הבעת דעה - כן/לא?

[Infinity 8]

הבעת דעה - כן/לא?

תמיד מול מטופל יש את הסוגיה של עד כמה להביע דעה, אם בכלל.
מטופלת שהחליטה לנתק קשר עם משפחתה, אחרי שניסתה ללא הצלחה לשמור על קשר (שהיה מתעלל שנים רבות).
היא טוענת שאי הבעת דעה ("אני לא אומרת אם זה טוב או לא") פוגע בה. היא מחפשת כל דעה - חיזוק ההחלטה, או אי הסכמה איתה.

מה דעתכם? הייתם מביעים דעתכם? (כמובן לאחר שיקול דעת, בהתאם לנסיבות, לבגרות, בהתאם לדעה האמיתית שלכם)
יש לכם עמדה נחרצת בעניין?

 

[anati43]

אני יכולה לענות מהצד של המטופל: לא הייתי הולכת לטיפול אצל

מטפל שאינו מביע דיעה ואינו עוזר לי להגיע לגיבוש עמדה. חשבתי שמטפל שלא מדבר ועושה רק "ממממ" יש רק בבדיחות.

 

[Infinity 8]

יש טכניקות של מטפלים לעזור להגיע לגיבוש עמדה

בלי להגיד "לדעתי.." + מה אני חושב שצריך לעשות
אלא להאיר על נקודות למחשבה, לשאול שאלות, כדי לעזור לבחון את ההחלטה.
אני גם חושבת שהייתי מעדיפה לשמוע דעה אמיתית והחלטית של המטפל - אם יש כזו. אבל זה עדין, כי אתה מפחד לא להשפיע על מטופל עם דעותיך. או שזו גישה של פעם?.. כמו שאת אומרת, גישת ה"מממ"...

תודה על דעתך! (אפרופו דעות

)

 

[יעל ניסן]

אני ממביעי הדעה

תוך שאני מדגישה שזו דעתי, שיש עוד דעות, ושדעתו של אדם אינו דבר חקוק בסלע.
&nbsp
דעה זה לנקוט עמדה. מאוד מייגע לנהל דיון מול מישהו שלא נוקט עמדה. ויש כל מיני עמדות. כשהצד השני מתקשה להחליט ולהביע עמדה, צריך לעזור לו, לא על ידי הבעת העמדה האישית סביב התוכן הספציפי, אלא זה שבכלל משהו מתגבש שם להחלטה ושמעבר לתוכן, יותר חשוב לדעת להחליט על משהו (עמדה, דעה, גישה), להתנסות, לבדוק מה קרה בעקבות ההחלטה הזו, האם מחזיקים בה כמות שהיא או משפצרים.
&nbsp
דעתי היא שחשוב שתהיה דעה. כלשהי. ממש לא משנה איזו... ואומץ לפעול לפיה, להסיק מסקנות, לשנות אותה אם צריך או להמשיך להחזיק בה תוך שמבינים את ההשלכות.
&nbsp
&nbsp

 

[ladybug4NLP]

גמר חתימה טובה

 

[Infinity 8]

יפה כתבת

תודה, יעל !

 

[yampi]

אם המטופל צריך דעה, צריך להביע אותה

יכול להיות שהמטפל זקוק לעיבוד של הנתונים
אבל כן צריכה להיות מצידו תמיכה או סיוג,
והכוונה מה אפשר לעשות

 

[אלון דובובי]

מושג אחד חסר לי בדיון המעניין שהתפתח פה:

אחריות.

אחריות היא מושג שאינו זר לתחום הפסיכותרפיה. בקליניקה הטיפולית נשמעים תדירות משפטים כגון: "אז מה לעשות?", "תעזור לי להחליט", "מה אתה היית עושה?" וכו'. רובנו נמנעים תדירות בחיינו מקבלת אחריות ע"י התקתה והעברתה למישהו אחר, ותמרון זה נפוץ במיוחד במצב הטיפולי. למרבה האירוניה, צמתים בחיים של קבלת החלטות - גורליות או יומיומיות - הם בדיוק הרגעים בחיים המגדירים אותנו טוב ביותר, ומהווים את מי שאנחנו. החלטות הן שמגדירות את עתידנו, ולכן לא בכדי ככל שהמטפל יותר אקטיבי, חזק ודומיננטי, כך הוא יותר יגרום למטופל לחוש ילדי. נזכור כי אחריות משמעה להיות היוצר הבלעדי של אירוע או דבר: responsability = response ability.

infinity8, את כותבת: "היא מחפשת כל דעה - חיזוק ההחלטה, או אי הסכמה איתה". מה היא מחפשת בעצם? מה היא באמת רוצה או מבקשת פה? כמדומני, היא מבקשת לברוח, להכחיש, להמתיק, לרכך, את אחריותה לקבל החלטה שלמה, מיודעת, מושכלת ובוגרת, ולשאת לבדה בתוצאות בחירתה.

