רפאל המתנזר
New member
הבית של ג'יה - פרק 1
הבית של ג'יה
פרק 1 – הבית
כולם בעיר הכירו את הבית של ג'יה. אימהות הזהירו את בניהן, נשים הזהירו את בעליהן, אבל אף אחד לא ידע מה כל כך מסוכן שם. איש עוד לא חזר משם לספר את הסיפור, ובכל זאת, נראה היה שכל אחד מכיר את הבית.
בבוקר בהיר ושטוף שמש, עשה את דרכו לעיר רוברטו, גבר בשנות הארבעים שזה עתה החל לעבוד כגובה עבור חברת גבייה ורק לאחרונה צורפה העיר לאיזור שלו. היה לו זמן, הלקוח הראשון שלו, היה מתוכנן לשעה 4 אחה"צ. בעודו נוהג לעבר העיר, הבחין בבית הניצב בפאתי העיר. בית קטן ונאה בן קומה אחת עם גינת נוי מקסימה. ובכניסה לבית שלט מאיר עיניים: "גברים מוזמנים" רוברטו מעולם לא נתקל בשלט שכזה. סקרנותו התעוררה. הוא הפנה את רכבו והחנה במגרש החניה הכורכרי שלפני הכניסה יצא מן הרכב והחל לצעוד לעבר השער. "מה זה יכול להיות" שאל את עצמו בהתקרבו לשער הנעול שבצידו מערכת שמע עם כפתור לחיצה.
רוברטו לחץ על כפתור האינטרקום והמתין רגע:
"כן, מי זה" שמע קול נשי נמוך וסקסי
"רוברטו" ענה והמשיך "מה יש לכם בפנים? למה רק גברים מוזמנים?"
צחוק קליל ונעים בקע מן הרמקול.
"היכנס ותראה" ענתה האישה שמעבר לאינטרקום
זימזום עדין נשמע והשער השתחרר. רוברטו, גבוה, כסוף שיער, עם ביטחון עצמי של גובה, והליכה חתולית שמאפיינת ספורטאים, דחף בקלילות את השער שנפתח בפניו. הוא צעד פנימה על השביל המרוצף הגיע אל דלת העץ הכבדה ועמד לדפוק עליה כשהיא נפתחה בפניו, מגלה חדר הסבה גדול ולצידה עמדה היא.
"שלום, אני ג'יה" אמרה בקול סקסי, נמוך, טיפה צרוד והושיטה את ידה לעברו
רוברטו היה המום לרגע.מולו עמדה אישה כבת 40, עינים כחולות כהות שמאיימות להטביע אותו בתוכן, שיער קארה שטני עור חלק בצבע זית וחיוך של נסיכה. אבל, מה שלכד את תשומת ליבו המוחלטת היה המחשוף. מכנסי הג'ינס ההדוקים שמעליהם חולצת לייקרה שחורה וצמודה עם מחשוף עמוק עמוק עמוק כמעט גרמו לו לאבד את הנשימה. ורוברטו, גבר שמתאמן במכון כושר מדי יום, אינו מאבד את נשימתו בנקל הוא לא הסיר את עיניו מן המחשוף שהיה כל כך עמוק עד שהטבעות הכהות המקיפות את הפיטמות ניגלו בקרקעיתו. רוברטו, בחוסר נימוס אופייני הביט במחשוף ולא יכול היה שלא להבחין בבליטות הניכרות של הפיטמות שדחקו בבד העדין והגמיש כאילו מאיימות לפרוץ החוצה. זוג השדיים שנעו בגמישות מתחת למחשוף היו גדולים וזקופים, אך לא יותר מדי זקופים.
"אני רוברטו" אמר בהיסוס מה, מושיט את ידו אל עבר ידה המושטת של ג'יה שהמתינה לו בסבלנות.
"לרגע חשבתי שאתה אילם" אמרה ג'יה בחיוך המתוק ביותר שרוברטו ראה אי פעם. הוא הסיר בקושי את עיניו מן המחשוף והביט אל תוך עיניה של ג'יה."למה שלא תיכנס?" החוותה תנועת הזמנה תוך שהיא מפנה מקום בינה לבין הדלת, מקום שמספיק בדיוק כדי שרוברטו יוכל להידחק בינה לבין הדלת פנימה אל תוך חדר ההסבה. רוברטו לא היה בטוח אבל נדמה היה לו שבדיוק כשעבר בין ג'יה לבין הדלת, היא צימצמה את המרווח כך שלא היתה לו ברירה אלא להתחכך בגופה תוך כדי שהוא נכנס פנימה. הוא לא יכול היה שלא לחוש בפיטמות הזקורות ובשדיים הגמישים של ג'יה שנמעכו אל חזהו תוך כדי שהוא עובר בינה לבין הדלת.
"לא לובשת חזייה" ציין לעצמו בעודו מתמקם מאחוריה, בוחן את הישבן העסיסי האחוז בתוך מכנסי הג'ינס ההדוקים.
"שב ונשוחח קצת" אמרה ג'יה כשהיא מצביעה על כורסאות העור החומות במרכז חדר ההסבה.
