הבת שלי ואני

[pf26]

הבת שלי ואני

בחופש הגדול הכל נעשה קצת יותר מוקצן. כמו שידוע לרובכן, יש לי 3 גדולים ואפרוח אחד. הבעיה המרכזית שלי היא עם המתבגרת בת ה-16 שמרחפת בעולם ובטוחה שאיכשהו הכל יסתדר. זה לא שהיא לא עושה כלום. להיפך, היא עושה המון. לומדת כמו שצריך, מדריכה בתנועה, מקובלת חברתית והטלפון לא מפסיק לצלצל עבורה. אז מה מטריד אותי? כל ההתנהלות שלה בבית במהלך החופש מטרידה אותי. היא מתעוררת בשתיים בצהריים, מתארגנת ויוצאת מהבית. אם אני אבקש שתשמור על האח הקטן או תמלא מדיח או תתלה כבביסה, היא תעשה את זה, אבל תיתן לי תחושה שאני מפריעה. אם מישהי אחרת הייתה כותבת את השורות האלו הייתי עונה לה "מה את רוצה מהילדה, היא לומדת כמו שצריך ופעילה, וממילא אף מתבגר לא מתלהב לסייע בבית". זו הסיבה שאני כותבת דווקא בפורום הזה ולא בפורום הורים אחר. אני לא מצליחה לנתק את הסיפור האישי שלי מהסיפור של המתבגרת שלי. כשהייתי נערה, הצרכים של אמא שלי עמדו במקום הראשון. נדרשתי לבטל תוכניות, כדי שהיא תצא לסרט עם חברים. הייתי אחראית על נקיון הבית וחטפתי כהוגן אם היה נשאר גרגר אבק על כוננית הספרים. נדרשתי לקום מוקדם בבוקר ולקחת את אחי לגן/בי"ס בזמן שהיא המשיכה לישון. בגלל כל הסיבות האלה מאד קשה לי עם הדרישות שלי מהבת. אני אומרת לעצמי שמדובר בדרישות לגיטימיות, אבל מוכנה לבטל אותן בשניה שהיא מוחה. אני יושבת עכשיו וכותבת, בזמן שהיא ישנה ויודעת שכשתקום - עוד 3-4 שעות, אני ארתח בתוכי. איך אתן מתנהלות מול הילדים אם הם "עושים פרצוף"? ובכלל - האם יש לכן איזו עצה עבורי?

 

[3אדריאן היחיד]

אנחנו זה לא הילדים של היום

הם שונים לגמרי. לנו לא היו אומרים או מבקשים, היינו עושים מבלי שנתבקש אני הייתי מניחה לה, אולם מעירה לה שיש גם בית ומטלות ומבקשת שתעזור קצת בשעות שנוחות לה. תאמיני לי שעדיף מאשר לריב.

 

[MAGOLZ]

הכל תקין אצלך

לומר על הבת שלך שהיא מרחפת בעולם ובטוחה שאיכשהו הכל יסתדר זה נשמע לי מתנגש עם העובדה שהיא לומדת כמו שצריך ומדריכה בתנועה ומקובלת חברתית וגם עושה את המטלות בבית. אני לא ממש מבינה מאיפה מגיעה הסתירה הזו, אולי הבנתי לא נכון את מה שניסית להעביר? הקונפליקט שלך הוא פנימי בלבד ולא באמת נוגע לביתך; אין פה "פיתרון" שצריך ליישם מכיוון שגם אין שום בעיה, כי הבעיה היא רק אישית שלך ולא בעיה ביחסים ביניכן שנשמעים תקינים ממה שסיפרת. אכן קלעת נכון כשכתבת "מה את רוצה מהילדה, היא לומדת כמו שצריך ופעילה, וממילא אף מתבגר לא מתלהב לסייע בבית". אין מה להתנהל אחרת כשילדים "עושים פרצוף", מכיוון שמטבע הדברים ילדים עושים פרצוף, ואת יכולה לבקש ממנה שתחייך בזמן שהיא עושה מטלות שהיא לא מתלהבת מהן ושגם תבלבל את המוח על כמה שהיא כביכול אוהבת לעשות את המטלות האלה אם זה מה שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך, אבל זה סתם יגרור ריבים כי תכל'ס זה נשמע מפגר...

