הבעיה- חבר קמצן

[אימוטפ]

הבעיה- חבר קמצן

שלום לכולם. אני זקוקה לעזרתכם אני גרושה בת 38 אם לשני ילדים, ויש לי חבר מזה 4 שנים. אנו חיים ביחד עם שני ילדיי, הוא גרוש עם 4 ילדים שמתגוררים אצל אמם. במערכת היחסים שלנו יש מס´ בעיות חוזרות ונשנות שאני כבר אובדת עצות לגביהן, אולי תוכלו אתם לעזור: 1. ילדיו מגיעים לביתי אחת לשבועיים, מתנהגים אליי בחוצפה ובזלזול, ואני חייבת לציין ששוב ושוב ניסינו אני וילדי להגיע לליבם וליצור עמם קשר חיובי, אך הילדים, צעירים ותמימים ככל שיהיו, ככל הנראה "הורעלו" ע"י אמם או משפחתו של חברי, ויורים לעברי הערות פוגעות, או מתעלמים לגמריי, ומתנהגים בכפיות טובה מוחלטת, וכל ניסיונותי להיות נחמדה, לדבר, להסביר, ואף להיות תוקפנית כשצריך, עלו בתוהו. אביהם אומר שזהו מצב טבעי. אני חייבת לציין שילדי נוהגים בו בכבוד כאילו היה אביהם הביולוגי. 2. אני וחברי גרים בדירתי (דירה שאני שכרתי כשנתיים לפני שהוא הצטרף) ורק לאחרונה הוא הסכים להשתתף בתשלומי שכר הדירה. לעיתים הוא קונה את המצרכים לבית, וכל בקשה, קטנה ככל שתהיה הכרוכה בתשלום, נענת בתגובה (אין לי כסף) גם אם אנחנו הולכים יחד בקניון למשל, ואני מבקשת שיקנה לי שתיה, מאחר שאין לי כסף מזומן. אני יודעת בבירור שיש לו כמה שטרות בארנק, אך הוא איננו מסוגל להגיע למצב של שיתוף וחלוקה הדדית נורמלית, כמו שצריך להיות בכל מערכת יחסים, ומתעקש לתת לי את ההרגשה שהוא "עושה לי טובה" בכל פעם שהוא מוציא שקל מהכיס. לדוגמא: ביום הולדתי האחרון הוא קנה לי מתנה- מצלמה משומשת, שעלותה 30 ש"ח, להבדיל ממתנות שהוא קונה לילדיו או למשפחתו באלפי שקלים!!! אני, ביום הולדתו רציתי באמת ובתמים לשמח אותו, הזמנתי את כל חבריו הטובים, עשיתי קנייה בשווי 1000 ש"ח, והפתעתי אותו במסיבת ברביקיו בגינה. יחד עם זאת, יש לציין שחברי הוא בחור רגוע, טוען שהוא אוהב אותי, אבל למה אני מרגישה שאני חיה כמו עם גבר מכה??....

 

[רוח חופשית]

עצה

לדעתי את לא חיה עם אדם קמצן, את חיה עם אדם נצלן, שמצא פריירית שתפרנס אותו.אם יש לך הרגשה שהוא עושה לך טובה בכל פעם שהוא מוציא שקל מהכיס. אז אולי צריך לפרק את החבילה. את אומרת שהוא חי בדירתך, האם הוא משלם שכירות? האם הוא משתתף בהוצאות החשמל מים טלפון וכו´... האם הוא משתתף בהוצאות הכלכלה, נאמר שאינו חייב לשלם עבור ילדייך, ביגוד, הנעלה חוגים וכו´... אבל הוצאות שוטפות בוודאי שהוא צריך לשלם. אתם לא נשואים אז עדיף לפרק את החבילה.

 

[טלי 41]

כ"כ מסכימה עם רוח חופשית

אין לי מה להוסיף.

 

[johny r]

