הבנה

Mist2

New member
הבנה

אני רק זוכר שהיא הופיעה, נתגלתה בכל הדרה, נוצצת ומרשימה.
היה בה משהו מנחם, מרגש ומופלא. והיא הייתה שלי! קרובה כל כך...
לפתע גיליתי שהיא כבר לא כאן, לא איתי. הרגשתי נבגד ובודד.
לאחר שכל הניסיונות שלי להחזירה כשלו, נוכחתי שאני אף לא זוכר אותה כלל.
מאומה ממנה לא נותר, רק הזיכרון שהיא הייתה כאן, והרושם שהיא הותירה בי.

היו בי חלקים שהתעצבו, היו אחרים שהתאכזבו.
חלקם רגזו על שהרשו לעצמם לאבד הבנה כה חשובה ונוצצת.
חלקם רגזו על אחרים והאשימו אותם בכישלון חרוץ.
ישנם חלקים שעד עכשיו מנסים להיזכר באותה הבנה...
וחלקים אחרים שכל מה שמעניין אותם הוא ניסוחם של הדברים והבאתם לכתב.

ובכל זאת, האין זה רגע קסום ומיוחד, בו אנו נוכחים בשינוי זה;
אותו רגע של גילוי והכרה בכך שרגע לפני היינו שונים, וכעת אנו אפילו לא יכולים להיזכר.
רק הרושם נותר בנו, וגם הוא מתפוגג.
 
הבנה נוצצת?

מקסימום מוצצת. וזה כי אתה
 

ינוקא1

New member
אכן יפה


זו אחת ההיאחזויות שהכי קשה לשחרר - הבנות.

(וגם בנות
).
 
למעלה