הגדרות

[ליידילי]

הגדרות

ניסו להגדיר בפורום רומנטיות, וניסו להגדיר אהבה, אבל לא ניסו להגדיר נישואים טובים... לפחות לא ככל שאני נתקלתי. למרבה הצער, נישואים מוצלחים ממש, כאלו שכולנו היינו מייחלים להם, נדירים הם. ומהו שאנו מייחלים לו? והאם יש הבדל בין ייחולינו (ואיחולינו לעצמנו) בטרם נישאנו... ואיזה מקום תפס הייחול או המושג "נישואים טובים" בשיקולינו להינשא? ואיזה גילגול עובר הייחול במהלך השנים? והאם כיום אנו מוכנים להסתפק (הגדרתית) בפחות? או שמא הפער בין המיוחל למה שהותחל יוצר את המתוסכל /(ת)??? שואלת עם חיוך אך במלוא הרצינות.

 

[האלי]

שיייוווו ליידילי שבת על הבוקר?

וחוצמזה שאני יכול להגדיר נישואין טובים רק על דרך השלילה

אני חושב שההגדרה של נישואין טובים היא נורא פשוטה: "מערכת זוגית שבה שני בני הזוג מרגישים מאושרים בקשר שביניהם." זהו? הגדרתי? אפשר ללכת לקטוף תותים? נדמה לי שלא זה מה שרצית, אבל כמו שאני מכיר אותך לא תוותרי לי כל כך בקלות, אז אני בכל זאת אלך לי לקטוף תותים כי היום זו השבת שהילדים אצלי וצריך לשעשע אותם באיזה שהוא אופן. ואני כמעט בטוח שעד שאחזו אמצא פה שאלות הבהרה (שאשמח לנסות לענות עליהן) שלך, האלי.

 

[א ו ר1]

לדעתי.....

בנישואין טובים כל אחד מן הצדדים צריך לחשוב על: מה אני נותן ואיך אני תורם לקשר ולא רק מה אני מקבל ... חשוב להרגיש טוב ומאושר וצריך המון סובלנות סבלנות ו א ה ב ה !!!

 

[ליידילי]

שיייווו -ו- ווויייש

הצלחתי להפתיע?...שעת שאלות ההבהרה לא הגיעה? ולמרות ועל אף.. הוספת עוד דברים אח"כ. אז "יצא" לי במקרה, ובהפוך על הפוך שלא הגעתי.. (בעת שאתם קטפתם תותים קטפתי אני דרדרים... אבל זה כבר ענין אחר). וכעת אני פה רק לרגע... אבל תודה לך ולמגיבים האחרים... ו...כמו שציינת בעצמך, עדיין לא באתי על סיפוקי... כנראה צריך להזמין תשובה מיוחדת ממישהו/היא שביוזמתו האישית אין לו צורך לבקר בפורום זין בית... כך או כך... מקווה להוסיף דברים ושאלות במועד קרוב.

 

[אישה1 פשוטה]

זוגיות טובה???בטח שיש

נישואים טובים הם כל מה שלא היה לנו בפרק א´

קבלת בן/בת הזוג כפי שהוא מבלי רצון לשנותו ולהתאימו אלינו

חברות

הערכה

הבנה כן, כל הפרמטרים האלו היו קיימים גם אז גם "אז" (בתחילת פרק א´) שאפנו ל"מצוינות" ביחסינו אך "משום מה" כשלנו איפשהו בדרך ייחלנו לזוגיות כמו באגדות ... And they lived happily ever after כאמור, לא ממש הצליח לנו אולי כי לא ידענו ליישם את הרעיון הזוגי אולי כי עם השנים קצת התפתחנו לכיוונים שונים ובדרך שכחנו לפרגן נוצרו פערים ולא השכלנו למלא אותם אולי כי עם השנים גם קצת גילינו כמה אנו בעצם שונים אולי הבנו שאהבה ללא תחומי ענין משותפים אינה הכל וה"דבק" הזה שנקרא אהבה לא ממש מחזיק לאורך זמן עם אין את כל המסביב ויש עוד הרבה "אוליים" אבל ברור שכל האולי האלו מביאים בסופו של דבר לנישואין לא מאושרים ויש אפילו לגירושין. ואז, כש"גדלנו" והחכמנו והבנו ... אנו רוצים, יותר מתמיד, זוגיות מאושרת לא !!! לא מוכנים להסתפק בפחות !!! לא בפחות חברות, לא בפחות הבנה, פרגון, הערכה, לא בפחות אהבה ויש כאלו !!! מאמינה בכל לבי שקיים אי שם האיש/ה שעמו נוכל לחלוק/לשתף ולבנות זוגיות מאושרת (ואינני אומרת נישואין מאושרים, כי זוגיות אינה מח(ו)ייבת נישואין) (ואם תשובתי מעט מבולבלת, מלוא התנצלותי, אבל ככה זה בשבת, כשהילדים בבית, אחרי פארק שעשועים ועם מטען שלם של חוויות

