגוף שהוא פשוט לא היה מוכן שיגעו בהם, היה מקבל בחילות וצמרמורות אם מישהו נוגע....
והקטע הוא שאפילו שהוא אדם בוגר היום (בשנות ה-30) הוא מעולם לא סיפר על זה לאמא שלו, לא בקטע של סוד שהוא בושה, יותר בקטע שהוא לא רצה להעציב אותה.
אם אני זוכרת נכון אז הוא לא סיפר על זה לאף אחד, גם לא לפסיכולוג שהוא נשלח אליו באותה התקופה.

אז איך מזהירים גם משכנים ואנשים שאנחנו מכירים בלי להרתיע את הילד ולהכניס אותו לחרדות שגם ככה יש לו? הרי תכלס אי אפשר באמת למנוע את זה...
וברור לי שבגילאים מאוחרים הם באמת עלולים לשמור את סוד רק כדי שאנחנו לא נפגע ונהיה עצובים ואפשר להבטיח לתמוך במקרה ש..אבל אי אפשר להבטיח לא להתעצב.....

אתמול גם היה לי מקרה בספרייה, פתחו אצלנו מחלקת ילדים מגניבה בספרייה, עם פופים ומחשבי מגע מלאים במשחקים מגניבים אז הלכנו ולידנו ישבה ילדה בת 9 שעזרה לי כל שניה במשחקים לילד כי הרי בגילם הם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו
וקצת פטפטנו והיא ספרה לי שהיא הולכת לספרייה לבד כי היא אוהבת את המחשבים האלו ובלה בלה אז שאלתי אותה איפה היא גרה בקטע של להבין אם היא באה ברגל מרחוק כמונו או שהיא גרה קרוב לספרייה וההיא בלי להתבלבל עונה לי בתמימות את שם הרחוב ומספר הבית

אמרתי לה חצי בצחוק חצי בנזיפה "מה את מגלה לי בדיוק איפה את גרה ואם אני אבוא לגנוב משהו?"
אז היא קצת הבינה כנראה את הטעות שלה וגמגמה משהו על זה שאמא שלה בבית, אחר כך כשסגרו את הספריה הלכנו והיא שאלה אם נבוא שוב אחר הצהריים כשיפתחו

לילדים בגילאים האלו אין ממש יכולת הבחנה גם אם למדו אותם את כל הכללים, הרי המקרים האלו קורים לרוב עם אנשים מוכרים וחביבים, עובדה שהילדה ההיא ראתה שאני חביבה ובשניה מסרה לי איך קוראים לה, בת כמה היא ואיפה היא גרה

ואז אני חושבת שאם בכל מקרה אי אפשר באמת להמנע ממקרים כאלו אז בשביל מה להכניס לו את הפחדים?
 
בגלל זה כשאני מדברת אני מנסה לתת דוגמאות

קונקרטיות למצבים שונים ... ודרכי פעולה ...
אי אפשר להבטיח לגמריי - אבל אני עושה מה שיכולה
 

נוRית

New member
אוי, זו דילמה כלכך גדולה

מצד אחד ללמד את הילד את כל הפרטים, כדי שאם ילך לאיבוד יוכל לתת אותם למי שבא לעזרתו, ומצד שני שלא יגיד לזרים (ובכלל - מהי ההגדרה של "זר"? האם שוטר הוא "זר"? ) כדי שלא ישתמשו במידע נגדו.

דילמה דומה היא הדילמה של חינוך לנקיון ומודעות לסביבה (לזרוק את כל הזבל שלנו לפח) למשל, אבל לר\א ללכת ולהרים זבל, כי לכי תדעי מה יש בתוכו/מתחתיו (למשל אם ראו נייר של גלידה זרוק ברחוב).


הדילמה של מצד אחד ללמד איך להתנהג במצבים שאנחנו לא מעיזות לחשוב עליהם, ומצד שני לא לנטוע בהם פחדים וטראומות....

לא קל להיות הורה....
 

want a baby

New member
בקצרה יחסית כי

אני רצה לעבודה עכשיו, אבל אני חושבת שההתנהגות שלי נבעה מסוג היחסים עם אמא שלי.
ההרגשה של איחרתי בעשר דקות הביתה (אני אשמה) ואז זה קרה, אם אספר, לא יתנו לי לצאת לטייל עד השעה הזאת יותר. תגידו הכי מטומטם שיש, שיקול של לטייל עד שעה מאוחרת מול אופציה לנחמה, עזרה ותמיכה.
בקיצר - כן, גם אני קצת שרוטה
מי יודע בגלל מה.... מה שכן, אני יכולה להגיד שלא על פני האינטרנט יש לי לספק מינימום 10,000 פרקים לטלנובלה שנקראת החיים שלי. הסוף סביר, וכל יום מנסה לשפרו
 