אין בדבריי בכדי להסיק שהמטופל נותר לבדו בתהליך קבלת ההחלטות. נהפוך הוא, המטפל יכול וצריך לשחק תפקיד מכריע בצומת שכזו: כמחזק את כוחותיו הפנימיים של המטופל לקבל החלטה נבונה בכוחות עצמו, כמאיר אפשרויות נוספות שאולי טרם נשקלו, או לפחות כמשקף את הכמיהה הסמי-מודעת "לקבל דג במקום ללמוד לדוג". זאת, כמובן, מתוך הראיה שטיפול נפשי שונה מהותית מקאוצ'ינג ואין מטרתו פענוח מאורע בודד בחייו של המטופל, אלא תהליך שבמהלכו על האדם לצמוח ולגדול כאדם בוגר, עצמאי ואותנטי.

 

[Infinity 8]

מה היא מבקשת

יש עוד מקום לבדוק זאת, אבל במוצהר אינה מבקשת שיחליטו עבורה, אלא לשמוע דעה של המטפלת, כדי שתבין היכן היא נמצאת.

אתה מתכוון שכאשר המטופל מרגיש יותר ילדי מול הסמכות שמולו, זה מוביל לרצון שלו שה"הורה" יחליט עבורו?

במקרה הזה, מדובר במטופלת שעשתה החלטות משמעותיות בחייה, ומספרת כי מעולם בטיפול לא נקטו עמדה, וקשה לה עם זה.
אני מבינה את המקום הזה, ואת התחושה שזה מרגיש מרוחק כשהמטפל "נמנע".

תודה, אלון

 

[Infinity 8]

לגבי המשפט שהוספת

"נזכור כי אחריות משמעה להיות היוצר הבלעדי של אירוע או דבר: responsability = response ability."

תהליך קבלת החלטות כולל בתוכו הקשבה לדעות של אחרים - בעד ונגד, של אנשים קרובים ולפעמים אנשים נייטרלים, כמו על גבי פורום.
השאלה היא - האם דווקא דעתו של מטפל, בשל הדינמיקה שנוצרת, צריכה להיות מושתקת באזני המטופל.

 

[עפרה מהודר]

דעתי האישית:

אני כמטופלת לא אוהבת לדבר עם אדם "חסר דעה", שרואה את תפקידו רק לשקף לי את מה שאני אמרתי.
זה נותן לי הרגשה כאילו אני מדברת עם ראי.
ואת זה אני יכולה לעשות בבית, חינם.
אם אני שואלת את האדם שמולי מה דעתו, זה אומר שאני באמת רוצה לשמוע אותה.

אני יודעת שזה לא תמיד מקובל בפסיכולוגיה.
זו אחת הסיבות שכאשת מקצוע עברתי לתחום הרפואי.
זה תחום שבו אנשים מצפים לשמוע מאיש מקצוע דעה אובייקטיבית המבוססת על ידע.
ולא סתם דעה אישית המבוססת על תחושה.
וזה מה שאני יותר טובה בו.

אפשר לראות את הביקוש לגישה הזאת גם בתחום הנפשי, על פי ההצלחה של ורדה רזיאל ז'קונט. היא תמיד מביעה דעה. ודעה נחרצת.
פסיכולוגים מאוד לא אוהבים את הגישה שלה, כי הם למדו לרוב להיות מסך ריק. אבל עם הצלחה -- לא מתווכחים.

 

[עפרה מהודר]

דרך אגב

המקום של הדעה של איש המקצוע תלוי גם אם התהליך מוגדר כ"טיפול" או כ"ייעוץ".
בארץ, התחום של פסיכולוגיה ייעוצית לא מפותח. אז הרבה פעמים אנשים פונים למטפלים, כאשר מה שהם באמת מחפשים זה ייעוץ.

 

[Infinity 8]

לא, לא מתווכחים

מבינה אותך ואת השינוי שעשית. גם אני בחרתי בתחום שאינו "נקי" ו"עמום" בכל הקשור בדעה ואולי גם זהות המטפל שיושב מולך.
אך כן הייתי מטופלת בטיפול קלאסי חסר התשובות, שהיה מספיק לאותה תקופה, והיום לא רלוונטי מבחינתי.

את בהחלט צודקת לגבי הטעות בפניה לטיפול פסיכותרפי כשהמטרה היא ייעוץ. אבל אנשים היום בהחלט יודעים לבקש ולדרוש תשובות, כשהם מעוניינים בהם. אז ההבנה שאינם במקום הנכון מגיעה מהר יותר מבעבר.

חתימה טובה!

 

[עפרה מהודר]

שמחה ששעשעתי אותך.
שבוע טוב

 

[ommerl]

קודם כל- לא.