)

 

[ליידילי]

מאמינה גם מאמינה

באהבה, בחברות, הערכה, פרגון הבנה, שיתוף... ובעיקר באהבה. איני חושבת שתשובתך מבולבלת. (לא יותר מששאלתי מבלבלת - גם אותי), אני רק תמהה, מהו בכל זאת הסוד... כל אחד ואחד מאיתנו מכיר זוגות רבים, ומתוכם, אולי, בספק, זוג אחד שנראה לנו, שזוגיותם טובה, (וגם זה מין "נראה" קצת מתעתע, ואני יכולה לומר זאת כיוון שכבר למעלה מאדם אחד פנה אלי ואל בן זוגי באמירה שזוגיותנו נראית בעיניו טובה ומרשימה... וזו בפירוש אינה הערכתינו שלנו - לא שלו ולא שלי!) עם זאת, תהיה אחת יש לי - היות ועודי בפרק א´ (ארוך...) האם זה אומר שאין לי צ´אנס? האם הצ´אנס הוא רק בפרק ב´? ומכאן נובעת שאלה נוספת: האם נישואים טובים הינם תולדה של בחירה מוצלחת? כלומר אחריתם טמונה בראשיתם? כלומר... כשלון הזוגיות אינו אומר אלא שלא היטבנו לבחור את בן הזוג המתאים לנו? ואם כך : כיצד בוחרים? והאם את המיומנות הזו ניתן ללמוד וללמד?

 

[איש המערות]

אחריתם בראשיתם. אולי.

כל תינוק שנולד עם זוג רגליים תקינות ילמד ללכת, לרוץ, לקפוץ ולרקוד. לא כל תינוק יהפוך לרקדן ייצוגי או לספורטאי אולימפי. יש לעומת זאת נכים שהשקיעו מאמץ והגיעו להשגים ספורטיביים. את הבסיס לזוגיות טובה יש לדעתי לכל זוג שבחר להיות יחד. אבל לא כל זוגיות היא זוגיות מושלמת ונדרשת השקעת מאמץ כדי לשמרה ועוד יותר כדי שתהיה טובה באמת. לגבי מיומנויות שנדרשות, ניתן ללמוד ויש ממי ללמוד, בעיקר על עצמנו. אנחנו בדרך כלל המכשול הראשי בזוגיות, לא בן הזוג (ובן הזוג מצידו נכלל גם הוא ב"אנחנו"). למה? כי על עצמנו יש לנו אפשרות לשלוט, את עצמנו אנחנו יכולים לשנות ולתקן. ולגבי פרק ב´? אם לא ניתן ליצור פרק ב´ בזוגיות הקימת, השחוקה, זכות הבחירה לכולנו לנסות לבנות פרק ב´ בזוגיות אחרת. רק להזכירך, מג´יק ג´ונסון בחר לפרוש מכדורסל וליצור פרק ב´ בבייסבול. לא משנה שחזר לבסוף לכדורסל.

