הגבול האחרון?

[DDN]

הגבול האחרון?

"לפני 100 שנים הייתה סדרת טלוויזיה שאמרה שהחלל הוא הגבול האחרון. אני גאה לומר - שפרצנו אותו"
מייג'ור ג'וליאן לי, המושל הראשון של "ארץ חדשה", 2066.

השנה היא 2266, והמצב לא מזהיר.
הפריחה שהניב דור החלל הסתיימה במלחמה גדולה.
מושבות בני האדם שהתרבו ממערכת השמש והלאה, עד שהפכו ל"ברית ארץ" והתחברו לגוף חללי גדול יותר עם חייזרים שונים (שהתגלו בשנת 2071) כילו משאביהם במלחמה גדולה נגד אימפריית החלל של חייזרים שקראו לעצמם המקארקיד (או לפחות, כך אנחנו מצליחים להגות את שמם)
הטיסה בעל-חלל הפכה להיות מאוד יקרה, וחלקים שונים מברית-ארץ ומגוף החלל הגדול נותקו אחד מהשני.

המשחק מתרחש באחת ממערכות השמש שנמצאות באזורים שהיו שייכים לברית "ארץ", אבל ננטשו במלחמה. למקארקיד כבר לא היו משאבים להשתלט על המקום, ואוכלוסיה רבה שסירבה לעזוב ביתה נשארה שם.
כעת, בלי שלטון על או תמיכה, מנסים תושבי המקום להמשיך לשרוד. במקום שהוא "מערב פרוע" מודרני.

העיר המרכזית נקראת New Dallas והיא על הכוכב הרביעי מהשמש (מתוך 17 כוכבים) בגלקסיה שקיבלה את השם "New Africa".
לפני הנטישה (שהתרחשה לפני 12 שנים) העיר הזו הייתה בירת המערכת, והמעוז הגדול של האנושות באזור הזה.

המשחק לא מתרחש על הכוכב הרביעי, אלא על הכוכב השש-עשרה שנקרא New Sidon (לאחר הנטישה, השלטון המקומי החליט להחליף את השם המקורי שניתן לכוכב שהיה New Siberia במשהו שקיוו שיהיה חמים יותר). מקום די קר ועני במשאבים. בגלל התנאים הגיאוגרפים, בחרו להקים על הכוכב הזה את התחנה ששולטת במשער ה"על-חלל". התחנה כרגע מושבתת והרוסה (מדיניות אדמה חרוכה), אבל הכוכב מאוכלס.

לאחד היישובים על הכוכב, המקום בו יתחילו האירועים קוראים New Venice בגלל תעלות המים (קרח רוב ימות השנה) שמאפיינות אותו. המקום הוא מבצר ענקי שהוא גם סוג של שוק ענקי ועיר הימורים. המקום שכל הארחי-פרחי האזוריים באים אליו. קחו את מוס אייסלי, תוסיפו חומה, תחשבו קיבוץ, לאס וגאס ושוק הכרמל - וקיבלתם בערך את המאפיין של העיר.

והסיפור שלנו מתחיל בבאר שנקרא Homer's וצמוד למלון "הלבבות הורודים"

אתם מוזמנים לתאר את הכניסה או מה שאתם עושים שם בבאר.
מי שרוצה להוסיף רקע על הדמות שלו או לאזור ממנו באה, מוזמן לשרשר זאת כאן, או לשלוח לי במסרים.

 

[DDN]

רקע טכנולוגיה

כדי ליישב את המערכות, השתמשו בספינות שטסו בעל-חלל.
במלחמות הגדולות השתמשו בספינות מלחמה גדולות, רובי קרניים ומכ-קרבות.

בצידון החדשה לא נשארו דברים כאלה.
אולי אפשר למצוא במקומות נטושים ספינות מרוסקות, או חלקי מכ-קרבות, אבל כעיקרון הטכנולוגיה הזמינה היא מה שמוכר לנו היום.
כלי התחבורה הנפוץ בצידון החדשה הוא סוסים, חמורים ואופניים (כי דלק יקר)
אם מישהו משקיע דלק ברכב, סביר שזה יהיה אופנוע, באגי או ג'יפ.
שיירות נמשכות ע"י בקר (לרוב שוורים) או בצורה נדירה - משאיות ממונעות.
מלבד דלק בנזין (יקר) וגז (גם לא זול) ישנן גם סוללות כוח שמספקות אנרגיה נקייה. סוללות כוח הן הטכנולוגיה ה"עתידית" - שבקושי אפשר למצוא. לאנשים בדאלאס החדשה יש כאלה. זוהי "סחורה חמה" בונציה החדשה.

