הבת שלי........

הבת שלי........

ביום א´ הייתה הבת של שהיא בת 16.5 במרכז ירושלים ממש מול מקום הפיגוע. הילדה אמנם בדיוק באותה שניה נכנסה לחנות ממול וניצלה מפגיעה גופנית, אבל שמעה את הפיצוץ. היא נכנסה להיסטריה ופינו אותה לבי"ח. שם אובחנה כפגועת הלם. טופלה בואליום ושוחררה. מאז ועד היום הילדה שהיתה ילדה פעילה (בקושי נמצאת בבית.....) מסרבת לצאת מהבית. היא לא הלכה לבית ספר כבר יומיים וכנראה שלא תלך גם מחר. ניסנו בכל הדרכים לשכנע אותה לצאת איתנו אפילו לסיבוב קצרצר באיזור, אבל הילדה מסרבת....... חברים מגיעים לבקר אותה ואז היא קצת שוכחת, אבל בלילות קשה לה והיא בקושי נרדמת. אני מתה... אני לא יכולה לראות את הילדה שלי שכל המריבות שלנו היו סביב יציאות המרובות שלה והעובדה שאני בקושי ראוה אותה, מסרבת לצאת. ד.א הצענו לה ללכת או לבוא איתנו לטיפול פסיכולוגי אך ניתקלנו בסירוב. HELP!!!
 

גרא.

New member
בתך חוותה טראומה קשה,קיבלה טיפול

חלקי בואליום,ושוחררה..ועכשיו מגיבה בתגובת הימנעות,אחת מתגובות הפוסט טראומטיות האופייניות ביותר.זו תגובה טבעית,שמופיעה אצל רבים מנפגעי טראומה..ואינה התגובה היחידה.הטיפול במצבים כאלה,אינו טיפול פסיכולוגי פרטני,אלא טיפול קבוצתי,בטכניקה שנקראת "דיבוב",או דיבריפינג .אין לי ספק כי בבית החולים,בנו כמה קבוצות כאלה,או עומדים לפתוח..מאחר והיו לצערי הרבה נפגעי הלם..בקבוצה טיפולית כזאת,שני מטפלים ובדרך כלל בפגישה אחת ניתן להגיע לשינוי משמעותי בהתייחסות לטראומה מצד המטופלים..כדי לעזור לבתך,פני בדחיפות לבית החולים בו אושפזה.ובקשי לצרף אותה לקבוצת טיפול. זו אינה סתם קבוצה,אלא קבוצה המורכבת מנפגעי אותה טראומה שהיא עברה. עד אז,ועד בכלל,אל תנסי לשכנע אותה לצאת,או לריב איתה על כך..זה לא יעזור,רק יתסכל אותה יותר.
 
למעלה