בהמשך להודעתו של מיסט...
מיסט כתב בגוף הודעתו שישה דברים יפים ונכונים לטעמי.
מתחשק לי לנסות את כוחי בהנגשתם לקוראים נוספים.
יכול להיות שמיסט לא יאהב את זה - אני עושה זאת על דעת עצמי, בכל אופן, בין היתר כתגובה אוהדת ומכבדת למאמצים היפהפיים בעיני שעומדים מאחורי הדברים שמיסט כתב: מאמצי עבודה על הווייתו (שאפשרו לו להבין את הדברים אשר אותם ניסה להעביר בהודעתו וגם להביא את כולם יחדיו, זמינים בתודעתו, בעת כתיבת ההודעה), מאמצי סיוע לעבודתם של אחרים (שודאי היו חלק מהותי מהסיבה לכתיבת הדברים) ומאמצי הניסוח (שאפשרו לו לנסח הודעה נקיה מאד ומדוייקת מאד, בדרגת שירות מעולה).
"אם אנו לא נמצאים במקום בו אנו חיים את זה שכל השלושה צודקים, אין כל סיבה לומר להם שהם צודקים."
במידה ואנחנו לא חווים בהווייתנו את צדקתם, אין שום סיבה לומר להם שהם צודקים. כלומר, אם הבנאדם אומר משהו ואני לא חווה את דבריו כנכונים, אין לי שום סיבה לשקר.
"לא מסיבה שאנו חושבים שכך היה נוהג אדם שמבין, כלומר מדמיון."
נניח שאני חושב שאם הייתי מבין אותם הייתי אומר להם "אתם צודקים".
זוהי מחשבה. דמיון. יתכן שהייתי אומר להם כך ויתכן שלא.
דמיון זה, על כל פנים, איננו סיבה טובה לפעול על פיו, במקרה כזה.
קל וחומר אם אינני מודע אליו כאל דמיון.
"לא מסיבה, שכך נצא חכמים יותר בעינינו ובעיני האחרים."
יכול להיות שנדמה לנו שאם נגיד "אתם צודקים", אנשים אחרים יתייחסו אלינו כאל חכמים יותר.
זוהי לא סיבה טובה להגיד "אתם צודקים".
אין שום צורך להגיד "אתם צודקים" כדי להשיג מטרה זו של "להיחשב לחכמים יותר בעיני אחרים".
"לא מסיבה שאנו לא רוצים לפגוע בהם."
נניח שנדמה לנו שאם לא נגיד להם שהם צודקים, הם ייפגעו.
זוהי בהחלט לא סיבה טובה, בדרך כלל, להגיד להם "אתם צודקים".
סיבות רבות לכך שאין זוהי סיבה נכונה. אחת מהן (ולא החשובה שבהן) היא שממילא "אין סודות ביקום". אמירה ריקה איננה אלא אמירה ריקה. אין לה את אותה תוצאה שיש לאמירה מלאה (כזאת שנובעת מהמהות, מהפְּנים).
"כן מסיבה, שהדבר אינו מכני לנו, ויכול לקדם אותנו בעבודתנו על עצמנו."
סיבה שעשויה במקרים מסויימים (בלבד) להיות טובה להגיד "אתם צודקים", מלבד מאשר הסיבה הפשוטה שכך אנו חושבים ומרגישים, היא שהדבר מנוגד לדחפינו האוטומטיים ועשוי לקחת חלק מסויים, באותו רגע, בעבודה האמיתית שלנו על עצמנו.
"כמובן שיש לזכור שמדובר גם בבני אדם העומדים לפנינו."
בהקשר לאמירה הקודמת וגם בהקשר נרחב יותר ממנה, חשוב מאד לזכור שאנחנו עוסקים כאן בבני-אדם ולא נניח בחפצים. כל מלה שלנו היא בעלת משמעות ביחס לחייהם של אחרים. יש לזכור זאת בעת שאנו מקבלים החלטות הנוגעות לאנשים אחרים, קרי, בכל פעם שאנחנו בקרבת אחרים או בעמדת השפעה עליהם (לדוגמה, בעת שאני כותב הודעה זו). יחד עם זאת, אין הכוונה לכך שצריך "להלך על ביצים" (ולפעמים אף להיפך מכך) אלא פשוט
לזכור ולראות שאלה הם בני-אדם.