הבידור הישראלי ../images/Emo104.gif
אוקי, אז ככה... תרשו לי לדבר לא רק על סטנדפיסטים (ודודו טופז? הוא הבנאדם הכי אידיוט שראיתי בחיים שלי, שלא לדבר על זה שלשמוע את הבדיחות שלו זה בערך כמו לרצות לקבל את האנטרקס...) אני רוצה להבהיר משהו על הדבר שנקרא סרטים ישראלים. קודם כל, למה התרגום? ישראל היא אולי המדינה היחידה שצריכה לשים תרגום לשפה שלה, כי אף אחד לא יכול להבין את מה שאומרים השחקנים. ולשחקנים, לכו תבינו למה דוחפים לנו ברוב המקרים דוגמנים שאין להם טיפת כישרון במשחק (כמו יעל בר זהר למשל...) ולמשהו אחר... בדרך כלל שכותבים סרט צריך לכתוב אותו במילים שמשתמשים בהם יום יום כדי שזה באמת יראה כמו משהו יומיומי. אז למה לעזאזל השחקנים בסרטים הישראלים אומרים דברים שאי אפשר לדעת מאיפה התסריטאי הביא אותם. ואני אתן דוגמא: בסרט "דיזינגוף 99", יש קטע שבו גלי עטרי (מי בכלל קבע שהיא יכולה לשחק?) יוצאת מהחדר ואומרת למישהו "אני הלומת שינה". מה פתאום "הלומת שינה"?!, מי אומר למישהו "אני לא יכול לדבר עכשיו, אני הלום שינה"! עוד דבר, שבסרטים הישראלים יש דרך מאוד מוזרה להביע דברים. לא כמו בשאר העולם, שרוצים להראות שהדמות מפחדת למשל, אז השחקן מביע את הפחד (או אפילו כתוב בתסריט שהוא הולך לשירותים, שגם זה סימן שמישהו לחוץ ומפחד... תתפלאו) אבל בסרטים הישראלים... ושוב יש לי דוגמא, שלא תגידו שאני ממציאה את הכל, בסרט "צוללים קדימה" יש איזה קטע של שני אנשים יושבים וזה הדו שיח: אדם א´: אתה מפחד? אדם ב´: כן זה הצורה של הסרטים הישראלים להביע את עצמם. יכול להיות שתקראו את זה, זה לא ישמע לכם כל כך דבילי כמו שזה נשמע אם אומרים את זה. עוד דבר, זה התוכניות הישראליות, או יותר נכון ה"אופרות סבון" הישראליות. קודם כל, שתבינו אותי, אני אישית לא אוהבת אופרות סבון בכלל, לא משום ארץ, אני חושבת שהדבר הזה די דבילי, אבל הישראלים... שלא נדבר. בואו ניקח למשל את "רמת אביב ג´". קודם כל, יעל בר זהר, ואני מסכימה אם מישהי שאמרה את זה באחת ההודעות הקודמות, אין לה טיפת כישרון משחק, נקודה. אבל בלי קשר ליעל בר זהר, באחד הפרקים היה קטע שמייק לינוביץ´ (שדרך אגב, גם השחקן הזה, לא בדיוק הייתי נותנת לו פרס על משחק...) מדבר עם טלי, למי שלא זוכר, הבת שלו: מייק: "תגידי טלי, איפה בעלך, בני? לא ראיתי אותו מאז שסידרתי לו משרה בחברה שלי?" עכשיו תחלס, היא לא יודעת שלבעלה קוראים בני?!!!!! וטוב שהוא לא הוסיף גם "מאז שסידרתי לו משרה בחברת אופנה המצליחה שלי שאני גם המנכ"ל שלה"... אבל זה גם בעיה של התסריטאים הישראלים. (לא כולם כאלה. יש תסריטאים שאני מאוד מעריכה.) בקיצור, לקולנוע ולטליויזיה הישראלית יש הרבה בעיות... אבל שלא תחשבו שאני לגמרי לא סובלת בידור ישראלי, כי דווקא יש דברים שאני מאוד אוהבת,יש תוכניות ישראליות כמו שמש (זה כבר נמאס, אבל זו הייתה תוכנית