הבית של ג'יה
פרק 1 – הבית
כולם בעיר הכירו את הבית של ג'יה. אימהות הזהירו את בניהן, נשים הזהירו את בעליהן, אבל אף אחד לא ידע מה כל כך מסוכן שם. איש עוד לא חזר משם לספר את הסיפור, ובכל זאת, נראה היה שכל אחד מכיר את הבית.
בבוקר בהיר ושטוף שמש, עשה את דרכו לעיר רוברטו, גבר בשנות הארבעים שזה עתה החל לעבוד כגובה עבור חברת גבייה ורק לאחרונה צורפה העיר לאיזור שלו. היה לו זמן, הלקוח הראשון שלו, היה מתוכנן לשעה 4 אחה"צ. בעודו נוהג לעבר העיר, הבחין בבית הניצב בפאתי העיר. בית קטן ונאה בן קומה אחת עם גינת נוי מקסימה. ובכניסה לבית שלט מאיר עיניים: "גברים מוזמנים" רוברטו מעולם לא נתקל בשלט שכזה. סקרנותו התעוררה. הוא הפנה את רכבו והחנה במגרש החניה הכורכרי שלפני הכניסה יצא מן הרכב והחל לצעוד לעבר השער. "מה זה יכול להיות" שאל את עצמו בהתקרבו לשער הנעול שבצידו מערכת שמע עם כפתור לחיצה.
רוברטו לחץ על כפתור האינטרקום והמתין רגע:
"כן, מי זה" שמע קול נשי נמוך וסקסי
"רוברטו" ענה והמשיך "מה יש לכם בפנים? למה רק גברים מוזמנים?"
צחוק קליל ונעים בקע מן הרמקול.
"היכנס ותראה" ענתה האישה שמעבר לאינטרקום
זימזום עדין נשמע והשער השתחרר. רוברטו, גבוה, כסוף שיער, עם ביטחון עצמי של גובה, והליכה חתולית שמאפיינת ספורטאים, דחף בקלילות את השער שנפתח בפניו. הוא צעד פנימה על השביל המרוצף הגיע אל דלת העץ הכבדה ועמד לדפוק עליה כשהיא נפתחה בפניו, מגלה חדר הסבה גדול ולצידה עמדה היא.
"שלום, אני ג'יה" אמרה בקול סקסי, נמוך, טיפה צרוד והושיטה את ידה לעברו
רוברטו היה המום לרגע.מולו עמדה אישה כבת 40, עינים כחולות כהות שמאיימות להטביע אותו בתוכן, שיער קארה שטני עור חלק בצבע זית וחיוך של נסיכה. אבל, מה שלכד את תשומת ליבו המוחלטת היה המחשוף. מכנסי הג'ינס ההדוקים שמעליהם חולצת לייקרה שחורה וצמודה עם מחשוף עמוק עמוק עמוק כמעט גרמו לו לאבד את הנשימה. ורוברטו, גבר שמתאמן במכון כושר מדי יום, אינו מאבד את נשימתו בנקל הוא לא הסיר את עיניו מן המחשוף שהיה כל כך עמוק עד שהטבעות הכהות המקיפות את הפיטמות ניגלו בקרקעיתו. רוברטו, בחוסר נימוס אופייני הביט במחשוף ולא יכול היה שלא להבחין בבליטות הניכרות של הפיטמות שדחקו בבד העדין והגמיש כאילו מאיימות לפרוץ החוצה. זוג השדיים שנעו בגמישות מתחת למחשוף היו גדולים וזקופים, אך לא יותר מדי זקופים.
"אני רוברטו" אמר בהיסוס מה, מושיט את ידו אל עבר ידה המושטת של ג'יה שהמתינה לו בסבלנות.
"לרגע חשבתי שאתה אילם" אמרה ג'יה בחיוך המתוק ביותר שרוברטו ראה אי פעם. הוא הסיר בקושי את עיניו מן המחשוף והביט אל תוך עיניה של ג'יה."למה שלא תיכנס?" החוותה תנועת הזמנה תוך שהיא מפנה מקום בינה לבין הדלת, מקום שמספיק בדיוק כדי שרוברטו יוכל להידחק בינה לבין הדלת פנימה אל תוך חדר ההסבה. רוברטו לא היה בטוח אבל נדמה היה לו שבדיוק כשעבר בין ג'יה לבין הדלת, היא צימצמה את המרווח כך שלא היתה לו ברירה אלא להתחכך בגופה תוך כדי שהוא נכנס פנימה. הוא לא יכול היה שלא לחוש בפיטמות הזקורות ובשדיים הגמישים של ג'יה שנמעכו אל חזהו תוך כדי שהוא עובר בינה לבין הדלת.
"לא לובשת חזייה" ציין לעצמו בעודו מתמקם מאחוריה, בוחן את הישבן העסיסי האחוז בתוך מכנסי הג'ינס ההדוקים.
"שב ונשוחח קצת" אמרה ג'יה כשהיא מצביעה על כורסאות העור החומות במרכז חדר ההסבה.