אני לא מכירה את הספר , אבל לילדי הבית מגיל

יחסית צעיר אני מידי פעם מטפטפת את הנושא של הגוף שלהם הוא רק שלהם ושאסור לדבר עם זרים ומה לעשות אם מישהו מנסה לעשות משהו שאסור או מכאיב או מציק או פוגע בהם ואומר להם לא לספר וכו וכו וכו ...כל מה שאפשר רק סביב הנושא הזה |אמא חרדה|
מצד אחד אני מזכירה להם שלאף אחד אסור לגעת בהם חוץ מלהורים כשמקלחים אותם וכו ... מצד שני כשאני מדברת על זרים אני לא אומרת במפורש שירצו לגעת בהם אלא בכלליות שיש אנשים רעים שרוצים לפגוע בילדים בכל מיני דרכים (ואני גם נותנת דוגמאות לסיטואציות שיכולות לקרות כמו מישהו שינסה לגרום להם לבוא איתו על ידי זה שיציע להם נגיד ממתקים או מתנה או שיגיד שמכיר את אמא או אבא ויש לו משהו בשבילם וכו ....או אולי אפילו ינסה לתפוס אותם ביד ולהגיד להם שיבואו איתם מדגישה שלא הולכים עם אף אחד , לא משנה אם מכירים או לא - ושאם מישהו רוצה שהם ילכו איתו הם צריכים לא לדבר איתו ולא להסביר לו אלא ישר לרוץ משם ואפילו לצעוק - ובכלל גם אם זה מישהו שמכירים, אם אמא לא אמרה להם במפורש על זה שצריכים ללכת איתו או שהוא צריך לתת להם משהו - אז לא להקשיב לזה ...גם אומרת שאם מישהו אומר להם שלא לספר לאמא כי ירביץ להם או יהרוג את אמא או שכי אמא תהייה עצובה או תכעס או כל מיני כאלה שאנשים רעים אוהבים להגיד כדי שילדים לא יספרו דברים רעים שקורים להם או שפגעו בהם - עדיין דבר ראשון לבוא ולספר - כי אני תמיד תמיד אגן עליהם - וכדי להגן אני צריכה לדעת הכל - ואני גם תמיד מובילה קו שתמיד לספר לי את האמת כי אני לא אכעס על אמת - על שקר אני כן אכעס ואם מסתירים דברים לא אוכל לעזור )

וזה נשמע כבד כשאני כותבת את זה פה - אבל אני לא עושה את זה כבד. זה תמיד שיחותב רוח קלה - אם יש נושא רלונטי שמעלה את זה או מידי פעם בזמן המקלחת וכו ... כלומר זה לא נעשה באווירה כבדה או מבאסת. זה גם לא מלחיץ אותם - אבל זה טוב שישב להם בראש

אצלי כידוע לך הם כרגע בני 4.5 ו 7.5 ואני כבר שנים מטפטפת את זה פה ושם
- שתמיד ישב בראש ומי יודע אם חס וחלילה יקלעו למצב אולי יגדיל את הסיכוי שיצליחו להחלץ
|אמאלה|
 
השנקל שלי

קודם כל לגבי התקציר של הספר, מוזר מאד...זאת בדיוק ההצגה שראינו בגן חובה
רוב ההורים כולל אני חשבנו שזה מוגזם(הקטע שהנער בוהה בו במקלחת והקטע שהנער שלח ידיים)
ההצגה לא דומה לDVD וחבל, חשבנו בזמנו שאם היו מציגים את הDVD המסר היה עובר בצורה לא פחות טובה

לגבי התפקיד שלך יש לי שאלה... מה עם המסגרות החינוכיות?...הן לא עוסקות בנושא?...
אצלנו השנה בגן היתה שנה בסימן גופי הוא ברשותי והגננת חפרה על זה כל השנה
היא כתבה הימנון והילדים כל בוקר במפגש הבוקר זימרו אותו
בנוסף כל פעם שילד הרביץ או דחף או אפילו חיבק בהפתעה היה הסבר שהגוף שלי ברשותי
אותו דבר בבית הספר, שעה שבועית שמדברת על גופי ואני, פרטיות, הגוף שלי הוא רק שלי
כל שבמקרה שלי כל העבודה( הלא פשוטה בכלל ) נעשתה במסגרות

את בטוחה שלא מדברים איתו בכיתה על הנושא?...אני בטוחה שזה חלק מתוכנית משרד החינוך
 
למה מוזר?

זאת הצגה אחרת...
יש את הדי וי די וההצגה- החברים של יעל
ויש את הספר\הצגה- "הגוף שלי ברשותי"- שזה מה ששאלתי מהספריה וזה מה שאתם צפיתם בהצגה...


לא זכור לי שעסקו בנושא הזה במיוחד, בגן חובה הנושא היה אוכל בריאותי ובשנה לפני בטרום חובה הנושא היה מחזור ואיכות הסביבה, אני חושבת שבכל הגנים אלו היו הנושאים הרי משרד החינוך קובע אותם כל שנה.
זכור לי שבטרום הגננת הראתה להם את הסרט אבל לא חושבת שיותר מזה, לא שירים ולא פעילויות בנושא.
בבי"ס גם לא שמעתי שדברו על זה, יותר מדברים על אלימות וכאלו והנושא של בי"ס השנה היה זהירות בדרכים וגם איכות הסביבה.

יש להם שיעור שבועי עם היועצת שנקרא כישורי חיים אבל לא ראיתי שהיא ממש דברה איתם על הנושא (כן דברה הרבה על אלימות), אולי כן והוא לא סיפר לי אבל לא משהו מובהק שחזר על עצמו כי אז היה זוכר לספר לי.
ומידי פעם גם קבלנו דפים או ציורים של מה שעשו בשיעור הזה ולא זכור לי משהו שקשור.
 
זה הקטע שההצגה היתה של החברים של יעל

והתוכן של ההצגה של הגוף שלי ברשותי
עכשיו בטח תגידי לי שאני מתבלבלת, אז אני לא

כי היתה מכירה של הDVD אחרי ההצגה
 
למעלה