 

[ליידי דרמה]

גם אני בתור נערה נדרשתי

לעזור במטלות בבית - לשטוף את קומת הילדים, להכין ארוחות ערב, לסייע בפינוי שולחן , לעזור בניקוי הגינה וטיפול וכד'. כמה שנאתי את זה אז אבל היום אני מבינה שילדים צריכים לעזור ולהשתתף במטלות הבית. אני לא משווה את התנאים שהבת שלי גדלה בהם לתנאים שאני גדלתי בהם מהבחינה ש-"אותי הכריחו לקטוף זיתים בחמש וחצי בבוקר והיא משחקת במחשב" כי ההורות של היום שונה מההורות של פעם. אני לא אלך הרבה אחורנית - עד לתקופה שאומנות גידלו את הילדים והם עצמם הורשו לראות את ההורים לעיתים רחוקות ולשמור ל נימוס ואיפוק ליד מבוגרים. אמא שלי גדלה בתקופה שבה ילדים יצאו לעבודה בגיל צעיר וכל גם היא חינכה אותנו - אין בטלה, הבטלה היא אם כל חטא וכו... אז כל חופש עבדתי והרווחתי כסף ומעולם לא הצלחתי לישון עד הצהריים אבל אין לי בעיה אם הבת שלי תישן עד 10 , מה גם שאני איתם בבית והיא לא צריכה לשמור על הזאטוט.מצד שני אני זקוקה לעזרתה מידי פעם והיא עושה את זה אחרי שהיא מתעוררת (למשל לקפןץ למכולת, לרוקן את הזבל וכוד') מה שאני מציעה זה אולי לעשות איתה רשימה של דברים שאת מצפה ממנה לעשות ולהלחיט יחד מה מתאים ומצד שני, תני לה לישון נגיד 4 ימים בשבוע עד מתי שבא לה.

 

[pf26]

היא ישנה עד מתי שבא לה כל יום

אלא אם כן יש לה בגרות (מחר) או קורס מהתנועה (שלשום). החדר שלה נראה כאילו רוקנו את תוכן הארונות על הרצפה ואח"כ גם רקדו מלמעלה. זה ממש לא מפריע לי. מפריע לי שהבלגאן שלה "זולג" לשטחים המשותפים של הבית, מפריע לי שהיא היחידה שצריך לבקש ממנה 8 פעמים שתעשה משהו לטובת הבית, מפריע לי שכשהכנו תורנות משימות היא היחידה שלא מילאה את המשימות שלה. אבל הכי מפריע לי זה הקושי שלי להתמודד מולה, והיא כנראה מרגישה את זה. אני רוצה שלילדים שלי יהיה כל מה שלא היה לי. עם זאת ברור לי שהם צריכים גם למלא משימות שונות בבית. שני הגדולים נאנחים ועושים, זו נאנחת ודוחה ל"עוד רגע" שהופך לרגעים רבים, עד שאני מרימה קול או עושה במקומה וכועסת.

 

[ליידי דרמה]

אה... את זה גם אני כבר מתחילה להכיר -

בת מתבגרת, שצריך להתמודד עם שינויים שקורים אצלה ומכריחים אותי להשתנות. כן,פעם יכולתי להגיד פעם אחת והיא היתה עושה מה שביקשתי (לסדר חדר, לפנות שולחן, לזרוק זבל) עכשיו צריך לבקש כבר יותר מפעם אחת ולחכות שזה יתבצע (תסדרי את החדר היום במקום תסדרי את החדר עכשיו) וכן, זה תהליך שאני מקבלת , עם קצת חששות ותהיות וחוסר הבנה ומצגיה להתנגשויות איתה ועם עצמי ומבינה שזה חלק מההתבגרות שלה ומהבשלות שלי . מה שכן, חשוב לי מאוד לקחת אחריות על מהלך העניינים ולא להטיח את זה בה - אני לא רוצה לומר, את מבגרת אז את פורקת כל עול ועושה מה שבא לך , אלא מאפשרת לה יותר קבלת החלטות על החיים שלה ועל סדר היום שלה .וכן, ה"עוד רגע" הזה נשמע גם מפיה בתדירות גדולה יותר. פעם, לפני שנים כשהיא היתה בת 4 נדמה לי היא שאלה - למה אצל גדולים - "עוד רגע" זה הרבה זמן ואצל ילדים "עוד רגע" זה קצת זמן? אני זוכרת את השאלה הזו ואיך חייכתי אז , היום היא כנראה כבר בצד של "הגדולים"

 

[אביבקיץ]