כלי נשק - מעטים האנשים שיכולים להרשות לעצמם נפצרים (אקדחי/רובי לייזר) כי אם כבר יש לך "סוללת כוח", כנראה תעדיף להשתמש בה בבית או לשינוע מאשר לנשק. ואולי לא.
לא נדירים האנשים שמשתמשים בנפצרים נטולי סוללה (או עם סוללה מרוקנת) לשם הרתעה.

לפחות החשמל הזורם לבתים עובד בצורה סדירה (20 מתוך 32 שעות ביממה כשהעמידים משתמשים בקולטים כדי לשמור חשמל ל12 השעות הנטולות) ועל בסיס טכנולוגיה נקייה יחסית של שימוש ברוח, במים ובשמש לייצור חשמל.

 

[BluePrint]

.Making an entrance

קומראן התכופף במשקוף הכניסה לפאב וסגר אחריו את הדלת במהירות האפשרית כדי שלא יחויב בעלות החימום שבזבז אל הקור השורר בחוץ.
מעולם לא תבעו ממנו לשלם עמלה שכזו, למעשה לא שמע שמישהו אי פעם נדרש לשלם עבור תופעת לוואי של היותו לקוח - וידע שעצם הרעיון מגוחך כי זה יהיה מתכון להדרת כל לקוח חוזר אם אי פעם מישהו יידרש לכך - אבל לאחר הפעם הראשונה בה היסס שניות ארוכות בפתח כדי לעמוד על טבעו של המקום לפני ההתחייבות להשתלב בקהל, ועל כך ננזף ע"י המוזג שהשתמש באיום הזה כדי לגרום לו לסגור את הדלת... החליט לא להסתכן גם בחיובים מופרכים.

קומראן לא נדרש להתכופף בעוברו בכניסה מפאת גובהו. ב-1.59 יחידות מידה אנושיות, גם בידיים מונפות אינו יכול להגיע למשקוף של דלת לאנושיים, ובפתחי הכניסה המוקטנים מפאת הקור השולט באקלים רוב השנה, מסוגל לעבור זקוף עם רווח של כף יד או שתיים מעל ראשו. בהתאם לבעל היד.
קומראן התכופף בגלל הנפצר הגדול שנשא על כתפו.
ארוך כמעט כמוהו, קנה הנשק של צבא האנושיים התנשא יותר מראש מעל קרקפתו החלקה, ומספר פעמים מאז החל לשאת את הכלי הכבד מצא את עצמו מתגלגל בשלג לאחר ניסיון לא מוצלח לעבור בדלת.

קומראן פתח את המעיל הארוך, אחז את רצועת הנשק בידיו המשניות והחל עושה את דרכו אל שולחנו הקבוע בזמן שהוא משפשף את ידיו הראשיות כדי לחמם אותן.
ככל הידוע לו הוא היה הקונג (Kung) היחידי בצידון החדשה אבל המקום של הומר אותו החל לפקוד בקביעות לפני מספר חודשים, קיבל בהבנה את עורו הירקרק-אפרפר והרירי מעט.
הרי גם אנושיים שסלידתם מהשונה לא מבדילה בין אויב לידיד, יעדיפו לשלם חצי ממחיר התשתית כשהם רוצים לטעון סוללה.

 

[BluePrint]

The counting of blessings

קומראן בהה אל חלל האולם כשלפניו שתי כוסות משקה ובמבט חטוף נראה כמחכה למישהו. או, אם המביט היה שופט את המצב לפי כמות המשקה בכוסות, נראה שקומראן נשאר לשבת לאחר שמישהו הסתלק.

קומראן סיים לספור מזיכרונו את הסכום שאסף ועבר לחשב תעריפי תעבורה לדאלאס החדשה.
מתעלם מהכוס המלאה הקרובה אליו, הושיט את ידו השמאלית הראשית אל הכוס הכמעט ריקה בצידו השני של השולחן הקטן, ורוקן אותה.
הוא ראה את האנושי המתקרב אליו דרך תחתית הכוס המורמת אל פיו ומיהר להניח אותה חזרה במקומה המרוחק ממנו, אבל זה הגיע אל השולחן לפני שהספיק להשלים את הטקס.
עם ידיו המשניות מעגנות את הכוס המלאה לשולחן, קומראן הרים את מבטו אל פניו של האנושי והחל מפענח את הבעתו כפי שתרגל בבית הספר.

