פעם שלישית בתוך יומיים בפורום
אני מוצא את עצמי מסביר את אותו דבר...
זה שהומואים נתפסים כחברה יוצא סטריאוטיפ. וכשיש סטראוטיפ קל להדביק עליו כל מיני סטיגמות.
אני רוצה להוסיף על דברים שנאמרו בשרשור לפני. אני אקדים שיכול להיות שבציבוא ההומו-לסבי יש יותר סטיות בכלל החברה וזה לא מוכיח כלום.
מה שכן הציבור שנתפס כסוטה בעיני החברה, כלומר סטייה חברתית ממה שמקובל, קל לההטפיל עליו את כל שאר הסטיות ותחלואי המין האנושי.
זה שאומרים על מישהו שהוא כזה או כזה, לטוב או לרע לא משנה, נובע בעיקר מהשקפה מסוימת. אם אתה חושב שמישהו דפוק אז כל מקרה פרטי מחזק אצלך את ההשקפה שהייתה כבר קודם.
כמו שהסברתי את התופעה של בנים של רבנים שנראה שיותר מהם מתקלקלים, אלא שפשוט בגלל שמצפים מהם ליותר אז מתאכזבים יותר בקלות.
עכשיו למה שכתבתי בראש הפוסט שגם אם נמצא מחקרים שאומרים שיש יותר סטיות בחברה ההומולסבית. גם זה נתון לפרשנות. האם יש יותר סטיות בגלל שהומואים הם סוטים וזהו [פרשנות הומופובית] או להיפך בגלל שמבדלים את ההומואים מהחברה כיחידים וכציבור זה גורם להם לצאת מהחברה ולהיבדל ממנה, כלומר יוצר קרקע פורייה ליצירת סטיות. [פרשנות נסיבתתית הגיונית]
אני אדגים את דברי למרות שאני די בטוח שיש מי שעלול לפרש אותם לא נכון. אז בבקשה אם אין לך ראש כרגע או אתה עסוק בלחשוב על משהו אחר כרגע, פשוט תדלג על הפסקה הבאה... ואם אתה קורא אותה אז תבין שזה דוגמא ולא הכללה!!!
דוגמא: יכול להיות שמישהו הוא לא חברותי במיוחד. וכאשר מתייחסים אליו כשונה ואז הוא נשאר סגור בבית רוב הזמן יש יותר סיכוי שהוא יפתח אובססיה מינית שתמלא את החסר בחיי החברה שלו ויפנה לאוננות וצפייה בפורנוגרפיה. [דברים שאני מקווה שכיום עדיין מוגדרים כסטייה, אבל לצערי הגדרה של סטייה קשורה ל] כמובן הכל בגדר סיכויים יכול להיות שלא ויכול להיות מישהו חברתי שנמשך לזה, אבל בכל זאת יש כאן מה שנקרא מתאם סטטיסטי.
יש כאן נטיה טבעית של האשמה של האחר. יותר קל להעביר ביקורת על אחרים מאשר לבדוק מה הבעיות שלך. למרות שיותר הגיוני שתטפל קודם בבעיות שלך ואז בבעיות של אחרים. הנטיה הטבעית היא להאשים את החבר ולא את עצמך.
וכמו שכותב הרב קוק במאמר הדור שזה לא משנה בכלל כי אם זה המצב לא ייצא מזה שום דבר טוב כי אף אחד לא עסוק בעצם לתקן את הבעיה אלא רק להטיח האשמות הדדיות...
גם אצלנו וגם אצלם, בעצם אצל כולם, יש בעיות, אצל מי יותר ואצל מי פחות, זה ממש לא משנה. אלא העיקר הוא מודעות לבעיות ודרכי פיתרון שיהיו רלוונטים לכולם עד כמה שאפשר. וידוע שבהרבה מקרים עצם המודעות לבעיה היא כבר חמישים אחוז מהפיתרון...