הבלוג שלי
בנות, כתבתי פו את הכאב שלי זה היה תחליף להרגש רע ולהקאה לאחר שכתבתי חשתי אנחת רווחה אשמח לשתף אתכן בבלוג בסיפור האישי והכל בפרוץ ההפרעה בתוך הקהילה הדתית בה אני חיה אז זהו עד כאן תקצר היריעה מלהכיל סבל אינו נמדד במילים וממש לא סבל שמתפרש על פני שנים כשאתה מאבד צלם אנוש שמעגל הסבל מתרחב- ואתה מנסה להציל ככל שיביכולתך ואינך מסוגל לללא עזרה כשהסובבים שלך אינם מבינים אותך, ואתה צועק וזועק על לב השמים והם אינם מבינים מה עובר עליך ולא מפני שהם רעים או אכזריים- פשוט מתום לב ומחוסר נסיון אמרו חז"ל : " אין חכם כבעל הנסיון" וצדקו הם כשאינך עובר נסיון או סבל על בשרך, ואינך חש זאת על בשרך חידודין חידודין אינך יכול לחוש או להבין כאב נמדד אצל כל אחד מאיתנו ברמה שונה וכשאתה רגיש להפליא הכאב הוא צורב ושורף כמו מלח על פצעים כשהנסיון משמיים נפתח בכמה חזיתות, גם באם אתה הכי הכי אדם שלא מאמין לא נותר בידך כי אם לזעוק אל אבינו שבשמים "ממעמקים" "מאין יבוא עזרי" ולא, זה לא שאינך מנסה לסייע לעצמך, אתה מראה לקל שמיא שאתה מנסה אך מאמציך כושלים, משמים מכוונים אותך למקום אחר ואז אז כשאתה לבד בחושך בכאב בחוסר אונים לבד לבד אתה מגלה שהידידות נעלמו, שהקרובות פרחו. ורק אז אתה מגלה למי אכפת ממך באמת חבר וחצי לא יותר הבעיה בפרעה נפשית ובפרט בהפרעות אכילה היא חוסר ההבנה והסביבה להבין זאת תפסיקי- זועקים אלייך, לועגים לך תפסיקי להקיא זה הזוי....... הרי זה כמעט בלי שליטה הדחף הזה להקיא או לצמצם במזון זהו רק סעיף קטן ממשהו ענק ומצער ענק שזועק מבפנים- ואינך יכול לנצח לבדךךךך הבושה שהקרובים יודעים על כך האומללות, תחושת הגועל וחוסר האונים התחושה שהכאב והאוכל השתלטו לך על החיים- " השפלה" אין תחושה אחרת לתאר זאת הרי ההקאות צועקות מתוכך- רע לי בודד לי קשה לי איני יכול לאבד או לעכל אפיזודות, ארועים, טרגדיות, ויחסים מסוימים שקרו ל בעבר מה לא ניסית טובי הפסיכיאטרים למיניהם- להיות שפוט נפש לחכות למרשם הבא של נוגדי הדכאון למיניהם רופא חמור סבר שמשתכר בסכומי עתק ולמי? לפצינט שממילא אין הפרוטה מצויה בכיסו היאוש, התופעות לוואי הסטיגמה, הדימוי העצמי שנפגע ההשפלה לשבת ללא סוף אצל ספת הפסיכולוגים לשלם להםם במיטב כספך אולי אולי אולי ימצאו ממה נובע הכאב הנורא הזה הפרעות אכילה------ הגיהנום בהתגלמותו לאט לאט אתה מאבק תקוה כל רופא ממליץ אחרץ . התרופות מעלות תאבון,וגורמות להתקפי הבולמיה לשוב אתה מנסה להתחנן לרופא אולי יביא גלולה אחרת מליון בומבות של כדורים רק שיעזרו רק לא תופעות הלוואי המתנגשות אבל , מחקר הנפש הוא משהו שעדיין בחיתוליו שהביוכמיה המופלאה שהקב"ה ברא במוחו של האדם נפגעה מסע הסבל הוא ארוך "אם יפתח אחד מהם, או יסתם" אתה מבין היטב את פירושה של הברכה ככה לאט לאט אתה מאבד את מקום עבודתך את מקומך בחברה והכל לאחר תקופה איומה של גירושין משפילים תהליכים שלקחו כאב רב, זמן רב, ומה לא ההתמודדות עם החריגות בחברה התמודדות בתוך המשפחה