מרות רוח, החליט לאחר מספר שניות, והבין למה עוד לפני שהאנושי החל מושיט את ידו לחגורה.
מבלי לחכות כדי לגלות אם האנושי מתכוון לשלוף סכין, אקדח קליעים או נפצר, קומראן אחז בנשק הגדול הנשען על קיר, ומשך אותו אל חיכו. כאילו מתכוון להעביר את הכלי, ורק בטעות מכוון אל חזהו של האנושי.
האנושי קפא בעת הרמת החולצה וקומראן התמקד בפניו, לפני שיד ראשית ימנית מצאה את כפתור ההפעלה והעירה את הנשק לחיים.
- בילבול.
- דאגה. אולי פחד.
ולבסוף יראה וכבוד נראו בפניו של האנושי שנתן לחולצתו ליפול, והסתלק.

קומראן השעין את הנשק חזרה אל הקיר, דואג שהתצוגה המראה 78% תהיה גלויה לכל וחזר לבהות אל חלל האולם, מחכה לפתיחת דלת הכניסה. אז, בתנועה מופגנת ירים את הכוס המלאה וימזוג ממנה אל הכוס הריקה שכביכול שייכת למישהו אחר, כדי לסמל שהוא מוכר אנרגיה.

 

[DDN]

הכיסא קיבל את הצורה של ישבנו

אריק בילה יותר מדי זמן במקום הזה, ובפאב הזה.
"לו יגיע מישהו שיתן לי את ההזדמנות לטוס מפה", זו המחשבה שלו.
הוא היה בן 5 בזמן הנטישה, הוא זוכר פחד והמולה, ואחריהם עוני גדול. הוא עבד כל חייו מאז במחצבות של דודו.

הוא לבש בגדים חמים, ולגם את כוס הפסיפיק קולה שלו (היות שטרם היה מבוגר כדי לשתות אלכוהול), שיערו היה אדמוני ומבולגן ועיניו מתרוצצות וסקרניות.

מה יוליד יומו?

 

[DDN]

רק בלופרינט ואני? פומי?

 

[major mouse]

הערה ושאלה

הערה: אוליי אם תקדמו את המשחק ותריצו את העלילה. שחקנים נוספים ייצטרפו.

שאלה: איך המשחק הזה הולך? יש מנחה? יש סיפור רקע או שפשוט משחקים?

 

[DDN]

תשובה

רציתי לחכות ללפחות עוד רקע של שחקן - הסיפור והכל אמור להיגזר מרקע השחקנים.

אפשר לומר שיש מנחה למשחק הזה, למרות שהוא אמור להיות יחסית פתוח.

 

[Sabre Runner]

Odd one out

"לאנס! מה אתה עושה שם למטה?!" נשמע קול צווחני אך מלא עוצמה ממעלה המדרגות.
"אאו..." לאנס אמר, יותר לעצמו מלכל אחד אחר, כאשר המכשיר עליו עבד חשמל לו את האצבע. לפחות הוא ידע שהדינאמו עובד. אבל הוא חיזק את החיבור של ההערקה בכל מקרה. "שום דבר, אמא!" לאנס צעק חזרה.
"אמרת שתלך לחפש עבודה היום!"
"אני יודע! אני מיד יוצא!" אני רק צריך לסיים את הדבר הקטן הזה, הוא המשיך אבל לא דיבר.
"אם אתה לא עוזב את המרתף הזה בחמש דקות הקרובות--"
"אמרתי שאני יוצא! אוף..." הוא הבריג חזרה את החלק שפירק ולחץ על ההדק. החלקים בפנים נעו כצפוי. הוא סגר את המכסה, ניתק את ההערקה, הכניס את המכשיר שנראה כמו בומרנג בשני חלקים עם מפרק שעשה קצת שרירים בתוך הנרתיק שהזמין במיוחד וקשר את הנרתיק לרגל שלו. הוא חייך לעצמו בניסיון להרגיש קצת קשוח, שלף את המתקן, נתן לחלק החופשי שלו להסתובב פעם אחת לפני שתפס אותו, כיוון ולחץ על ההדק. הכלי השמיע *פומפ* חלש וכוס העפרונות שלו נפלה על צידה. "ווהו!" לאנס קרא בהצלחה.
"אתה יוצא משם כבר?!"
"כן, אמא! אני זז!"

