הבנה של ילדים...

הבנה של ילדים...

אתם זוכרים שסיפרתי לכם על אינסיטנקט ה"זרוק-כל-מה-שיש-לך-ביד" של יובל? ובכן השמחה הרבה יותר גדולה אם ה"דבר" זה הרבה הרבה חלקים. בקיצור, היינו אצל סבאסבתא ויובל בחר בצעצעוע עם ה-מ-ו-ן חלקים קטנים. ורצה לזרוק אותם. סבא אמר לו שהוא לא מרשה ושאם הוא יזרוק הוא יקח לו את המשחק ויובל אכן לא זרק... אחר כך סבא יצא מהחדר, ושוב יובל רצה לזרוק. סבתא אמרה לו "אל תזרוק, עוד מעט סבא יגיע". רץ הבנדיט הקטן לחדר השני, תפס לסבא את היד, הובילו אחר כבוד לכורסא שלו ואמר "סבא, אני מגרש אותך לסלון, כדי שלא תראה איך אני זורק". ותודה ליובל שמזכיר לי שלמרות שהוא גדל ומבין המון דברים, הוא עדיין רואה אותם מגובה של ילד... אגב, הבוקר ניסיתי "תרגיל" חדש. נכנסתי לחדר, וראיתי אותו עם הנעליים שלו ביד בהיכון לזריקה. הספקתי להגיד "ל" והן התעופפו. אמרתי לו בשקט ובשלווה "אני בטוהח שאתה יודע איפה צריך לשים את הנעליים" ויצאתי מהחדר. כן. כשחזרתי לחדר אחרי כמה דקות הן היו במקום. כיף. יש לי עוד שאלות ותובנות. תכף...
 
למעלה