הביקור אצל אבי
הייתי אצל אבי יחד עם בני לביקור הקבוע אצלו אחת לשבועיים. מייד כשנכנסנו בעודו עוטה על פניו הבעה טראגית: אתמול לפני שמונה חודשים היא נפטרה. כן כן, נכון נכון ענינו הנכד ואני. אחר כך החלפנו מילות נימוסין [בחיי], ואז הוא התחיל להאביס את הנכד וגם אותי, לצערו אני לא חובב גלידות, לא הייתי רעב במיוחד והסתפקתי במעט שבמעט. דבר שדי עצבן אותו, עד שאמרתי לו, שאני לא אורח "רגיל" אני הבן שלו עד כמה שידוע לי. משם התגלגלה השיחה למעשיו ביומיום. ואז הסתבר שהוא גרסה א: חוסף כסף כדי להגיע למכבסה אחת לשבועיים ולכן נוסע באוטובוס, כי אין לו כסף. גרסה ב: כך הוא שורף שעה. הג'ינג'י [ירושת אמי] עלה לי לראש [בעדינות כי הבן שלי היה שם] ונסיתי בהתחלה להבין איך הוא חוסך כסף, כי לפי הדברים שאמר לי הוא לא ממש חוסך. כאן, לפי ההסבר של הבן שלי, הוא כעס כי לכאורה אמרתי לו שהוא נותן לאחי הצעיר כסף, וזו התערבות בוטה בעניניו. אבל התברר שיש לו כסף, רק הוא שומר לעצמו כסף פנוי למקרי הצורך, ומונית למכבסה לא חושבה שם. בשלב השני נסיתי לברר מדוע הוא "שורף זמן". מדוע אינו נמצא בקשרים חברתיים מעמיקים יותר, מדוע הוא לא מזמין חברים/ות אליו לדירה, מדוע הוא לא יוצא לסרטים וכו' וכו'. אז בהתחלה הוא דחף לי את ענין "לא עברה שנה", דבר שלא מטריד אותי בכלל. אחר כך התברר שכל הגברים משחקים קלפים וזה לא "בשבילו" [את זה אני מבין], ולבסוף התברר ש: כל יום בין חמש לשש הוא יורד לאזור הציבורי ומנהל חיים חברתיים עשירים, כמו כן פעם בשבועיים מגיעה אליו עמיתה ותיקה מאוד והם מכילים זה את זו. היא על שלל בני הזוג הגרועים שלה והוא כנראה על חייו, ילדיו וכו' ופעם בשבועיים הוא נוסע אליה. אני עכשיו רגוע מאוד. האומללות אינה אומללות ממש. האיש אינו בודד כמו שהוא מעדיף להציג את עצמו. יש לו בעיה רצינית עם הבנים שלו, אין לי ספק בזה, אבל עד שלא יברר לעצמו מדוע הדברים הם כך, המצב יהיה כמות שהוא. והנכד. אה, הנכד החליט שאני לא "רשע" שמתעלל באביו, אלא אני מתקשה "להבין" אותו ו/או לא מוכן לוותר לו. שאלתי אותו, את בני, אם הוא מתנהג אחרת. היה מדליק לראות איך פתאום הוא קולט את המורכבות, איך הוא רואה את עצמו מתנהג כמוני.
הייתי אצל אבי יחד עם בני לביקור הקבוע אצלו אחת לשבועיים. מייד כשנכנסנו בעודו עוטה על פניו הבעה טראגית: אתמול לפני שמונה חודשים היא נפטרה. כן כן, נכון נכון ענינו הנכד ואני. אחר כך החלפנו מילות נימוסין [בחיי], ואז הוא התחיל להאביס את הנכד וגם אותי, לצערו אני לא חובב גלידות, לא הייתי רעב במיוחד והסתפקתי במעט שבמעט. דבר שדי עצבן אותו, עד שאמרתי לו, שאני לא אורח "רגיל" אני הבן שלו עד כמה שידוע לי. משם התגלגלה השיחה למעשיו ביומיום. ואז הסתבר שהוא גרסה א: חוסף כסף כדי להגיע למכבסה אחת לשבועיים ולכן נוסע באוטובוס, כי אין לו כסף. גרסה ב: כך הוא שורף שעה. הג'ינג'י [ירושת אמי] עלה לי לראש [בעדינות כי הבן שלי היה שם] ונסיתי בהתחלה להבין איך הוא חוסך כסף, כי לפי הדברים שאמר לי הוא לא ממש חוסך. כאן, לפי ההסבר של הבן שלי, הוא כעס כי לכאורה אמרתי לו שהוא נותן לאחי הצעיר כסף, וזו התערבות בוטה בעניניו. אבל התברר שיש לו כסף, רק הוא שומר לעצמו כסף פנוי למקרי הצורך, ומונית למכבסה לא חושבה שם. בשלב השני נסיתי לברר מדוע הוא "שורף זמן". מדוע אינו נמצא בקשרים חברתיים מעמיקים יותר, מדוע הוא לא מזמין חברים/ות אליו לדירה, מדוע הוא לא יוצא לסרטים וכו' וכו'. אז בהתחלה הוא דחף לי את ענין "לא עברה שנה", דבר שלא מטריד אותי בכלל. אחר כך התברר שכל הגברים משחקים קלפים וזה לא "בשבילו" [את זה אני מבין], ולבסוף התברר ש: כל יום בין חמש לשש הוא יורד לאזור הציבורי ומנהל חיים חברתיים עשירים, כמו כן פעם בשבועיים מגיעה אליו עמיתה ותיקה מאוד והם מכילים זה את זו. היא על שלל בני הזוג הגרועים שלה והוא כנראה על חייו, ילדיו וכו' ופעם בשבועיים הוא נוסע אליה. אני עכשיו רגוע מאוד. האומללות אינה אומללות ממש. האיש אינו בודד כמו שהוא מעדיף להציג את עצמו. יש לו בעיה רצינית עם הבנים שלו, אין לי ספק בזה, אבל עד שלא יברר לעצמו מדוע הדברים הם כך, המצב יהיה כמות שהוא. והנכד. אה, הנכד החליט שאני לא "רשע" שמתעלל באביו, אלא אני מתקשה "להבין" אותו ו/או לא מוכן לוותר לו. שאלתי אותו, את בני, אם הוא מתנהג אחרת. היה מדליק לראות איך פתאום הוא קולט את המורכבות, איך הוא רואה את עצמו מתנהג כמוני.
