הברבורה שלי

[פושפושית]

הברבורה שלי

הבת שלי התחילה לשגע אותי.... מאז שאבא שלה חזר לבקר (פעם בשבוע בערך) היא מחפשת תשומת לב בכמויות שקשה לספק לה, אני אצל הוריי הם כל היום סביבה, אני חוזרת ואז היא עם כולנו הבית שוקק חיים וכולם סביב הברבורה הקטנה שלי אבל היא מתישה אתמול עד 23:30 בלילה היא לא הסכימה ללכת לישון עשתה פיפי בתחתון כמה פעמים וזו ילדה שנגמלה לפני שנה שלא מרטיבה לא בגן ולא במיטה ופשוט רואים שזה על מנת למשוך תשומת לב, כלום לא עוזר לא השיטה האוהבת וההתעלמות מההרטבות ולא שיטת הכעס... אתמול היא הגדילה לעשות היא השתעלה עד שהיא הקיאה (זה חדש) בקיצור אני ממש חסרת אונים... והכל מאז שאבא שלה חזר תמונה אחרי כמה חודשים שנעלם..... מה עושים???

 

[תאנה]

אולי

אפשר לנסות לשאול אם היא מתגעגעת. אולי היא יכולה לשוחח איתו טלפונית? אולי שהוא יקח חלק במתן תשומת הלב שהיא מחפשת. שמעתי פעם שילד קיבל תמונה של האב אליו שהייתה כל הזמן ברשותו, וכל פעם שהוא התגעגע הוא סיפר סיפורים לאבא, דרך התמונה כמובן בזמנים שלא התאפשרה התקשרות אחרת. צריך הרבה כוחות עם הקטנים האלה ולא להשבר מולם, הם הרבה פעמים בודקים את הגבולות שלנו , והם גם מחפשים את הגבולות האלה. מקווה שקצת הצלחתי לעזור למרות שאני מרגישה שאפילו לא נגעתי.

 

[פושפושית]

הברבורה שלי יושבת עליי עכשיו

ומודה לכם...... תאנה היא קטנה מכדי לנהל איתה שיחה אמיתית אני יכולה לדבר ואני עושה את זה אני מאמינה שהיא מבינה אבל עדיין היא לא מספיק בוגרת לנהל שיחה בכל אופן תודה על החיזוקים.... אני מאמינה שזה יעבור לה.... אני והיא נגדל ביחד.....

 

[avitalp]

יקירתי,

מהנסיון שיש לי עם ילדי ועם היעלמויות חוזרות של אביהם, אני יכולה לומר לך שזהו ביטוי לחרדת נטישה.... היא פוחדת שאביה ייעלם שוב, היא פוחדת שאולי גם את והורייך תיעלמו לה. כך היא שומרת אתכם לידה.... הפתרון הוא סבלנות... והרבה.... המון מגע וחיבוק...ומתן התחושה שאתם שם, כל הזמן, ויהי מה... אני בטוחה שאתם עושים את זה.... לדעתי יש גם מקום לשיחה עם אביה... צריך להסביר לו מה ההיעלמויות והחזרות שלו עושות לילדה... אולי אם יבין - ישנה את דרכיו. ואם לא - הזמן והאהבה שאתם מרעיפים עליה יעשו את שלהם. הביטחון שלה יחזור וכל התופעות שתיארת תיעלמנה... בהצלחה, אביטל

 

[אוריאנה*]

אין לי נסיון בזה

אבל בכל זאת אני רוצה לענות לך. ילדים הם מאד פיקחים, אבל אין להם עושר לשוני רב. לכן הם מפעילים מניפולציות רגשיות. לא כתבת בת כמה היא, אבל היא בטח לא קטנה מבנצ´וק, ואני יכולה לספר שבעבר הוא היה בוכה עד שהיה מקיא, שופך חלב מהבקבוק על הספה ועוד. הוא הפסיק כי הוא יודע שאין שום טעם בכך איתי, אני שם בשבילו כל הזמן. אבל ראי זה פלא - עם האבא שלו הוא עדיין עושה את כל זה. לאבא יש רגשי-אשמה על שעזב והקטן אולי קטן אבל פיקח - הוא מבין זאת אינטואיטיבית ומנצל זאת. לדעתי האישית, התומכת באביטל, את צריכה סבלנות מברזל, אבל כדי שיקל עלייך להתמודד, תקראי (אולי "הורים וילדים"), תתייעצי, תשתפי (גם כאן, בהחלט), את לא לבד עם הקושי. אוריאנה

 

[יערית]

כמה שאני מבינה אותך...

