הביטוי שמע

[דוד היחיד]

הביטוי שמע

שלום יש הטוענים שהביטוי שמע הוא קיצור לשחרית מנחה ערבית ויש טענה ששמע הוא ביטוי לעבר אשלייתי כלשהוא המקיף את התודעה הנצחית כעולם , דהיינו היבט חלומי שבו אתם חיים . ויש לכם הרבה חלומות ורק מרכז אחד בו כל חלומותיכם מתממשים באחדות כמציאות בתוך עולם האשלייות של התודעה . דהיינו אם רסיסי מודעותי פזורים באין סוף יקומים וזמנים, המרחב בו כל היבטי (החלומיים - הקיומיים) נעקדים לתיקון גוף קיים אחד , היבט עקדה זה נקרא עקדת יצחק (בו האני מהחלומות שיכול להיות הכל - נעקד ל-צדיק שבאמונתו יחיה ) פעילות המישור הבין-חלומי נקרא ארץ הקודש , ואיסוף ניצוצות חלומותי הוא החזרתם בתשובה כתיקון הגוף של חיי הנצח , הרי לשם כך ``נולדתי`` נכנסתי למישור (אחרי ההארה) בתור יהודי , ואז כל תפקידי כאן הוא לעשות מצוות , מתחיל קצת להבין יותר נהיה ברור ,ואולי זה עוד פאן קפקאי של שמע . קט`ש (רייקי) - 22 ``דוד היחיד``

 

[hayonkoby]

מציע לך לקרוא קצת על י. ליבוביץ ז``ל

ועל משנתו , ותקבל נקודת מבט נוספת על הדברים , קיום המצוות , עקדת יצחק וכו`. מקצת מהדברים מפורטים באתר המצורף , אבל לעיון מעמיק לא יהיה לך מנוס אלא לקרוא מספריו...

 

[hayonkoby]

ובעיקר את המאמרים הללו

קריאה מהנה

 

[דוד היחיד]

הנחת הבסיס שלו שגויה

שלום וסליחה מראש על התגובה מהמותן . ליבוביץ ז``ל , לעניות דעתי טועה בהבנת מהות האמונה ביהדות , תפישתו בבסיסה היא ממקור הלניסטי, בתרגום ושילוב מערבי של אני חושב משמע אני קיים , הרואה את האלוקים בדת היהודית , במסגרת הגדרה של מונוטואיזם , ואת החוקים והמצוות כחלק מקיום האמונה , ומיחס בחוסר הבנה מובהק את הרעיון הראציונאלי , להגעת הייחוד אם האל . אז מאיפה נתחיל לנפץ את לייבוביץ האגדי . היהדות אף פעם לא היתה ואף פעם לא תהיה דת מונוטאיסטית . התורה מסבירה את היבט האמונה בברית בין הבתרים , ואינה נזקקת לפרשנות חיצונית כלשהיא . אמנה - ברית , היא מקור לשון האמונה . ולהסבר כאשר האלוקים מצמצם את עצמו עדיין נשאר חוט של אור ישיר בין רבדי הבריאה . הברית היא של ייחוד אם ההיבט המצומצם של האלוקים לעומת הבתרים - החלקים של הבריאה , וכאן גם הרעיון וההבדל בין בן אלוקים לבן אדם . בן אדם הוא היבט מצומצם של הבתרים ולא של האלוקים , צמצום זה נקרא הנשמה , ועל כך נאמר מפורשות ``לא ידון רוחי באדם`` ואז באה תורת משה שמייחסת לעניין של חוט האור המצומצם את עיקר עניין עץ החיים , מוטיב החוזר בתורה בעניין הציצית סוגית פתיל התכלת ובקורח ועדתו , וכן בעניין בלק ובלעם (פרשת השבוע)ועוד רבות הדוגמאות . הרמבם מתייחס להיבט חוט האור הנמשך , ואילו לייבוביץ בנוחיות ובנוכלות אקדמאית מתעלם בכוונה תחילה מהיבט זה , שהרי אם הוא מקבל את העיקרון של החוט האור הנמשך כחלק מהאמונה , הרי הוא מתחייב מכך לקבל על עצמו את כל היבטי הפרשנות הנוספת שהיא עניין ההלכה ושולחן ערוך , ובמקום זה כאמור הוא נכנס לתפישה המוגדרת ביהדות כתפשית יון , ומפנה את העניין להיבט לשמה או שלא לשמה , התואמת את מי שחונך על ברכי התפישה ההלניסטית המערבית , ובכך יודע לאיזה קהל הוא פונה ומה הם גבולות המדיה של תפישה זו . ובכך מתחמק באלגנטיות מנושאים ועושה מה שבא לו כאיש הישר בעינין יעשה . (דוגמת גילוח הזקן ושער הפאה בחייו האישיים ) ולסיכום לייבוביץ טועה בהבנת הרמב``ם , בסוגיות הייחוד והאמונה , כאשר הוא בא מהיבט חיצוני ראציונאלי של תיאור עץ החיים , והרי בדיוק היבט זה הוא היבט עץ -הדעת ולא של עץ - החיים שהוא עניין האלוקות המצומצמת , ושוב בקבלה . אמונה - בפעילות כמקיף את תודעת הקיום לעומת ההתהוות כשינויי המודעות . דהיינו האור המצומצם לעומת היבטיו המקיפים , שבמסגרתם יש מחשבות רגשות תפישתו וכו` , והייחוד וההבדלה בין היבטי ביטוים , מתי זה חוט האור הנמשך ומתי זה סתם חושך דעתני יוני . אין ספק לייבוביץ טועה ומטעה . וכך אנו חוזרים לעניין השמע אם עניין חוט האור הנמשך (צמצום האלוקים). שמע - בהימשכות העבר כמקיף את תודעת העולם . דהיינו היבטים שלעומת חוט האור המצומצם , שעבורו ``הבתרים`` של הברית מיוצרים ומעוצבים כעבר נמשך אפשרי המקיף את האור כתודעת העולם . ומכאן הנגזרות של איך להתייחס להיבטי עולם הבאים כזולת ומקום וכו` . מ.ש.ל. דוד

