הבריאה של אאה....

הבריאה של אאה....

בהתחלה הכל היה חושך, רק בדממה-המילה; רק בחשכה-האור; רק במיתה-החיים; כחץ מבהיק מזהב, עף הנץ בשמיים הריקים ואפורים, ואני עומד שם בעמצא השדה, אפור כמו השמיים, אם דמעות בעיני, או שמה היו אלה טיפות גשם, הדמעות זולגות על האיפור השחור הכבד בעיני, בין הפס והצללית, יורדות ומכתימות את פני בפסים ארוכים של אפור, מיתעטף היטב בשיכמיה השחורה שלי, מיתעטף טוב טוב בעשן של הסיגריה, נמוג בערפל, ומיתעטף בנוקשות בשתיקה קרה ומרוחקת, לעולם לא שוב! אני לא יפתח שוב, לא יתן את עצמי שוב, מספיק עכזבות, מעכשיו רק שתיקה, ידי רועדות במין רעד קטן כימעט לא ניראה, מתחת לבגדי בועורות לי צלקות שחורות, צלקות שחורות עלך עור לבן, עור חסר שמש, כי כבר אין כלום שאפשר לעשות, הכל נמוג בערפל מבורך, בשכיחה נהדרת, הכל מיתפוגג במסך השתיקה, הכל מיתפורר מרוב יושן, אני חי? רק בשתיקה-המילה; רק בדממה-המילה; רק במיתה-החיים; כחץ מבהיק מזהב, חוצה הנץ את השמיים האפורים והריקים במעופו....
 
למעלה