הבעת דעה היא נקיטת עמדה שיפוטית. זה לא המקום של מטפל לשפוט אף אחד. זה יכל לפגוע בכימיה הנחוצה לטיפול, זה יכל לפגוע בביטחון שהמקום של הטיפול צריך לספק ויותר מכל זה יכל לפגוע במטופל עצמו שכן אין הבטחה שהדעה של המטפל טובה למטופל אבל המטופל ייקח אותה ברצינות בגלל שלמטפל יש סמכות.
&nbsp
זה יכל להיות מאוד מסוכן.
&nbsp
אפשר להביע דעה רק כשיש הבנה עמוקה של האקולוגיה של המטופל ושל התחום שבו הוא מתחבט. אני למשל מרשה לעצמי להביע דעה במה שנוגע ליחסים בין גברים לנשים כיוון שזה תחום ההתמחות שלי כרגע, או במה שקשור ללימודים אקדמיים כיוון שאני מסיים בקרוב תואר והעצות שלי עזרו לי מאוד להיות רגוע במבחנים.
אבל לא אביע דעה בנוגע לשאלה מורכבת הקשורה, למשל, בטיפול בילדים כי בתחום זה אין לי כמעט ניסיון.
גם כשמביעים דעה צריך לעשות את זה עם הרבה זהירות ולהכיר את כל ההסתייגויות ולומר את הדעה עם הסתייגות כלשהי למקרה שהיא לא מתאימה למטופל.
&nbsp
לא להביע דעה זה לא אומר לא לדבר בכלל או לא להוביל לפתרון בכלל. אפשר בשיחה להוביל לתובנה בלי להביע דעה אישית. יש שיטות שמכילות כלים מדויקים לצורך הזה.

 

[אופירA]

עמדה נחרצת בנושא כל כך מורכב, בלי לשמוע את פרטי הפרטים?

לא הייתי רוצה לשמוע את דעתו של בעל אותה עמדה נחרצת. לדעתי הוא יהיה מנותק מהסיטואציה...
בכל אופן, אם מטופלת מבקשת את דעת המטפל, אני מאמינה שצריך לתת לה אותה, בפרט במקרה כזה, כשכל כך קשה לה ופוגע בה שהמטפלים מסרבים להביע את דעתם.

אחריות זה גם להיות מסוגל לטעות.
אז אם דורשים מהמטופל שייקח אחריות על החלטותיו, אפשר לבקש (יפה, ובהתאם למקרה כמובן) גם מהמטפל שייקח אחריות על דעתו, יביע אותה ויידע שמותר לו לטעות. הוא יכול גם להדגיש זאת - שהוא יכול לטעות. כי אי אפשר לדעת מה טוב ומה נכון בכל מקרה ומקרה.

כמובן שדעתו צריכה להיות קשורה לפרטי המקרה הספציפי, ולא "דעתו הכללית על בריחה מהורים מתעללים" (שרצוי שלא תהיה קיימת אחת כזו!).
אפשר גם לבטא את ההרגשה שאת, המטפלת, מרגישה כלפי ההחלטה שלה. האם את מרגישה שהיא יודעת מה היא עושה, ברור לה מה היא עושה, או מהססת ולא בטוחה, ורוצה לנסות כדי לדעת. לשקף לה יותר מאשר להביע את דעתך.
אפשר להגיד לה שהשיקוף הזה הוא דעתך. העיקר לא לומר לה במפורש: אני נמנע מלהביע דעה אישית. עדיף שהמטפל לא יביע דעה אישית אבל יעמיד פנים כאילו הוא כן מביע דעה אישית, מאשר שיגיד במפורש: אני נמנע מלהביע דעה אישית. זה פוגע, זה מרגיש בריחה של המטפל מאחריות על הטיפול.
למשל: אפשר לומר - אני בהחלט מבינה מה שהחלטת. אני בהחלט מבינה למה הגעת להחלטה כזו. את מאמינה שריחוק מההתעללות יכול לבצע את הגמילה ממנה, לסדר את המבט שנראה אחרת מרחוק, ולאפשר החלטות בריאות יותר. את מרגישה נשאבת להתעללות ולא יכולה לראות דברים בבירור, ואני מאוד מקבלת את זה (כך בעצם לא הבעתי את דעתי מפורשות, אלא שיקפתי את דעתה, כאילו זו דעתי).

אגב, ובלי קשר - אני כמתמודדת התרחקתי ומתרחקת עד היום מקשר הורי מתעלל או בלתי שפוי. אני לא מאמינה בגמילה מהסם תוך כדי שימוש בו. הנפש מתמכרת להתעללות או לחוסר השפיות כדי לשרוד בתוכה, וכדי לשחרר אותה חייבים להרחיק אותה משם.
אני לא מאמינה בלעמוד במעיין נובע ולייבש אותו בדליים וסמרטוטים. אני מאמינה בלצאת מהמעיין וליבש את עצמך.
כמובן שדעה זו תלויה בהתמודדות שלי ובמבנה האישיות שלי - על כל מרכיביהם ופרטיהם הרבים מאוד.