הבטחה שקרית?

[עדי של יובל]

הבטחה שקרית?

כשאני משכיבה את יובל (שנה וחצי) לשנת הלילה, אני עוזבת אותו במיטה ואומרת לו כי אני יוצאת לרגע וחוזרת עוד מעט...אני אכן יוצאת, אבל לא תמיד חוזרת...אם הוא שקט לאחר שאני יוצאת, אני לא חוזרת לחדר, אלא אם כן הוא בוכה בלי הפסקה. בעבר היו לנו בעיות שינה נוראיות והייתי מוצאת את עצמי מבלה ליד מיטתו למעלה משעה, עד שהיה נרדם...לפעמים במהלך השעה הזו הייתי צמאה והייתי עוזבת את החדר, כשאני מודיעה לו כי אני שבה מיד לאחר שאשתה...אבל לאט לאט הפסקתי לחזור, כשהבנתי שהוא שקט ולא צריך אותי... העניין הזה קצת מציק לי, כי אני מרגישה שאני מבטיחה לו משהו, אבל לא תמיד מקיימת...הרי כולנו יודעים, שכשאנחנו הולכים ועוזבים את הילדים, חשוב שנאמר שאנחנו גם נחזור... מה אתם אומרים? איך הייתם נוהגים במקומי? כי אני בכל זאת לא מתכוונת לשבת שם שעות ואני רוצה שילמד להרדם לבד...אבל מצד שני, לא רוצה להבטיח משהו שלא אוכל לעמוד בו.

 

[דסי אשר]

מבינה אותך מאד, ומציעה

לחשוב ביחד. את מספרתשבעבר היו בעיות שינה, והן חלפו, כלומר, הילד שלךהחליט לגדול כי מסבות אלו ואחרות הבין שכך טוב לו יותר. אם כך, והמצב יציב, מה בעיה לחזור, אפשר לומר לו אני חזרת עוד כמה דקות, לראות שאתה גדול וישן לבד, או כל דבר אחר. אם הילד ירגיש שאת שקטה, רגועה, ושליה עם המשפט שאת תחליט שתאמרי, אז הוא ירגיש, ולא יעשה ענין. ושאלה, למה בעצם את ממשיכה לומר זאת, אם הוא כבר גדל ונרדם ללא בעיות? אז אולי אפשר פשוט לסיים עם טקס הלילה טוב, חיבוק ונשיקה וחלומות מתוקים -ולהתראות מחר בבוקר אחרי שנגמור לישון? רוצה עוד לדון? דסי

 

[עדי של יובל]

אז זהו, שלא תמיד הוא נרדם לבד...

היו תקופות שבאמת הייתי שמה אותו במיטה, אומרת לילה טוב ויוצאת בלי בעיה והוא היה מעסיק את עצמו עד שנרדם, אבל יש לילות שברגע שאני אומרת לילה טוב ומתכוננת לצאת הוא מתרומם ומתחיל לבכות...אז אני נשארת איתו בחדר, והוא נרגע מעצם הנוכחות שלי. אבל לפעמים אני משתגעת מהישיבה הארוכה הזו וחייבת לצאת מהחדר ואז אני אומרת לו שאני יוצאת וחוזרת עוד מעט. אם אני יוצאת והוא שקט, אני לא חוזרת, על מנת לא להביא אותו מחדש למצב שאולי יבכה אם שוב אצא משם. יש לי איזה מן פחד שאם הצלחתי לצאת והוא לא בכה, אז עדיף לי לא לחזור, כי אז הוא עשוי כן לבכות עם העזיבה השניה שלי, אבל אז יש לי גם רגשות אשם ש"עבדתי" עליו. לא יוצא לי להגיד לו את זה הרבה, כי הלילות שבהם הוא נרדם לבד הם רבים יותר לאחרונה, מהלילות שבהם אני נשארת לידו, אבל מספיק פעם אחת שאגיד את זה וארגיש רע

 

[נעה גל]