שגם ככה עברה המון המון ולא נותר בידם כח לסייע ........... אתה מצפה מהם - אך הם מותשים וגמורים ואז אתה נותר חשוף ועצוב לבד לא יודע מה ילד יום כ"כ צריך את התמיכה, את הכתף לצידך את הנבואה האופטימית וכל משפט דוקר על מצבך של חברה, של קרובת משפחה הכל זה בבחינת זריית מלח על פצעים אינך מסוגל להתמודד ולכן אתה מקיא אתה מנסה להשתמש בכוחות רזרבים שנגמרו לך ממלא משאבי כח עם משאבה בלתי נראית ואז יורדת לרחוב המבטים המשפילים של החברות ההישגים שלהם מול שלי, החבאת הילדים ממני מחשש לעין הרע המעברים מעבר לכביש השאלות הפוגעות מצב חוסר האונים הכל הכל אתה מקיא בלילה לתוך השירותים לא יודע מתי יבוא הסוף מתחזק באמונה נפל ושוב מתחזק בוכה עמוק לתוך הכרית רץ לעוד ראיון עבודה מנסה למצוא מקום מסגרת מתאימה במקום טוב יותר ומתייאש מחוסר המציאה פעם אחר פעם עד שלאט לאט בדחילו ורחימו חודשרת למוחך ההכרה שאתה דפוק ואולי אף יותר משניצל שמה שתעשה לא יצליח המילים שאנשים פוגעניים אמרו לך שבות וצפות- ואתה מאמין ומאמין זה מתבטא באוכל את מרגישה שמנה מגעילה ודוחה את מקיאה את הכל לתוך האסלה מרגילה גועל מלאת את קיבתך עד לפיוצץ תחושת קאבס את מכאיבה לעצמך כי את חשה שאת ראויה לכאב שלא מגיע לך שום טוב רק רע ולמות כי את אפס כל יום כשאת קמה בבוקר את מבטיחה לעצמך את תתגברי אתמצליחה כמה שעות..... עד הנפילה את גרה בבית לבד, קטן ללא מכונת כביסה, ומטבח את מביא כביסה לשכנה רצה להורים לאכול חוסר סדר מסגרת יומית כבר אינך קשורה לסמינר, להורים - את כבר בוגרת בעל חדש עדיין לא מצאת ואת העצמאית הגאה והבוטחת הפכת לנזקקת השכנים יודעים על מצבך השמועה פשטה לה כנפיים כדרכם של קהילות אינך יודעת כיצד להתחיל לסדר את חיייך התלות וחוסר האונים גורמת לך להדרדר הלאה כיצד את מסבירה לסובבים את מעגל האימה שלו היית קצת יותר עצמאית לא ההיית חשה את חוסר האונים השעמו \ם והריקנות הזאת שמובילה אותך חוש אפס מוחלט נזקקת ולא יוצלחית יום רודף יום החיים ממשיכים כך לאט לאט את מאבדת כח לקום מהמיטה הדכאון משתלט עלייך לחלוטין דימוי הגוף המעוות מכניס אותך לעומק לא מסוגלת להביט בעצמך במראה מתחשק לך רק להתכרבל במיטה, לסגור את התריס וליישון בלי סוף השינה מונעת ממך להתמודד עם הדחף, עם הצער ועם התקווה שנעלמה כאבי הקיבה כתוצאה מהקאות ארוכות טווח נותנים בך את אותותיהם השיער היפה נשר הלחיים התנפחו הקיבה שורפת את מבטיחה לעצמך לההפסיק אבל עד ההתפרצות הבאה, את עמוק עמוק שבויה בתוך ההתמכרות והאופוריה את חשה דחף עצום להקיא מתוכך את הרע שבך את הרצון לקרבה לתמיכה, אבל את הגועל שבך ואת עצם העובדה שאינך ראויה לכלום מדי פעם את קמה מנסה לשרוד, להמשיך, להתעלות אך ההאכזבות שואבות אות ךשוב למערבולת הזאת עד מתי????. את נאבקת בבריוקרטיה, בביטוח הלאומי והם יש להם זמן בלתי קצוב מושכים עד שנגמר לך הכח להאבק מנסה להכנס למחלקה של הפרעות אכילה אך נתקלת בתורים, במזכירות המחלקה שעובדת רק שעות מעטות לכלם יש זמן...... אבל גופך לאט ובשקט דועך ודועך עייפות סחרחורות התקפי בכי ומצבי הרוח את הופכת לנכה, מי היה מאמין כי אין לך אפילו כסף לקנות במכולת ועוזרים לך- בושה........ כי את אינך מנסה מספיק כמה אפשר לחפש עבודה ??????? בצעירותך הסבירו לך כמה את נאה נפלאה ומקסימה ופתאום באה מציאות החיים ודפקה על דלתך חלום בלהות כל שבוע את מנסה מאמצים חדשים לצאת ממצבך מדברת עם ההורים, עם רופאים, עסקנים אבל כלום לא זז את גרה לבד, לאף אחד לא אכפת האם קמת או לא קמת את מרגישה תלותית לחלוטין, העצמאות נטלה ממך כל שקל את צריכ טובה כולם סביבך מסתכלים עליך כשלג דאשתקד חוסר אוניםםםםםםםם= הקאות לאט לאט עוד ועוד אנשים יודעים מהמצב את מתייבשת שוב ושוב את בדכאון מיון בבתי החולים נמאס עלייך לא מסוגלת יותר לקום מהמיטה מוטשת שומעת מה הסטטיסטיקה לסיים עם ההפרעה מבינה שתמיכה היא דבר חשוב ותנאי הכרחי לנצח ולהתגבר למרות שהעבודה האמיתי היא אצל בתוכו פנימה אבל לא נותנים לך צאנס אני מתחנת תנו לי מקום חדש שם אוכל לשכוח מהעבר המר מהגירושין, מהיחס הגרוע עם אמא, מהבעיות במשפחה, מיחס מהחברה, מתאונת הדרכם, משוטטויות, מפגיעות מאנשים חסרי לב תנו לי צאנס- אני יוכל לעזור לעצמי אני צריכה וזקוקה לטיפול איני יכולה להמשיך במעגל הזה לטפל בפצעי העבר, לגרום להם להגליד להתרומם להתחלה טובה יותר להאבק ולנצח לעשות הכל- יש לי את הכוחות לכך רק תבינו אותי אתם תבינו כמה אני יכולה להיות מה שאני באמת ולא רק הפרעת אכילה שמשבשת
בנות, כתבתי פו את הכאב שלי זה היה תחליף להרגש רע ולהקאה לאחר שכתבתי חשתי אנחת רווחה אשמח לשתף אתכן בבלוג בסיפור האישי והכל בפרוץ ההפרעה בתוך הקהילה הדתית בה אני חיה אז זהו עד כאן תקצר היריעה מלהכיל סבל אינו נמדד במילים וממש לא סבל שמתפרש על פני שנים כשאתה מאבד צלם אנוש שמעגל הסבל מתרחב- ואתה מנסה להציל ככל שיביכולתך ואינך מסוגל לללא עזרה כשהסובבים שלך אינם מבינים אותך, ואתה צועק וזועק על לב השמים והם אינם מבינים מה עובר עליך ולא מפני שהם רעים או אכזריים- פשוט מתום לב ומחוסר נסיון אמרו חז"ל : " אין חכם כבעל הנסיון" וצדקו הם כשאינך עובר נסיון או סבל על בשרך, ואינך חש זאת על בשרך חידודין חידודין אינך יכול לחוש או להבין כאב נמדד אצל כל אחד מאיתנו ברמה שונה וכשאתה רגיש להפליא הכאב הוא צורב ושורף כמו מלח על פצעים כשהנסיון משמיים נפתח בכמה חזיתות, גם באם אתה הכי הכי אדם שלא מאמין לא נותר בידך כי אם לזעוק אל אבינו שבשמים "ממעמקים" "מאין יבוא עזרי" ולא, זה לא שאינך מנסה לסייע לעצמך, אתה מראה לקל שמיא שאתה מנסה אך מאמציך כושלים, משמים מכוונים אותך למקום אחר ואז אז כשאתה לבד בחושך בכאב בחוסר אונים לבד לבד אתה מגלה שהידידות נעלמו, שהקרובות פרחו. ורק אז אתה מגלה למי אכפת ממך באמת חבר וחצי לא יותר הבעיה בפרעה נפשית ובפרט בהפרעות אכילה היא חוסר ההבנה והסביבה להבין זאת תפסיקי- זועקים אלייך, לועגים לך תפסיקי להקיא זה הזוי....... הרי זה כמעט בלי שליטה הדחף