הבעיה ב-feast (לא |ספ|)

[Almost me]

הבעיה ב-feast (לא |ספ|)

יש יותר מידי פרקים על דמויות חדשות (משפחתו של תיאון) ומעט מידי פרקים על הדמויות שכבר יש לנו הזדהות ואהדה אליהן. בנוסף בנתיים (ואני באמצע) הכל זז נורא לאט אם הפרקים של סרסי הם פרקים טובים מה יגידו אזובי הקיר

 

[Almost me]

וזה כמובל לא ספויילר

 

[בראנדון סטארק]

אכן בעייתי

הדמות הוותיקה היחידה שעומדת בבסיס החזק של הספר היא ג'יים. לסאמוול, אריה וסאנסה יש מעט מדי פרקים והם לא במרכז ההתרחשויות. והדמויות בדורן ואיי הברזל הן רבות מדי ועם מעט מדי פרקים לכל אחת. אבל אסור לשכוח שזה נובע גם מהפיצול של הספרים: דמויות אהובות מאוד (או לפחות מוכרות) כמו ג'ון, טיריון, דאינריז, בראן ודאבוס פשוט עברו לספר הבא. אבל בנוגע לסרסיי, אני דווקא אהבתי מאוד את הפרקים שלה.

 

[Almost me]

ולזה בדיוק התכוונתי

גם בעיני הפרקים של סרסי טובים בין הבודדים שיש בהם איזשהו בשר, בספרים הקודמים אם סרסי היתה נוכחת כדמות לא הייתי "אוהבת" את הפרקים שלה

 

[בראנדון סטארק]

עכשיו הבנתי ../images/Emo13.gif

 

[כריכרכה]

אני חולק עלייך

סרסיי היא נקודת המבט בעלת העוצמה הגדולה ביותר בספר, לכן נדמה שיש "בשר" בפרקיה, אבל לדעתי זה הפוך בפועל. בספרים קודמים התפתחויות בסדר הגודל שלוקחות לסרסיי 10 פרקים היו מסתיימות ב-2-3 פרקים של טיריון, למשל. וכמובן, מעבר להתפתחויות, הדמות מאוד שטוחה, צפויה ולא מעניינת. אין מה להשוות בין ההתרחשויות במעלה מלך מנקודת מבטה לבין אלו שמנקודת המבט של אדארד, טיריון וג'יים. היא מזכירה אולי את נקודת המבט של סאנסה, ויש בכך גם סוג של נבואה, כידוע.

 

[Almost me]

למה לחלוק?

הבעיה במשתה היא בדיוק זאת אין מספיק דמויות מוכרות, אלו שכן מוכרות (סאנסה ואריה למשל) מוזכרות מעט ולא מתפתחת עלילה ממשית אצלן (כמובן מנקודת מבט של מי שקוראת עדיין את הספר) הדמות של סרסי בספר הנוכחי, הכי מעניינת (ושוב בספרים הקודמים הדמות שלה לא היתה מושכת כמו בספר הנוכחי) זה רק מראה כמה הספר הנוכחי הוא נפילה (שלושת הקודמים נבלעו ביומיים שלושה, זה כבר מחזיק אצלי שלושה שבועות)

 

[כריכרכה]

כן, סליחה, את צודקת

אני סיימתי את הספר ביומיים, רק בשביל "לגמור עם זה כבר", סוף סוף הסדרה הזו הפסיקה לרדוף אותי אחריו, הציפייה לספר הבא כבר לא תטריד אותי כל כך.

 

[Envinyatar]

יש בזה משהו

וזה תורם לקצב האיטי של ההתפתחות. יותר מזה, מרטין סוטה מ"כלל הברזל" שלו - קרי, של povs שרצים להרבה זמן (יחסית), ושם כמה וכמה פרקים של Pov לרגע. ככל הנראה, אילוצי העלילה הכריעו אפילו אותו

 

[בראנדון סטארק]

לא רק זה

הוא הופך נקודות מבט שעד כה היו מרכזיות לPOV צדדי ולא תדיר- סאמוול, סאנסה, אריה (וגם בראן בספר הבא, לפי הדיווחים). אני מקווה שהוא לא ימשיך בקו הזה בספרים הבאים.