אני בעד לקיים הבטחות

וגם אם הוא שקט, להציץ לו לחדר לחייך מבלי להגיד מילה ואז להמשיך בעיסוקים. הסיכון: שהוא יבקש שתשארי איתו - ואני חושבת שאת צריכה להשאר, אם הוא מבקש מתוך הנחה שעם הזמן זה יעבור לו. היתרון: לטווח רחוק - אימא מקיימת הבטחות ואם היא אומרת שהיא תחזור - היא תחזור בטוח. וזה מסר שמועבר ומופנם היטב אצל ילדים. אני די מזדהה עם חוסר הסבלנות לשבת הרבה זמן בחדר חשוך, אחרי יום עבודה, ואחה"צ עם ילד ובדר"כ זה זמן שרוצים לנוח בו. איתמר נרדם אך ורק כשאני נמצאת לידו. אז קודם כל, אני מכניסה אותו למיטה כשהוא ממש עייף או שאני דואגת לפעילות ממש מעייפת אחה"צ (כמו ים, בריכה, משחק בחוץ בחול, מגרש משחקים, ללכת לחברים וכו´ - כלומר, הכל חוץ מלהשאר בתוך הבית). ודבר שני גיליתי שהרבה יותר נוח לי להשאר לידו בחדר כשאני שוכבת על מיטה ולא יושבת על כיסא (גם אם הוא הכי נוח בעולם). אני לא יודעת למה - אבל עבורי זה עובד ומצליח להשאיר אותי סבלנית עד שהוא נרדם. אז אולי לכדאי לסדר מזרון ליד המיטה שלו או משהו בסגנון הזה (אני מרדימה את איתמר במיטה שלנו). בקיצור, אם את מבטיחה, לדעתי, כדאי לקיים (זה שווה לעתיד). ואם לא מתאים לך - פשוט כדאי לחפש משפט אחר שיוציא אותך מהחדר מבלי להבטיח לו שתחזרי.

 

[דסי אשר]

להשאר או לשקר

הי, כמו נעה, אני לא בעד לשקר. לא הספקתי לקרוא מה שנעה כתבה. אני לא נכנסת לשאלה מדוע צרילך להשאר איתו, וזו לא שאלה ברמה הפרקטית(כי אחרת הוא בוכה), אלא מתמקדת בשאלת השקר. אז אולי כמו שאמרתי/הצעתי, אני יוצאת , ואחזור מאוחר יותר ובטח אני אראה שאתה כבר ישן מזמן. מושג הזמן שלהם לא ברור כמו שלך, ואם לוקח לו להרגע, ולהרדם בעצמו, אחרי שישבת(מעט מאד פעמים), תוך זמן קצר, נניח 10דקות, אז תחזרי כעבור 10 דקות. אין ספק, אתם בדרך הנכונה, וזה יסתדר, אבל לא עם שקר. אגלוש לראות מה נעה כתבה דסי

 

[עדי של יובל]

גם אני לא בעד שקר...

פשוט לא ידעתי מה לעשות כדי שלשנינו יהיה קל עם המצב... המשפט שהצעת נשמע לי מצוין לצורך העניין...

 

[חגית אמא של יובל]

אולי תנסי פעם אחת להגיד לו

לילה טוב, אמא צריכה לאכול/לסדר את הבית, אם תרצה אותי תקרא לי." ותראי איך זה עובד. עובד - יופי. לא עובד - תמשיכי לעבוד עליו...

אני אומרת, לפעמים, ליובל, כשהוא מתקשה לשכב, שכשהוא ישן אז אמא נכנסת לבדוק אותו, שנעים לו, שנח לו ונותנת נשיקה. נרא הלי שזה נותן לו הרגשה טובה, כמו שזה נותן לי. אולי תנסי להגיד לו משהו כזה... ו... איזה כיף לך שהוא נרדם גם לבד. יובל עכשיו בתקופת להרדם-עם -אמא.

 

[עדי של יובל]

עברתי את התקופה הזו...

היתה לנו תקופה ארוכה שיובל לא היה מוכן להרדם אלא אם כן, אני שוכבת לידו..וככה מצאתי את עצמי בשעות מטורפות מצטופפת לידו על מיטת הנוער שבחדר שלו עד שהיה נרדם...אני חושבת שזו היתה אחת התקופות היותר קשות בקטע של השינה. אני אומרת לו שאני צריכה ללכת לשתות ולפעמים סתם שאני נמצאת איתו בבית, אבל בחדר אחר ושאם הוא צריך אותי הוא יכול לקרוא לי...אבל זה לא ממש עוזר, הוא ממשיך לבכות...לפעמים אני בכל זאת יוצאת, כדי לראות אם הוא מבין את מה שאמרתי (הוא הרי צריך להבין שאני לא יכולה לשבת לידו שעות ושיש לי עוד דברים מלבדו..לא?) אז לפעמים זה עובד ולפעמים לא

 

[ציפי ג]