הזה להקיא או לצמצם במזון זהו רק סעיף קטן ממשהו ענק ומצער ענק שזועק מבפנים- ואינך יכול לנצח לבדךךךך הבושה שהקרובים יודעים על כך האומללות, תחושת הגועל וחוסר האונים התחושה שהכאב והאוכל השתלטו לך על החיים- " השפלה" אין תחושה אחרת לתאר זאת הרי ההקאות צועקות מתוכך- רע לי בודד לי קשה לי איני יכול לאבד או לעכל אפיזודות, ארועים, טרגדיות, ויחסים מסוימים שקרו ל בעבר מה לא ניסית טובי הפסיכיאטרים למיניהם- להיות שפוט נפש לחכות למרשם הבא של נוגדי הדכאון למיניהם רופא חמור סבר שמשתכר בסכומי עתק ולמי? לפצינט שממילא אין הפרוטה מצויה בכיסו היאוש, התופעות לוואי הסטיגמה, הדימוי העצמי שנפגע ההשפלה לשבת ללא סוף אצל ספת הפסיכולוגים לשלם להםם במיטב כספך אולי אולי אולי ימצאו ממה נובע הכאב הנורא הזה הפרעות אכילה------ הגיהנום בהתגלמותו לאט לאט אתה מאבק תקוה כל רופא ממליץ אחרץ . התרופות מעלות תאבון,וגורמות להתקפי הבולמיה לשוב אתה מנסה להתחנן לרופא אולי יביא גלולה אחרת מליון בומבות של כדורים רק שיעזרו רק לא תופעות הלוואי המתנגשות אבל , מחקר הנפש הוא משהו שעדיין בחיתוליו שהביוכמיה המופלאה שהקב"ה ברא במוחו של האדם נפגעה מסע הסבל הוא ארוך "אם יפתח אחד מהם, או יסתם" אתה מבין היטב את פירושה של הברכה ככה לאט לאט אתה מאבד את מקום עבודתך את מקומך בחברה והכל לאחר תקופה איומה של גירושין משפילים תהליכים שלקחו כאב רב, זמן רב, ומה לא ההתמודדות עם החריגות בחברה התמודדות בתוך המשפחה שגם ככה עברה המון המון ולא נותר בידם כח לסייע ........... אתה מצפה מהם - אך הם מותשים וגמורים ואז אתה נותר חשוף ועצוב לבד לא יודע מה ילד יום כ"כ צריך את התמיכה, את הכתף לצידך את הנבואה האופטימית וכל משפט דוקר על מצבך של חברה, של קרובת משפחה הכל זה בבחינת זריית מלח על פצעים אינך מסוגל להתמודד ולכן אתה מקיא אתה מנסה להשתמש בכוחות רזרבים שנגמרו לך ממלא משאבי כח עם משאבה בלתי נראית ואז יורדת לרחוב המבטים המשפילים של החברות ההישגים שלהם מול שלי, החבאת הילדים ממני מחשש לעין הרע המעברים מעבר לכביש השאלות הפוגעות מצב חוסר האונים הכל הכל אתה מקיא בלילה לתוך השירותים לא יודע מתי יבוא הסוף מתחזק באמונה נפל ושוב מתחזק בוכה עמוק לתוך הכרית רץ לעוד ראיון עבודה מנסה למצוא מקום מסגרת מתאימה במקום טוב יותר ומתייאש מחוסר המציאה פעם אחר פעם עד שלאט לאט בדחילו ורחימו חודשרת למוחך ההכרה שאתה דפוק ואולי אף יותר משניצל שמה שתעשה לא יצליח המילים שאנשים פוגעניים אמרו לך שבות וצפות- ואתה מאמין ומאמין זה מתבטא באוכל את מרגישה שמנה מגעילה ודוחה את מקיאה את הכל לתוך האסלה מרגילה גועל מלאת את קיבתך עד לפיוצץ תחושת קאבס את מכאיבה לעצמך כי את חשה שאת ראויה לכאב שלא מגיע לך שום טוב רק רע ולמות כי את אפס כל יום כשאת קמה בבוקר את מבטיחה לעצמך את תתגברי אתמצליחה כמה שעות..... עד הנפילה את גרה בבית לבד, קטן ללא מכונת כביסה, ומטבח את מביא כביסה לשכנה רצה להורים לאכול חוסר סדר מסגרת