אני עוברת גם מצב כזה עם הבן שלי, פתאום בנוסף לתוקפנות שלו ,"לאלימות",לשובבות המרובה, לחוצפנות,הוא מתחיל להשתין לי במקומות שאינם האסלה! אני כמובן לא עזרתי כ"כ למצב ניכנסתי ללחץ,הרבה כעס הפגנתי כלפיו, לפעמים גם היד שלי "ליטפה" לו את הטוסיק,מה אומר לך אני טיפסתי על קירות! אתמול עשיתי חשבון נפש עם עצמי לבד... החלטתי שאם אני לא אתגבר על כל הכעסים,הלחץ,העצבים,אני אגרום למצב גרוע יותר,החלטתי להכנס הביתה רגועה יותר,לכעוס בצורה מתונה יותר(לא לאבד אשתונות),לחבק גם אם החיבוק לא מגיעה באותו רגע...להיות סובלנית יותר, להכניס לקודקוד שלי שאם אני רגועה גם הילד שלי יהייה רגוע יותר, אז למרות כל הבעיות מסביבי,למרות הכל,אני הופכת להיות אמא טובה יותר, אמא שיודעת גם לכעוס בשקט ,לעמוד על העקרונות של הכללים בבית, וזה הוכיח את עצמו ביומיים האחרונים,הילד פשוט חוזר לעצמו,החיוך שלי חוזר גם כן לנסוך על פניי. אני מציעה לך גם כן לדבר איתה הרבה בגובה העיניים,לשאול אותה מה עובר עליה,מה מציק לה,למה היא כועסת?ממה היא חוששת? כך אני עושה תמיד,הוא עונה לי בדיוק כמו ילד בוגר! לגבי כל התופעות של השיעול והפיפי,אפשר רק לומר לה שאין צורך לעשות זאת.. שזה לא עוזר לה...שהיא בוגרת והיא יכולה לדבר איתך..תאמיני לי כשפונים לילדים בצורה בוגרת כך הם מגיבים. בהצלחה פושפוש ..החיים לא קלים לבד עם ילדים,אך אפשר לייעל אותם. יערית-

 

[maof]

בנות

מצתער שלא יכול לענות על השאלה בודאות, משום שאני כבר ניגמלתי. אבל לפי דעתי הרבה סבלנות ואורך רוח.

 

[פושפושית]

אתמול אחרי התגובות שלכם..

לקחתי אותה למיטה נישקתי חיבקתי ואמרתי לה "אני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם" ושאלתי אותה "את אוהבת אותי" בקולה הילדותי היא מייד ענתה לי "כן" ואז שאלתי "כמה"? והיא ענתה לי "בעווווווולם" והלכה לישון עם חיוך ענק..... אני מקווה שזו באמת תקופה, יערית אני משתדלת לא להתעמת איתה יותר מדי אם היא מרטיבה אני פשוט שולחת אותה להחליף בלי להתעצבן חוץ מזה אם הכל היה קל היה משעמם לא?

 

[avitalp]

זו תקופה....

אני מבטיחה לך, מנסיון.... זה עובר... המשיכי כך - הכי הרבה אהבה...

כמה שפחות עימותים... ופושפושית - בימים היותר קשים, כאן זה ה-מקום לקבל אוזן קשבת, תמיכה ועידוד....

יום נהדר לך. ומלא חיוכים, אביטל

 

[חן.]

כרגיל, אני בסוף ../images/Emo8.gif

ולא נשאר לי מה להוסיף, על כן - הרבה אהדה ובהצלחה....

 

[מיכי]

רק אהבה...

