special agent utah
New member
הגאון ממשמרות
אני יודע שהוא לא חדש פה, אי יודע שהיו עליו שירשורים. אני יודע החבר'ה פה מעריכים אותו, אני יודע שאלבום אחד שלו אפילו נכנס לעשרת המאסט הישראלים. אבל איכשהו, אני מרגיש, שכמו בכל שלב בחיים שלו, וגם אחרייהם, ובכל מקום שאני לא הולך אליו, מאיר איריל לא מקבל מספיק הערכה. תמיד יש את מי שאומר שהוא לא מבין מה כל הסיפור סביבו, את זה שאומר שהוא הרי היה גזען בכלל, אז מי רוצה לזכור אותו, את זה שטוען ש"ז'טם איי לאב יו טרמינל" זה גיבוב מטופש. אני מניח שבפורום הזה מספר האנשים שטוענים הבלים שכאלה הוא נמוך בשיעור משמעותי מאשר בכל מקום אחר, אבל אני גם בטוח שאם יש םה כמה אנשים שלא מכירים אותו מספיק, זה מה שהם חושבים עליו, או משהו בסגנון לפחות. אשמח מאוד לטעות בעניין, אגב... אפשר לדבר עליו בכל-כך הרבה תחומים: השירים שהוא כתב לאמנים אחרים, הילדות במשמרות והחברות לשלום חנוך, הכישרון המדהים להעביר מסר בכתיבה, השירים העמוקים, המצחיקים, היפים, מרובי הרבדים שלו. יש לו לא מעט שירים אשר התייחסות אלייהם יכולה להעביר יום שלם של דיונים. אפשר לדבר על איך הוא עשה עם העברית מה שואן-גוך לא עשה במכחול, להביא דוגמאות, לחבר מכאן ומשם. לעמוד כל קנקנם של הקישורים שיש לו בין שירים שונים. המוטיבים החוזרים, כמו אצל כל משורר דגול. אפשר לדבר על ההשפעה שלו מבוב דילן, ועל ההשפעה שלו על המוזיקה הישראלית, אפשר לעמוד על הגדרתו - משורר, מסומם, גאון, שטותניק, או אולי הכל ביחד. אין ספק שהאדם היה מבריק. אני אומר עכשיו, וזה נכון, כאקסיומה - האדם הוא גדול כותבי המילים בעברית. כולל משוררים, כולל נביאים, כולל כולם. מי שלא מאמין לי שישב עם הספר של שיריו - "מאיר אריאל נשל הנחש", ויקרא את שיריו, אחד-אחד. אבל מאיר אריאל הוא הרבה יותר מאשר משורר, זמר, מלחין, כותב, מסומם או מה שלא יהיה... מאיר אריאל הוא נכס. כל-כך הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מאזין למשהו שלו, שכבר שמעתי עשרות אם לא מאות פעמים, ופתאום מגלה רובד חדש, מוצא בדיחה חדשה שמתקשרת לשיר אחר, או לסיפור שהוא פעם סיפר באיזו הופעה. וכל פעם אני מתרגש מחדש. היכולת שלו להעביר מסר, בכל-כך הרבה דרכים, היא משהו שאין לה אח ורע בכתיבה, ולא רק העברית. אם צריך להשוות את היכולות שלו להשתמש בשפה הכתובה, והמדוברת, אז זה רק לגדולי המחזאים והמשוררים אי-פעם, בכל רחבי העולם. שיריו של מאיר אריל הם לפעמים כאלה שנשמעים לראשונה נחמדים, אח"כ מוזרים" בהמשך לא מובנים, ובסוף, בסוף הם משהו שאתה עולה איתו לשמירה, משהו שאתה מזמזם אחרי דייט, משהו שאתה חושב עליו תוך כדי ויכוח פוליטי, משהו שעובר לך בגוף ברגעים הקטנים האלה, שאתה צריך עוד הסבר, שאתה מבקש עוד דרך להגדיר את עצמך או את חייך, ואז עוברת בך צמרמורת השמורה לרגעים של פעם בחיים. מאיר אריאל הוא נושא עצום. אפשר לדבר על מה שהתקשורת עשתה לו, ולתדמיתו, אפשר לדבר על הרמזים המיניים בשיריו, אפשר לדבר על הרמיסות הפוליטיות בהם, אפשר לדבר על כל-כך הרבה דברים הקשורים לו, ולחיינו, ולחייו, ותמיד אנחנו נבין שהוא כבר דיבר על הכל קודם. הוא ידע כל מה שהולך סביבו. מבעד לחזות של האיש המבוגר והמבריק (ולא כי "הוא השתין נגד הרוח"...), הגאון שקצת מנותק, זה שכותב שירים מוזרים ואוכל מריחואנה בוקר-צהריים-ערב, הוא היה האדם הכי