יומית כבר אינך קשורה לסמינר, להורים - את כבר בוגרת בעל חדש עדיין לא מצאת ואת העצמאית הגאה והבוטחת הפכת לנזקקת השכנים יודעים על מצבך השמועה פשטה לה כנפיים כדרכם של קהילות אינך יודעת כיצד להתחיל לסדר את חיייך התלות וחוסר האונים גורמת לך להדרדר הלאה כיצד את מסבירה לסובבים את מעגל האימה שלו היית קצת יותר עצמאית לא ההיית חשה את חוסר האונים השעמו \ם והריקנות הזאת שמובילה אותך חוש אפס מוחלט נזקקת ולא יוצלחית יום רודף יום החיים ממשיכים כך לאט לאט את מאבדת כח לקום מהמיטה הדכאון משתלט עלייך לחלוטין דימוי הגוף המעוות מכניס אותך לעומק לא מסוגלת להביט בעצמך במראה מתחשק לך רק להתכרבל במיטה, לסגור את התריס וליישון בלי סוף השינה מונעת ממך להתמודד עם הדחף, עם הצער ועם התקווה שנעלמה כאבי הקיבה כתוצאה מהקאות ארוכות טווח נותנים בך את אותותיהם השיער היפה נשר הלחיים התנפחו הקיבה שורפת את מבטיחה לעצמך לההפסיק אבל עד ההתפרצות הבאה, את עמוק עמוק שבויה בתוך ההתמכרות והאופוריה את חשה דחף עצום להקיא מתוכך את הרע שבך את הרצון לקרבה לתמיכה, אבל את הגועל שבך ואת עצם העובדה שאינך ראויה לכלום מדי פעם את קמה מנסה לשרוד, להמשיך, להתעלות אך ההאכזבות שואבות אות ךשוב למערבולת הזאת עד מתי????. את נאבקת בבריוקרטיה, בביטוח הלאומי והם יש להם זמן בלתי קצוב מושכים עד שנגמר לך הכח להאבק מנסה להכנס למחלקה של הפרעות אכילה אך נתקלת בתורים, במזכירות המחלקה שעובדת רק שעות מעטות לכלם יש זמן...... אבל גופך לאט ובשקט דועך ודועך עייפות סחרחורות התקפי בכי ומצבי הרוח את הופכת לנכה, מי היה מאמין כי אין לך אפילו כסף לקנות במכולת ועוזרים לך- בושה........ כי את אינך מנסה מספיק כמה אפשר לחפש עבודה ??????? בצעירותך הסבירו לך כמה את נאה נפלאה ומקסימה ופתאום באה מציאות החיים ודפקה על דלתך חלום בלהות כל שבוע את מנסה מאמצים חדשים לצאת ממצבך מדברת עם ההורים, עם רופאים, עסקנים אבל כלום לא זז את גרה לבד, לאף אחד לא אכפת האם קמת או לא קמת את מרגישה תלותית לחלוטין, העצמאות נטלה ממך כל שקל את צריכ טובה כולם סביבך מסתכלים עליך כשלג דאשתקד חוסר אוניםםםםםםםם= הקאות לאט לאט עוד ועוד אנשים יודעים מהמצב את מתייבשת שוב ושוב את בדכאון מיון בבתי החולים נמאס עלייך לא מסוגלת יותר לקום מהמיטה מוטשת שומעת מה הסטטיסטיקה לסיים עם ההפרעה מבינה שתמיכה היא דבר חשוב ותנאי הכרחי לנצח ולהתגבר למרות שהעבודה האמיתי היא אצל בתוכו פנימה אבל לא נותנים לך צאנס אני מתחנת תנו לי מקום חדש שם אוכל לשכוח מהעבר המר מהגירושין, מהיחס הגרוע עם אמא, מהבעיות במשפחה, מיחס מהחברה, מתאונת הדרכם, משוטטויות, מפגיעות מאנשים חסרי לב תנו לי צאנס- אני יוכל לעזור לעצמי אני צריכה וזקוקה לטיפול איני יכולה להמשיך במעגל הזה לטפל בפצעי העבר, לגרום להם להגליד להתרומם להתחלה טובה יותר להאבק ולנצח לעשות הכל- יש לי את הכוחות לכך רק תבינו אותי אתם תבינו כמה אני יכולה להיות מה שאני באמת ולא רק הפרעת אכילה שמשבשת