הילדה נורמלית, אבל את משווה אותה אלייך

הילדה נשמעת יופי. הבעיה שאת משווה לחיים שעברו אלייך, ובהשוואה אליהם - החיים של הבת שלך הם גן עדן. תראי, תשכחי מאיך אמא שלך התייחסה אליך, ותנסי לחשוב - נניח אין לך דאגות פרנסה. נניח יש לך הורים שאת יודעת שהם יידאגו לכךל מחסורך, ובכלל - איתם את בטוחה. את יודעת שהכל יהיה בסדר. לא היית ישנה בשמחה עוד כמה שעות? (אל תשכחי שזה גיל ההתבגרות. בגלל ההורמונים השעון הביולוגי שלהם משתגע והם ישנים בשעות מוזרות). זה לא שהיא עצלנית במיוחד. היא נורמלית לחלוטין (ואף יותר מזה. לא כל בנות גילה מדריכות בתנועה). ולגבי פרצופים - אני חושבת שזה סוג של מחאה שקטה של ילדים טובים. היא לא טורקת דלת ומסתלקת מהבית, היא אפילו לא מקללת אותך. אבל היא נערה, והיא צריכה להביע מחאה, ופרצופים זו דרך המחאה הכי "יורמית" שיש. אל תצבטלי את כל הדרישות שלך באופו מיידי. זה שהיא עושה פרצוף זה לא אומר בהכרח שהיא סובלת. ואני באמת חושבת שהדרישות האלה, גם אם לפעמים מעיקות, עושות גם הרגשה טובה. כי זה גורם לה להרגיש שהיא חלק ממשפחה, שאת סומכת עליה. לא להגזים כמובן, אבל פה ושם.

 

[pf26]

יש כאן השוואה כפולה

אני משווה אותה אלי כנערה ומשווה את האמהות שלי לאמהות של אמא שלי. אני נזהרת מאד, הולכת על קצות האצבעות וכמו שאומרים "הנכווה ברותחין נזהר בצוננים". מובן שזה לא אומר שאין בבית גבולות ובסה"כ מערכת היחסים שלי עם ילדי תקינה, אבל אני דרוכה כל הזמן, לא להגביל יותר מידי, לא להעיק,לא לפגוע, להזהר עם הביקורת. זה לא פשוט בכלל

 

[ליידי דרמה]

זה באמת לא פשוט בכלל

כי אנחנו (את ואני הכוונה, מהמעט שנחפשת כאן אני מסיקה כמה מסקנות)לא רוצות להיות דומות לאימהות שלנו , מצד שני באימהות יש משהו משותף לרוב האימהות ולכן כשקורית לנו סיטואציה הורית עם הבנות אנחנו רוצות לעשות משהו שונה ממה שחווינו אבל לא תמיד זה מתאפשר וכשזה כן מתאפשר אנחנו נושמות לרווחה - הנה, אני לא כמו אמא שלי..............

 

[pf26]

../images/Emo24.gif

 

[חני ב]

מאד מבינה מה את כותבת

הזכרת לי איך אמא שלי היתה יוצאת לעבודה ומשאירה הוראות ברורות מה לעשות כשאנו בחופש. "אם יש לכן זמן...תעשו X Y Z"............ואוי לנו אם לא עשינו את זה (ככה הרגשנו). אני אמא אחרת לגמרי אבל לעתים אני חושבת שזה היה חינוך כלל לא רע. עובדה-אחותי ואני יצאנו 10

, והילדים של היום (כמובן לא רובם( עצלים מדי, יודעים לדרוש ולקבל ופחות לתת.

 

[pf26]

תודה

גם עלינו אמרו מן הסתם שאנחנו מפונקים, למרות שבהרגשה שלנו לא הינו כאלה. העניין הוא שבתור בת לא חשבתי שאולי לאמא שלי קשה עם התגובות שלי, ובתור אמא אני חושבת גם על הבת שלי, גם עלי ובעיקר חוששת מאד להרוס את מערכת היחסים עם הילדה.

 

[romi 5]

לא העזתי לעשות פרצוף לאמא שלי

ואני בטוחה שאמא שלי היתה בהלם אם היתה שומעת איך הבן המתבגר מדבר אלינו לפעמים. דור אחר או שאנו הורים רכים מדי ומוכנים לספוג דברים.

 

[שיר הים]

מוכר... מוכר... כנערה, זכור לי (לא בשמחה רבה)

שנדרשתי לבצע כל כך הרבה מטלות בבית ההורים, עד שלא נשארו לי זמן או כוחות לבילויים אחרים..... אז אולי מה שחוויתי זו קיצוניות - לכן כיום, אני משתדלת מאוד לבקש מהילדים עזרה, אך בגבולות הסביר ..... למשל לתלות כביסה או לפנות מדיח..... גם כשהם משגיחים על האח הקטן אני רואה בזה עזרה גדולה, כנ"ל אם הם "קופצים" לסופר לקנות פריט או כמה פריטים חסרים.... משתדלת להבין שבעצם זו תקופת החופש הגדול שלהם...... אז שישנו ..... שיבלו עם חברים .... לצערי, המצב הכלכלי לא מאפשר נסיעה לחו"ל או בית מלון ...... לכן מפרגנת להם שיהנו כמה שיותר!