ישראלית כמו שצריך.) יש גם המון לייט ניטים ששווה לראות, יש גם שחקנים ישראלים שבאמת יש להם את הכישרון שחסר לכמה מה"שחקנים" פה בארץ. הקומדי סטור הישראלי (המקורי) היה יפה, אבל התוכנית שבאמת אהבתי היא "רק בישראל". קטעים מצחיקים, לא פוחדים לצחוק על הממשלה, לדובב אנשים כדי שיגידו את הדברים הכי אידיוטים... וגם אורנה בנאי, למרות שיש אנשים שלא מעריכים אותה בתור שחקנית, אני חושבת שהיא דווקא אחת השחקניות הטובות בארץ, ולא רק בתור לימור, אלא גם במשחק רציני על במה. ואחרי שכתבתי כל כך הרבה, אני הוסיף את דעתי על מה שדובר פה קודם. יש פה סטנדפיסטים באמת אחלה, כמו רועי לוי, דומינו (המקורי), עידן אלתרמן,יצפאן, ועוד הרבה אחרים שהוזכרו פה מקודם, אבל הספקתי לשכוח... יש לי גם שאלה למי שמוכן לעזור לי. אני מאוד אוהבת קולנוע (גם חלק מהסרטים הישראלים) ואני רוצה ללמוד תסריטאות, אבל כולם אומרים לי שלא יהיה לי עבודה. כדאי לי לנסות? ולמי שגם מתעניין בנושא, יש ספר מצויין על כתיבת תסריטים, שגם בו דרך אגב, עומדים על כמה מהבעיות של הקולנוע הישראלי. לספר קוראים "איך לכתוב תסריט" וכתב אותו קובי ניב. הספר מאוד מומלץ, הוא גם כתוב בהמון הומור, כדי לנסות... אז בקיצור, אני אשמח לקבל תגובות על ההודעה שלי (אני יודעת שהיא ארוכה).... והעיקר, תמשיכו לראות סרטים, וללכת למופעים ותצחקו הרבה. (זה אחד הדברים הכי חשובים שצריך לעשות בימים כאלו, עד כמה שזה נשמע רע)
אוקי, אז ככה... תרשו לי לדבר לא רק על סטנדפיסטים (ודודו טופז? הוא הבנאדם הכי אידיוט שראיתי בחיים שלי, שלא לדבר על זה שלשמוע את הבדיחות שלו זה בערך כמו לרצות לקבל את האנטרקס...) אני רוצה להבהיר משהו על הדבר שנקרא סרטים ישראלים. קודם כל, למה התרגום? ישראל היא אולי המדינה היחידה שצריכה לשים תרגום לשפה שלה, כי אף אחד לא יכול להבין את מה שאומרים השחקנים. ולשחקנים, לכו תבינו למה דוחפים לנו ברוב המקרים דוגמנים שאין להם טיפת כישרון במשחק (כמו יעל בר זהר למשל...) ולמשהו אחר... בדרך כלל שכותבים סרט צריך לכתוב אותו במילים שמשתמשים בהם יום יום כדי שזה באמת יראה כמו משהו יומיומי. אז למה לעזאזל השחקנים בסרטים הישראלים אומרים דברים שאי אפשר לדעת מאיפה התסריטאי הביא אותם. ואני אתן דוגמא: בסרט "דיזינגוף 99", יש קטע שבו גלי עטרי (מי בכלל קבע שהיא יכולה לשחק?) יוצאת מהחדר ואומרת למישהו "אני הלומת שינה". מה פתאום "הלומת שינה"?!, מי אומר למישהו "אני לא יכול לדבר עכשיו, אני הלום שינה"! עוד דבר, שבסרטים הישראלים יש דרך מאוד מוזרה להביע דברים. לא כמו בשאר העולם, שרוצים להראות שהדמות מפחדת למשל, אז השחקן מביע את הפחד (או אפילו כתוב בתסריט שהוא הולך לשירותים, שגם זה סימן שמישהו לחוץ ומפחד... תתפלאו) אבל בסרטים הישראלים... ושוב יש לי דוגמא, שלא תגידו שאני ממציאה את הכל, בסרט "צוללים קדימה" יש איזה