החיים קשים, ובכל זאת לחתוך ומהר

הי. גילוי נאות - אני בן 25, אז מי אני שאטיף לך על החיים ועל כאלו בעיות מסובכות. בכל זאת חלק מהביוגרפיה שלי מתיר לי את החוצפה הזו. מצד אחד, קר שם בחוץ. יש לך מישהו, הוא אוהב אותך, לכי תדעי מה יהיה מחר. לעזוב ? על משהו כלכך "זניח"? זה טירוף. אבל עצתי - כמו בכותרת. לחתוך ומהר. זה מלחיץ, זה ברור, אבל תביני - הסיפור הזה חסר סיכוי. מה את מחפשת במי שאיתך ? שיהיה מאהב לטיני סוחף ? ברצינות, את כבר לא ילדה. את צריכה מישהו לבטוח בו. לסמוך עליו. לבנות איתו שותפות ארוכה. אני מניח ששניכם קצרים בכסף. האמת שהיום כולם במצב לא טוב. עדיין - אתם שותפים לחיים כבר 4 שנים. כאן מגיע החלק של "בטוב וברע". אתם צריכים להתמודד עם זה ביחד - עם משאבים משותפים וצרכים משותפים. נכון, זה קשה כי יש לכל אחד יש ילדים וכל אחד משקיע בהם אחרת. אגב - האם את נדיבה כלפי הילדים שלו? (ביומולדת שלהם. זה חשוב פי אלף מאשר ביומולדת שלו). האם הוא רואה את זה ? מבין את זה ? אם כן, הבחור לא רגיש מספיק בשביל לעריך את זה ולעשות מה שמצפים ממנו. ברור לי שכשפותחים פרק ב´ לא רצים לשתף הכל ומיד, אבל אתם כבר 4 שנים ביחד. מתי זה אמור לקרות ? את לא מצפה שכל אחד יחזיק בכסף שלו גם עוד 20 שנה, נכון ? בקיצור - כסף זה לא מה שחשוב בחיים, ולא לפי זה בוחרים בן זוג. אבל הגישה לכסף, רמת השותפות שלכם והיחס שהוא מפגין אליך (במיוחד מול היחס שלו לאחרים) - על זה בהחלט בוחרים בן זוג. או שהאיש שלך לא אוהב אותך מספיק, או שהוא לא יודע מה הוא אמור לעשות עם האהבה הזו. כך או כך, 4 שנים זה הרבה זמן להבין שזה כנראה לא זה.

 

[קרן אייל]

תבהירי לבחור חד וחלק שחיים ביחד

הם בנויים משוויון. אם זה הילדים שלו שבאים ומתנהגים לא יפה, שיקח חליהם אחריות. לגבי ההשתתפות - זוהי בושה שהוא לא תורם יותר. מה הוא חושב - שאת אמא שלו? תאמרי לי חד וחלק שהוא חייב להשתתף חצי בחצי בהוצאות ובכל הקשוב לבית. אם הוא לא מוכן - הראי לו את הדלת..... פשוט ולעניין

 

[לבבה]

לדעתי

השורה האחרונה במה שכתבת מצביעה בבירור על הכיוון שלך. אחד הדברים שסבתי ז"ל היתה אומרת לי על גברים היה המשפט הבא: "הלב של הגבר הולך אחרי הכסף, איפה שהוא נותן אותו שם מצוי ליבו". אז לקנות לך מצלמה משומשת בשלשים שקל, לא רק שזה עלוב, יותר מכך זה מעליב. חיים משותפים בזוגיות אינם מקנים רק זכויות אלא גם חובות, ובין היתר גם התחייביות כספיות, ואם עד היום הוא טרם הבין זאת עלייך להבהיר לו את זה בצורה אסרטיבית כי עליו לשאת באופן שוטף וקבוע בחלק מהוצאות הבית כולל תשלום חלקו בדמי שכירות. לעניות דעתי, ע"פ הצורה בה תיארת אותו, הוא סבור כי עצם נוכחותו לצידך מהווה מעין תשלום (ודבר זה הוא שמעורר בך את הרגשת ההשפלה). מאחר ואני חייתי נשואה לגבר קמצן, אוכל לומר מנסיון אישי שהדרך היחידה להוציא כסף מכיסם הינה להציב אותם מול מציאות שמחייבת אותם לשלוף את הארנק מכיסם.

 

[noati]

הוא אוהב......?

למה את מרגישה שאת חיה עם גבר מכה....... כי זה כמעט אותו הדבר אחותי חיה עם אחד כזה אבל היא נשואה לו....והוא אכן שומר את כספם לילדים לכשיגדלו(מקווה שיתן להם אותו) אבל מה שהטריד אותי זו אמירתך שהוט טוען!! שאוהב אותך האם אינך מרגישה אם הוא אוהב או לא?........ אתם לא נשואים וגרושין כבר עברת....אז אולי כדאי שתבררי את הענין טוב טוב עם עצמך ואח"כ איתו.....כי קמצנות כזו זו מחלה! אבל כשלך הוא לא נותן ולילדיו ואהוביו הוא כן...חומר למחשבה לא? אין כוונתי להיות תוקפנית או משהו דומה... האמת רק לתמוך בך כי נראה שאת אוהבת אותו מאד....והפגיעה היא גדולה. בהצלחה

 

[קרן אייל]

כשאני קורא תשובות של נשים אני

נזכר בסרטי נשיונל גאוגרפיק בטלויזיה בקטעים של גנו הבר שהמליטה והנמרים מקיפים את הרך הנולד. בתחילה היא מנזה להרחיק את הטורפים אבל אחרי זמן מה משלימה עם המצב, נעמדת מהצד ובוהה בטורפים הקורעים את היצור המסכן. ככה הנשים בתגובותיהם, וצות לעזור אבל נשארות מאד מהצד, לא תוקפות, ולא עוזרות ממש, אלא באופן טפל ביותר: כדי לא לפגוע בזוגיות "הרי את אוהבת אותו" - לעזאזל, גבר שמנצל אישה שיעוף מכל המדרגות. יש עוד הרבה בחוץ שאפשר לפגוש ולפתוח דף חדש. אז נשים, קצת יותר מרפקים, קצת יותר אומץ, קצת יותר חוצפה.......