מבין, הכי רגיש, הכי מחובר, הכי אוהב, הכי אנושי, הכי אמיתי באיזור. אמרו את זה על כמה אנשים לאורך ההיסטוריה, אבל אין ספק שמאיר ראוי לזה - אם תתן לאדם שמעולם לא ראה אותו למצוא אותו מבין מאה אנשים, הוא יזהה אותו תיכף ומיד. הקסם, החיוכים, הכריזמה, כוח המשיכה שלו, המבט האבהי. מאיר אריאל הוא האבא של המוזיקה העברית שאנחנו כל-כך אוהבים לאהוב. מעבר לכמות העצומה של השירים היפהפיים שהוא כתב לאחרים, ההפשעה עלייהם, גם באופן אישי (מה שכמובן משפיע על היצירה שלהם) היא משהו שגם ההופעות המשותפות שלהם לזכרו, ואיך שהם כולם מתפקדים, יחד, שנה אחרי שנה, לא יכול לתאר כראויי. אני, באופן אישי, חייב לו המון. כל-כך הרבה מקרים שהוא היה חלק בלתי-נפרד מתהליך ההתמודדות שלי איתם אני סוחב עמי לכל מקום שאני הולך, וזה משהו שאפילו מוריסי לא עשה לי. הפעם ההיא שבכיתי בגללה, הפעם ההיא שרבתי איתו, הפעם ההיא שחשתי בודד, המקרים ההם שהרגשתי דחויי ולא רצויי, הרגעים הללו שהייתי מאושר, מפוחד, מתרגש. בעוד בוקר לעבודה, בעוד לילה שלא רוצה להיגמר. כל פעם שאני חושב על החברים שלי, בחברון, עזה, שכם, יריחו, בכל פעם שאני יושב לכתוב שיר בעצמי. מאיר אריאל. אחחח... איזה אדם. אפשר לפתוח שרשור על שירים ספצפיים, על התדמית שלו, על ההתבטאויות שלו, על הכתיבה שלו, על הרגש שהוא מציף אותנו בו. ממש בלי סוף אפשרויות. כל שאני מבקש/שואל הוא האם אתם בעסק? אני מניח שהוא נחשב לחבר פורום, אבל ההשפעה שלו על הדיונים כאן צריכה להיות עמוקה יותר, וגם אם לא, האנשים שכותבים כאן צריכים להיות חשופים לו, יותר ממה שהם עכשיו. פולק-רוק. נכון, זה מה שהוא עשה? אני חושב שמקומו כאן, עם כל גדולי הרוק באשר הם.
אני יודע שהוא לא חדש פה, אי יודע שהיו עליו שירשורים. אני יודע החבר'ה פה מעריכים אותו, אני יודע שאלבום אחד שלו אפילו נכנס לעשרת המאסט הישראלים. אבל איכשהו, אני מרגיש, שכמו בכל שלב בחיים שלו, וגם אחרייהם, ובכל מקום שאני לא הולך אליו, מאיר איריל לא מקבל מספיק הערכה. תמיד יש את מי שאומר שהוא לא מבין מה כל הסיפור סביבו, את זה שאומר שהוא הרי היה גזען בכלל, אז מי רוצה לזכור אותו, את זה שטוען ש"ז'טם איי לאב יו טרמינל" זה גיבוב מטופש. אני מניח שבפורום הזה מספר האנשים שטוענים הבלים שכאלה הוא נמוך בשיעור משמעותי מאשר בכל מקום אחר, אבל אני גם בטוח שאם יש םה כמה אנשים שלא מכירים אותו מספיק, זה מה שהם חושבים עליו, או משהו בסגנון לפחות. אשמח מאוד לטעות בעניין, אגב... אפשר לדבר עליו בכל-כך הרבה תחומים: השירים שהוא כתב לאמנים אחרים, הילדות במשמרות והחברות לשלום חנוך, הכישרון המדהים להעביר מסר בכתיבה, השירים העמוקים, המצחיקים, היפים, מרובי הרבדים שלו. יש לו לא מעט שירים אשר התייחסות אלייהם יכולה להעביר יום שלם של דיונים. אפשר לדבר על איך הוא עשה עם העברית מה שואן-גוך לא עשה במכחול, להביא דוגמאות, לחבר מכאן ומשם. לעמוד כל קנקנם של הקישורים שיש לו בין שירים שונים. המוטיבים החוזרים, כמו אצל כל משורר דגול. אפשר לדבר על ההשפעה שלו מבוב דילן, ועל ההשפעה שלו על המוזיקה הישראלית, אפשר לעמוד על הגדרתו - משורר, מסומם, גאון, שטותניק, או אולי הכל ביחד. אין ספק שהאדם היה מבריק. אני אומר עכשיו, וזה נכון, כאקסיומה - האדם הוא גדול כותבי המילים בעברית. כולל משוררים, כולל נביאים, כולל כולם. מי שלא מאמין לי