 

[אוריאל מעוז]

גם הרמב``ם טעה... אז מה?

מכאן ועד ``טועה בהבנת האמונה`` ``לנפץ את לייבוביץ האגדי`` ``נוכלות אקדמית`` ``מתחמק`` ``עושה מה שבא לו`` ``מטעה`` לא נסחפת קצת? אור וטוב אוריאל מעוז

 

[hayonkoby]

וממש לא נעים לי איתך ...

תפיסתו של ליבוביץ את היהדות מתבססת על שתי עקרונות: א. מעמד האדם מול האלוהים - מרכז האמונה זה האלוהים ולא האדם. ב. עקרון הכוונה - על מנת שמעשיה ומצוותיך תהיינה בעלות משמעות דתית , עליך לעשות אותן מתוך כוונה דתית ולא משום סיבה אחרת. משמעות : ליבוביץ ז``ל האמין שעל האדם לעבוד את השם ``בכל לבבו ובכל מאודו`` , אין מקום אלא לאמונה שלמה בשם יתברך... כל מעשינו הם לשם שמיים. מזמין אותך שוב לקרוא את המאמרים שלו ...

 

[דוד היחיד]

הבנת המסר

שלום . בעוד אצל ליבוביץ יש מושג הנקרא דתי המאפשר משהוא שאינו דתי , ביהדות אין כזה דבר , היהדות היא דבר חיי , ואין בה דתיים או חילוניים , ואין היא דת במובנה ההלניסטי של מערכת תפישות ערכים חוקים ואמונות , תפישה שליבוביץ אוחז בה , בה מעמד האדם מול האלוקים הוא ממעמד נבדל , בו האדם עומד נבדל מהאל ומגיב למעלליו , הכוונה וההתייחדות ביהדות היא אם האל החיי בתוכך , ``תסוכני בבטן אמי`` ולא אם איזה עקרון לוגי וראלי , הרי השכינה היא שהיא דרגת התייחדות הככונה , או מידת החיות תלויה במעשינו , והרי רק מה שבקירבו יכול לשכון בתוכו , וכך כאשר אתה מפנים היבט זה של תפישה השונה מאוד מליבוביץ ביסודה המושכל אתה משכיל לרדת לסוף דעתו של הרמב``ם , דת במובנה היהודי = ר``ת - דברי תורה . או במובנה הקבלי - ההבדלה כתחום , שבו כהיבטי חוויה אשליתית נוצר העולם , דת + עולם = דעת . והדעת הרי היא הכלי הנשבר ביהדות , ``ואתה הדעת אמאסך מלכהן לי``וגו` ניתן להבחין בבירור בין שדה התפישה והמדיה המיוצגים בלשון הרמב``ם ללשון שבה ליבוביץ מתנסח , הרי עשב שוטה גם צומח מהקרקע , והקרקע כידוע היא הניסיון להראות את שימוש הרמב``ם בכלים הלניסטים כגון שיטט אריסטו בהסבריו במורה נבוכים , וכך בעוד הרמב``ם משכיל לעשות את ההבחנה במידה בין המדיה ושדה התפישה ,ובכך מתעלה מעל ההיבט ההלניסטי האריסטוטאלי , ליבוביץ אינו משכיל לעשות את הדבר במידה . וכך נופל לפתח חטאתו הרובצת , במסגרת המעמד הערכי דעתני של האדם מול האל כנבדל , ולא כמהות אחידה חייה . הויכוח של עמדת ליבוביץ מועלה בגמרא בצורה יסודית ומקיפת הרבה מעבר למה שליבוביץ מעלה בכתביו , וכדי לסנגר עליו הייתי אומר שהוא כתב זאת כדי לקרב את מי ששקוע כל כך בעולם הנבדל , ונחשב כתינוק שנישבה , וידוע שדבריו קוממו רבים הן בצד הציוני הקומניסטי של המפה והן בצד המכונה אורתודוקסי , בעבור שניהם הוא מעין דרך של קירוב ההבדלים , ופה מתגלה אישיותו כאיש רוח , וזה רק אם אני בא לסנגר על האיש פועלו בתקופתו , תכלס הוא טועה . דוד