קטע של שני אנשים יושבים וזה הדו שיח: אדם א´: אתה מפחד? אדם ב´: כן זה הצורה של הסרטים הישראלים להביע את עצמם. יכול להיות שתקראו את זה, זה לא ישמע לכם כל כך דבילי כמו שזה נשמע אם אומרים את זה. עוד דבר, זה התוכניות הישראליות, או יותר נכון ה"אופרות סבון" הישראליות. קודם כל, שתבינו אותי, אני אישית לא אוהבת אופרות סבון בכלל, לא משום ארץ, אני חושבת שהדבר הזה די דבילי, אבל הישראלים... שלא נדבר. בואו ניקח למשל את "רמת אביב ג´". קודם כל, יעל בר זהר, ואני מסכימה אם מישהי שאמרה את זה באחת ההודעות הקודמות, אין לה טיפת כישרון משחק, נקודה. אבל בלי קשר ליעל בר זהר, באחד הפרקים היה קטע שמייק לינוביץ´ (שדרך אגב, גם השחקן הזה, לא בדיוק הייתי נותנת לו פרס על משחק...) מדבר עם טלי, למי שלא זוכר, הבת שלו: מייק: "תגידי טלי, איפה בעלך, בני? לא ראיתי אותו מאז שסידרתי לו משרה בחברה שלי?" עכשיו תחלס, היא לא יודעת שלבעלה קוראים בני?!!!!! וטוב שהוא לא הוסיף גם "מאז שסידרתי לו משרה בחברת אופנה המצליחה שלי שאני גם המנכ"ל שלה"... אבל זה גם בעיה של התסריטאים הישראלים. (לא כולם כאלה. יש תסריטאים שאני מאוד מעריכה.) בקיצור, לקולנוע ולטליויזיה הישראלית יש הרבה בעיות... אבל שלא תחשבו שאני לגמרי לא סובלת בידור ישראלי, כי דווקא יש דברים שאני מאוד אוהבת,יש תוכניות ישראליות כמו שמש (זה כבר נמאס, אבל זו הייתה תוכנית ישראלית כמו שצריך.) יש גם המון לייט ניטים ששווה לראות, יש גם שחקנים ישראלים שבאמת יש להם את הכישרון שחסר לכמה מה"שחקנים" פה בארץ. הקומדי סטור הישראלי (המקורי) היה יפה, אבל התוכנית שבאמת אהבתי היא "רק בישראל". קטעים מצחיקים, לא פוחדים לצחוק על הממשלה, לדובב אנשים כדי שיגידו את הדברים הכי אידיוטים... וגם אורנה בנאי, למרות שיש אנשים שלא מעריכים אותה בתור שחקנית, אני חושבת שהיא דווקא אחת השחקניות הטובות בארץ, ולא רק בתור לימור, אלא גם במשחק רציני על במה. ואחרי שכתבתי כל כך הרבה, אני הוסיף את דעתי על מה שדובר פה קודם. יש פה סטנדפיסטים באמת אחלה, כמו רועי לוי, דומינו (המקורי), עידן אלתרמן,יצפאן, ועוד הרבה אחרים שהוזכרו פה מקודם, אבל הספקתי לשכוח... יש לי גם שאלה למי שמוכן לעזור לי. אני מאוד אוהבת קולנוע (גם חלק מהסרטים הישראלים) ואני רוצה ללמוד תסריטאות, אבל כולם אומרים לי שלא יהיה לי עבודה. כדאי לי לנסות? ולמי שגם מתעניין בנושא, יש ספר מצויין על כתיבת תסריטים, שגם בו דרך אגב, עומדים על כמה מהבעיות של הקולנוע הישראלי. לספר קוראים "איך לכתוב תסריט" וכתב אותו קובי ניב. הספר מאוד מומלץ, הוא גם כתוב בהמון הומור, כדי לנסות... אז בקיצור, אני אשמח לקבל תגובות על ההודעה שלי (אני יודעת שהיא ארוכה).... והעיקר, תמשיכו לראות סרטים, וללכת למופעים ותצחקו הרבה. (זה אחד הדברים הכי חשובים שצריך לעשות בימים כאלו, עד כמה שזה נשמע רע)