כמה באנאלי כמה נכון לא התעלמות... לא כעס... אפילו לא "לדבר על זה" כי לפחות במקרה שלי זה רק העצים את הלחץ, את תחושת ה"משהו אצלי לא בסדר" הנסיכה הקטנה הצליחה להגיע לשיאים חדשים במצבים פסיכוסומטיים, היא הצליחה להביא את טמפרטורת הגוף שלה לארבעים מעלות תוך חמש דקות, אחרי לילה שהיא היתה אצל האקס היקר... ואח"כ לא רצתה בשום אופן להפרד ממני... אז ישבתי איתה שעתיים, על הבירכיים, בלי לדבר, בלי לשאול, רק ככה על הבירכיים, בוהות ביחד בשקיעה, בשמש הנעלמת. קולטות ביחד אנרגיות חיוביות מהעולם... והאמת האמיתית היא שגם אנחנו צריכים מהם את העידוד את האהבה את תחושת הקבלה ללא תנאי שמישהו יבין אותנו, שלא יגיד לנו אל תדאגי הכל בסדר... כי לא הכל בסדר!!! ואנחנו והם יודעים שלא הכל בסדר!!! אם הכל היה בסדר לא היו להם שני בתים ולא היו שעות ביקור ולא היו העלמויות אז אל תגידו שהכל בסדר רק תגידו שלמרות שלא הכל בסדר עדיין יש לנו מקום בעולם מקום שאוהב ומקבל אותנו מקום שנותן לנו כוח לעשות שיהיה לנו בסדר... פעם... כי חייב להיות בסדר... פעם... חיזקי ואימצי פושפושית יהיה בסדר... את בכיוון הנכון!

 

[שושן פרא]

מיכי

לא שאני חושב שהעולם כולו "בסדר" ואין מקום לשיפור, אבל כתבת "אם הכל היה בסדר לא היו להם שני בתים" ... אני חושב שזה מסר מאד בעייתי להעביר לילדים, שבית אחד זה "בסדר" ומה שיש להם זה "לא בסדר". תחשבי מה זה עושה לדימוי העצמי שלהם, ולדימוי שלך בעיניהם. אני מעדיף לומר לילדיי, שכל אחד יש לו בחיים בעיות, וצריך למצוא דרכים להתמודד איתן הכי טוב שאפשר. או כלשון הקלישאה החביבה עלי, קיבלת לימון, תעשה ממנו לימונדה. בוקר טוב.

 

[אוריאנה*]

לא מסכימה

וגם ל"לא בסדר" לא מסכימה. אצלנו הפרידה היתה בעקבות משבר, שגילה לנו עד כמה איננו מתאימים. יש לנו עדיין הרבה הערכה וכבוד זה לזה, וככה גם חינכנו את הבן. אוריאנה

 

[מיכי]

אין ספק

אין ספק שושן יקר ששני בתים זה לא ה"לא בסדר" היחיד הקיים בעולם ברור שעדיף שני בתים על פני בית אחד מאוד מאוד "לא בסדר" אבל מאידך אין ספק שכולנו היינו רוצים לחסוך לעצמנו ולילדנו את החוויה הלא נעימה הזאת... נכון שהחכמה היא להפוך בעיה להזדמנות... או כמו שאמרת לימון ללימונדה (אחלה דימוי, דרך אגב) אבל התעלמות מתחושת "לא בסדר" לא תעלים אותה! ולימון לא הופך ללימונדה בלי קצת סוכר ומים. אז זה מה שאנחנו צריכים לתת להם לגוזלים שלנו, קצת סוכר, קצת מים והרבה אמונה שהם מסוגלים, מסוגלים לעשות מהחיים שלהם את הכי טוב שיש!

 

[אוריאנה*]

שוב אני אאוט....

אין לי שום תחושה של "לא בסדר" ולכן אני לא מנסה להעלים מה שאין. ובכלל, מי קובע מה "לא בסדר"? למה לשפוט כל דבר כטוב או רע? זה קרה, וקרה בדיוק כך. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אני מעדיפה להאמין שעשיתי טוב לכל הנוגעים בדבר (והדבר היה איכס). אוריאנה

 

[שושן פרא]

מסכים עם אוריאנה ומוסיף:

מיכי, ממה שאת כותבת (ולא רק היום), אני מקבל את הרושם, שיש לך ייסורי מצפון על הגירושין, ושלדעתך, הרסתם לילדים שלכם את החיים. אמנם את מסייגת את זה בדברים "מהראש", אבל נדמה לי שזה מה שיש לך "בבטן". אם זה רק נדמה לי, אז תשלחי אותי לעזאזל וזהו. אבל אם לא, אז תהיי בטוחה שהילדים שלך קולטים את המסר הזה, שמשהו בחיים שלהם "לא בסדר". זה לא מסר שילד צריך להסתובב איתו, ואני חושב שכדאי לך לעבוד עם עצמך על העניין הזה. אוריאנה, לא הבנתי איפה את לא מסכימה איתי (לגבי ההודעה שכותרתה "לא מסכימה").

 

[אוריאנה*]

מתנצלת

ה"לא מסכימה" היה למיכי. אני אמנם פולניה, אך רגשי-אשמה אין לי(אוקסימורון) אוריאנה

 

[taltallim]

מיכי - כל מילה בסלע!!!!