שלוש שנים לאחר שסיים את מה שצידון החדשה כינתה בית ספר ולאחר שמונה עבודות שונות שאף אחת מהן לא הצליח להחזיק יותר מחצי שנה, לאימו של לאנס לוריין נמאס שוב מהילד שיושב בבית ולא עושה כלום חוץ מלהתעסק עם הצעצועים שלו במרתף ולבנות דברים שבמקרה ועבדו, לא היו שימושיים לאף אחד בשום צורה. אז היא בעטה את התחת שלו החוצה ואמרה לו לחפש עבודה שוב. לפחות, היא איימה שהיא תבעט אותו החוצה אם לא ימצא עבודה. זאת הייתה הפעם השלישית שהיא אמרה זאת. מאמא לוריין לא אומרת דבר מעבר לשלוש פעמים. לפחות היא הייתה הוגנת מהבחינה הזאת.

אז לאנס שירך את רגליו אל הבאר המקומי. אחרי שמיצה את יכולת ההשתכרות שלו במשרד התעסוקה המקומי, בו הפקיד העייף נראה יותר עייף ומיואש בכל פעם שראה אותו, החליט לאנס שאולי הגיע הזמן לחטט במקומות... "צבעוניים" יותר. אז הוא הגיע להומר, המקום בו, כך שמע, אפשר למצוא עבודה שאולי גם תיקח אותו מהחור הקפוא וחסר החשיבות הזה לאיפה שהוא מעניין יותר. אבל הם לא יקבלו כל פרחח שמגיע מהרחוב. לכן כל העבודה שהשקיע בחודשים האחרונים, בהרגלים שסיגל לעצמו, במתקן הייחודי שבנה ובדברים הנוספים שהחזיק על גופו. הרי כל אמן צריך להראות תיק עבודות.
הוא עמד בכניסה לבאר וסקר את המקום. עד שאדם מבוגר ומזוקן במיוחד צעק עליו שיסגור את הדלת. קר בחוץ. אז הוא התכופף קצת וסגר את הדלת טוב טוב, סוקר את המרחב שוב. בעל הבית נראה כמו מקום טוב להתחיל בו, חשב לעצמו, וצעד בביטחון לכיוון הדלפק.

 

[Blue Beetle]

ג'יסה אוהב אתכם

"ג'יסה אוהב אתכם, אוהב את כולכם. ..גם אותך.." הוא נגע בכתפו של החייזר שישב על הבר.
"סבב משקאות לכולם על חשבוני! ג'יסה נדיב אלינו, אז כולנו צריכים להיות נדיבים כמוהו. העניים יירשו את הארץ!"

הבחור המגודל, עטוף בכמה שכבות של בגדים לא תואמים, הסתובב בין אורחי הבר וחילק עלונים חובבניים למראה עם הדפס דהוי שהוכנו במכונה ביתית ישנה. ג'יסה אוהב אתכם! תאהבו אותו בחזרה!". מגפיו (שהוא לא טרח לנגב בכניסה) משאירות עקבות שלג ובוץ על רצפת הבר.

יש לו עבודה לעשות, נפשות להציל, הוא לא יכול לחשוב על זוטות כמו איך הוא לעזאזל מתכוון לחזור ל- New Dallas אחרי שהחללית החבוטה שלו (אם אפשר לקרוא לה כזאת), התרסקה.

 

[DDN]

<<הערת חוק>>

מי שרוצה לדבר מחוץ לעולם המשחק שיתחם את הנושא ב<<>>
למען האנשים שאינם מול אינטרנט כל הזמן, ההתקדמות במשחק תהיה פעם בשבוע.
כלומר, יש לשחקנים שבוע שלם להגיב לפתיל (וגם לשחק ביניהם, לדבר וכו') לפני שנפתח פתיל חדש, ובו ההתרחשות "מתקדמת" ע"י המנחה.
במוצ"ש אני אעלה את התמונה הבאה, שבה כל מי שהספיק להיכנס לבאר, נכנס והתרחשות ממשיכה.