 

[noati]

אתה צודק אבל....

היא צריכה להחליט.... ואני רוצה שהיא תבין שזה בא ממקום של תמיכה ולא ממקום תוקפני כלפיה....... וחוץ מזה אם היית מאד אוהב היית מעיף כלכך מהר????

 

[אלי.מ]

שאענה במקומו?

גבר לא מוכן לחיות בסיטואציה כזאת רגע אחד מיותר. כלומר, גבר לא יכול להיות מאוהב בטיפוס כזה, אלא אם כן זה גבר שלא אוהב את עצמו.מה לעשות אנחנו חושבים אחרת.

 

[noati]

תודה שנית במקומו ../images/Emo140.gif

כיוון שאני כבר היכרתי גם גברים שחיו בסיטואציה כזו מאד אהבו ולא כלכך מהר העיפו למרות שהיה די ברור שמה שיש מהצד השני זו לא בדיוק אהבה..... ואני לא מדברת על נשואים ששם כמובן זה קצת יותר מסובך. ותודה שענית במקומו

 

[אחותו של שקספיר]

גבר מכה- כן

את כותבת למה אני מרגישה שאני חיה עם גבר מכה? את כותבת הוא טוען שהוא אוהב אותי. הוא טוען את מרגישה לכי עם ההרגשה שלך. האיש אינו קמצן. הוא יודע לתת למי שהוא רוצה. הוא "כאילו" עושה לך חסד בעצם החיים המשותפים אבל אינו מסוגל לזוגיות אמיתית. את יודעת את זה כבר בהרגשה עכשיו תהליך ההפנמה, התובנה והפעולה או שהוא יהיה שותף או שהוא כנראה לא יהיה לא מגיע לך, גם לא ב"שם האהבה" להיות אישה מושפלת.

 

[אוהבת לא אוהבת76]

אלוהים ישמור!! מה לעזאזל את עושה...

איתו בכלל? עוד לא למדת שעדיף לבד ולא ברע? אם הוא לא מוכן להתחלק איתך (זו הרי זוגיות. לא?) הוא לא מחנך את הילדים שלו שיתנהגו בנימוס אליך ואל ילדייך (תסלחי לי שאני אהיה רעה ובוטה עכשיו) אבל מדוע הילדים שלך צריכים לסבול בגלל שאת רוצה חום וזיונים (בכונה לא כתבתי אהבה - מפני שזו לא אהבה). שילך קיבינימט הוא והילדים שלו.

 

[אלי.מ]

תגידי, לאיזה תשובה את מצפה?

את גרושה. יצאת ממחלה אחת וארבע שנים את במחלה אחרת. לא נמאס לך? מה את לא מבינה?מה הוא עוד צריך לעשות כדי שתיפטרי ממנו? או שאת מאלה שחייבות להיות שפוטות ואז יש סיבות לקטר, ואז את קדושה מעונה... יאללה ביי(תגידי לו).

 

[barak007]

את צודקת.......

לסגור את הבאסטה -ומהר ככל האפשר. 1.הבית הוא ביתך,וכל מי שמגיע ילמד (ואם לא -פאק אוף) לכבד אותך (גם אם הם רואים בך חייזר תלת ראשי) שלוקח להם את האבא. שיחה רצינית עם כולם ביחד ו/או כל אחד לחוד תבהיר להם בדיוק,אבל בדיוק מאיפה משתין הדג. אם את מחפשת רוגע ושלווה ( סופי שבוע בצפון,או בסיני ) זולים יותר ובטח גם נעימים יותר. המציאות שאת מציגה כאן שוללת את התיאוריה והטענה שהנ"ל אוהב אותך. נהנה בחברתך ,אולי? כיון שאני לא רואה כל סימטריה בין מערכת יחסיו עם ילדיו ואיתך וכיון שהם יהיו איתו ולצידו כל חייו,וכיון שהוא לא "רואה" מה קורה, או לחילופין פוחד להתעמת עימם ,או ( מה שיותר גרוע) מסכים ומקבל את התנהגותם. לתת לבחור הרגוע נשיקה סוערת.................והביתה לילדים.