 

[adam33]

אהבה

כמובן שאהבה הינה הרגשה של להיות מאושר עם האדם שאתה נימצא איתו אבל איך גורמים להרגשה הזו? על ידי ויתורים 1.מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך..ובכלל זה אשתך.. 2.לותר מתוך אהבה ולא מתוך חובה. 3.להביט על עצמך כל הזמן ברמת פיקוח גבוה כבר נאמר אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. 4.לעולם לא לבטל את עצמך למען ובגלל האחר אלא להראות את יחודך להבדיל מעקשנותך. 5שאהבתך לא תהיה תלויה ב"דבר" אלא באדם כי ה"דבר" נעלם ברבות הימים ואילו האדם הוא זה שנשאר איתך לאורך זמן. לנסות לעמוד תמיד במשבצת של בת זוגתך יכול להיות שתמצא שדברים שפחות חשובים לך הינם קריטים לגביה. אז...לאחר שתראה הכל ותעשה הכל תמצאו שזוהי אהבה.

 

[האלי]

הנה משהו שמצאתי מימי IOL

השאלה הראשונה היא למה בכלל אנחנו מחפשים אהבה? התשובה שנותן אריך פרום בספרו אמנות האהבה היא שהאהבה "גואלת" אותנו מבדידותנו בעולם. בהתאחדנו עם אדם אחר, בקשר של אהבה, אנחנו מוצאים הקלה מהבדידות ומהפחד של הקיום, ואי הוודאות שצופן לנו העולם. בבסיס הסיבה לכך שה"התאחדות" לא תמיד מצליחה לנו כל כך נעוץ לדעתי פחד. אולי לא פחד, אלא רק חשש. ומכל מקום כדי להתאחד עם אדם אחר אנחנו צריכים לשמוט את חומות המגן שלנו. חומות שאנחנו מקימים כדי להגן על עצמנו מאותו עולם זר ומאיים כבר מגיל צעיר מאד. בני, בן השמונה, כבר יודע היטב מה כדאי לו לומר ומה עדיף לו שישתוק. אלו הן החומות שמגינות עליו מפני כעסם של "הגדולים" (מורים, הורים וכיו"ב) ובכלל מפני אי נעימויות. עם השנים אנחנו משפרים ומשכללים את החומות עד שהן הופכות לנו לטבע שני. כל אחד, אם יבדוק את עצמו, יגלה שלא היה מוכן לוותר על החומות האלו ולספוג את הביקורת שמצפה לו אם ירשה לעצמו להתבטא בחופשיות גמורה. יצאה לי הרצאה לאוניברסיטה, אבל מה שהתכוונתי להגיד בעצם זה שאנחנו מפחדים לחשוף את עצמנו ולכן אנחנו לא מצליחים ליצור קשר עמוק ומאריך ימים. מכשול נוסף בפני האהבה היא התפיסה שלנו את עצמנו כלא מספיק טובים. אילו האמנו, או יותר טוב היינו בטוחים, שאנחנו הכי טובים שיש בעולם. לא היינו צריכים לדאוג שמא מישהו אי פעם ירצה לעזוב אותנו. ולא היינו צריכים לקשור אותו אלינו בקשר חוזי כמו כתובה. יותר מזה, לא איכפת היה לנו שבן (או בת) הזוג שלנו יצאו ויתנסו בקשר, איזה שלא יהיה, עם כל מי שהם רוצים. כי קשר כזה רק יביא אותם לגלות שאנחנו הכי טובים בעולם. לא היה בנו החשש להעזב, שהוא לדעתי אחת הסיבות האמיתיות שאנחנו דורשים מבן/בת הזוג שלנו נאמנות בנישואין. החשש הזה כשהוא מלווה את הקשר מעורר צלילים צורמים להרמוניה הזוגית. איך פותרים את הבעיה הזו אין לי מושג, ומעל לכל האנוכיות, כל החיים מלמדים אותנו לשמור על מה ששלנו ולהישמר מפני חמסנים. לפתע פתאום (אחרי חופה וקידושין, ואחרי שספרנו את הצ´קים ומצאנו דירה) אנחנו מוצאים את עצמנו עם איזה בן אדם בבית, שיש לו דרישות מאיתנו וצריך ללמוד לתת את מה ששלנו... והכוונה היא לא רק לדברים חומריים אלא ל"מרחב המחיה שלנו. שלך, האלי.