שישב עם הספר של שיריו - "מאיר אריאל נשל הנחש", ויקרא את שיריו, אחד-אחד. אבל מאיר אריאל הוא הרבה יותר מאשר משורר, זמר, מלחין, כותב, מסומם או מה שלא יהיה... מאיר אריאל הוא נכס. כל-כך הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מאזין למשהו שלו, שכבר שמעתי עשרות אם לא מאות פעמים, ופתאום מגלה רובד חדש, מוצא בדיחה חדשה שמתקשרת לשיר אחר, או לסיפור שהוא פעם סיפר באיזו הופעה. וכל פעם אני מתרגש מחדש. היכולת שלו להעביר מסר, בכל-כך הרבה דרכים, היא משהו שאין לה אח ורע בכתיבה, ולא רק העברית. אם צריך להשוות את היכולות שלו להשתמש בשפה הכתובה, והמדוברת, אז זה רק לגדולי המחזאים והמשוררים אי-פעם, בכל רחבי העולם. שיריו של מאיר אריל הם לפעמים כאלה שנשמעים לראשונה נחמדים, אח"כ מוזרים" בהמשך לא מובנים, ובסוף, בסוף הם משהו שאתה עולה איתו לשמירה, משהו שאתה מזמזם אחרי דייט, משהו שאתה חושב עליו תוך כדי ויכוח פוליטי, משהו שעובר לך בגוף ברגעים הקטנים האלה, שאתה צריך עוד הסבר, שאתה מבקש עוד דרך להגדיר את עצמך או את חייך, ואז עוברת בך צמרמורת השמורה לרגעים של פעם בחיים. מאיר אריאל הוא נושא עצום. אפשר לדבר על מה שהתקשורת עשתה לו, ולתדמיתו, אפשר לדבר על הרמזים המיניים בשיריו, אפשר לדבר על הרמיסות הפוליטיות בהם, אפשר לדבר על כל-כך הרבה דברים הקשורים לו, ולחיינו, ולחייו, ותמיד אנחנו נבין שהוא כבר דיבר על הכל קודם. הוא ידע כל מה שהולך סביבו. מבעד לחזות של האיש המבוגר והמבריק (ולא כי "הוא השתין נגד הרוח"...), הגאון שקצת מנותק, זה שכותב שירים מוזרים ואוכל מריחואנה בוקר-צהריים-ערב, הוא היה האדם הכי מבין, הכי רגיש, הכי מחובר, הכי אוהב, הכי אנושי, הכי אמיתי באיזור. אמרו את זה על כמה אנשים לאורך ההיסטוריה, אבל אין ספק שמאיר ראוי לזה - אם תתן לאדם שמעולם לא ראה אותו למצוא אותו מבין מאה אנשים, הוא יזהה אותו תיכף ומיד. הקסם, החיוכים, הכריזמה, כוח המשיכה שלו, המבט האבהי. מאיר אריאל הוא האבא של המוזיקה העברית שאנחנו כל-כך אוהבים לאהוב. מעבר לכמות העצומה של השירים היפהפיים שהוא כתב לאחרים, ההפשעה עלייהם, גם באופן אישי (מה שכמובן משפיע על היצירה שלהם) היא משהו שגם ההופעות המשותפות שלהם לזכרו, ואיך שהם כולם מתפקדים, יחד, שנה אחרי שנה, לא יכול לתאר כראויי. אני, באופן אישי, חייב לו המון. כל-כך הרבה מקרים שהוא היה חלק בלתי-נפרד מתהליך ההתמודדות שלי איתם אני סוחב עמי לכל מקום שאני הולך, וזה משהו שאפילו מוריסי לא עשה לי. הפעם ההיא שבכיתי בגללה, הפעם ההיא שרבתי איתו, הפעם ההיא שחשתי בודד, המקרים ההם שהרגשתי דחויי ולא רצויי, הרגעים הללו שהייתי מאושר, מפוחד, מתרגש. בעוד בוקר לעבודה, בעוד לילה שלא רוצה להיגמר. כל פעם שאני חושב על החברים שלי, בחברון, עזה, שכם, יריחו, בכל פעם שאני יושב לכתוב שיר בעצמי. מאיר אריאל. אחחח... איזה אדם. אפשר לפתוח שרשור על שירים ספצפיים, על התדמית שלו, על ההתבטאויות שלו, על הכתיבה שלו, על הרגש שהוא מציף אותנו בו. ממש בלי סוף אפשרויות. כל שאני מבקש/שואל הוא האם אתם בעסק? אני מניח שהוא נחשב לחבר פורום, אבל ההשפעה שלו על הדיונים כאן צריכה להיות עמוקה יותר, וגם אם לא, האנשים שכותבים כאן צריכים להיות חשופים לו, יותר ממה שהם עכשיו. פולק-רוק. נכון, זה מה שהוא עשה? אני חושב שמקומו כאן, עם כל גדולי הרוק באשר הם.