יובל עוד מאוד צעיר

שנה וחצי זה ממש קטן. לא כל הילדים בשלים בגיל כזה להרדם לבד. גם לא כל הילדים מבינים מה זה אמא תלך ותחזור עוד מעט. כמה זמן זה עוד מעט? דקה של בכי? 5 דקות? לתינוק בחדר לגמרי לבד, גם לקה, כשהוא בוכה, זה המון זמן. גם אני עם בני הבכור וזה שאחריו עברתי את סדרות הכניסה והיציאה, וההליכה על קצות אצבעות, וכו´ וכו´, ולבסוף הבנתי, שהם פשוט לא יודעים מה אני רוצה מהם. למה פתאום כשהם הולכים לישון, אני נעלמת? הולכת? לא מרשה לצאת מהמיטה? מבקשת שיפסיקו לבכות? מתעצבנת לפעמים? ההבנה שלהם, הקלה עלי בהתמודדות עם הרדמה. גם אני משכיבה את הילדים רק כאשר הם עיפים, ומיד כשהם עיפים. אני לא מוחת ילד, גם אם זה מאוד לא נח לי, שישאר ער, כדי שילך לישון יותר מוקדם בלילה. לפעמים איתי (שנה וארבע) הולך לישון ב10.5 כי הוא ישן עד 6 בערב. באמת יותר קל לי כי אני מנהלת לי אתסדר היום, ולא המעון, ועם המשפחתון הגעתי כבר מזמן להסכמה, שילד משכיבים לישון כשהוא עיף, ולא כשנח למטפלת. אני מציעה לך, לנסות לעשות משהו אחר. להשאיר מנורת לילה קטנה בחדר, ולשבת על ידו ולהבטיח לו שאת איתו. תקחי ספר טוב, תקראי לידו, עיתון, או רדיו עם אוזניה. אם הוא עיף, הוא ירדם די מהר. הוא ינסה לקשקש איתך ואולי יושיט כמה פעמים ידים, אבל ליטוף מהיר ותקיף, תוך אמירה- אני כאן אני לא הולכת, יחזיר אותו לישון. תנסי ותראי.

 

[מיכל קורן]

לציפי

אני נהנית מאד לקרוא את מה שאת כותבת (גם בפורום הנקה).

 

[לאה_מ]

ציפי, ../images/Emo45.gif כשקראתי את ההודעה שלך

היה נדמה לי לרגע שאני כתבתי אותה...

 

[כרמית מ.]

זה עלול ליצור בעיה

אם הוא ימשיך לבדוק שאת שם, גם אחרי שהוא נרדם - ככה זה עם אוריין שלי. אסור לי לשבת לידו כשהוא נרדם - כי אז הוא ימשיך לחפש אותי כל הלילה - וזה יכול להיות גם כל רבע שעה. אם הוא נרדם כשהוא יודע שאני בחדר השני - הוא ישן טוב (לעיתים קורא לנו, אבל רק אחת לכמה לילות). בדילמה של עדי מאד מוכרת לי. אני אומרת שאחזור אחר כך לראות מה שלומם ואם הם ישנים טוב. זה מאפשר לי להכנס רק אחרי שהם ישנים, אם אין צורך לפני כן.

 

[מיכל-לי]

נראה לי שאתם דווקא מצאתם דרך

ומתקדמים במסלול שלכם. קיבלת כאן כל מיני הצעות, שבעצם מדברות על מסלולים שונים, ולדעתי לכל אמא וילד יש את ה"זוגיות" שלהם ומה שמתאים להם, מה שהם יוצרים. כרמית מכירה את הפרידות האלו (וגם אני), ונדמה לי שהאחרות בחרו מסלולים אחרים. בכל מקרה, לא נראה לי שעניין ה ש ק ר כל כך גדול וטראגי. הרי יכולת להגיד משהו אחר. העניין הוא, שמצאתם דרך שמאפשרת לשניכם להפרד לפני השינה, וזה משהו שכנראה שניכם צריכים- את, כי את משתגעת אחרת. הוא, כי הוא אכן נרדם לו בשקט, ולכן זה כנראה משהו שמתאים לו ושהוא צריך. אני מניחה שאם הוא היה זקוק לך הוא היה קורא לך שוב ולא נרגע לבד, הרי לא נטשת אותו. אז מה העניין?

 

[limori]

אני מסכימה עם מיכלי וכרמית

אני חושבת שאם זה מרגיע אותו כשאת אומרת שעוד מעט תשובי והוא נירדם בלי שום בעיה. אז למה לא? נשמע לי נהדר לשבת לידו לקרוא ספר וללטף אותו. הענין הוא שאני היתי נירדמת לפניו. אם הענין של ההשארות לידו הוא לא ארוך והוא מייד נירדם אז קדימה. אך אם הטקס הוא ארוך אני בעד "שקר לבן". ברגע שרואי נכנס למיטה אני מתחילה יום חדש עם בן זוגי ואני לא מוכנה לוותר על זה ובטח שלא להירדם. אני חושבת שאנחנו נותנות המון במשך היום מבטיחות המון הבטחות ורובינו אני בטוחה גם מקיימות אז נגיד שלא חזרנו אליו בלילה הוא גם ככה עייף מאד נירדם ולדעתי מתעורר בבוקר ושוכח. אולי אני מזלזלת קצת בילד אבל בגלל שאמרתי שהוא שוכח אבל גם אם הוא זוכר. אולי הוא יחשבו שחזרת כשהוא נירדם. וכמו שמיכל לי אמרה אם הוא היה זקוק לך הוא היה קורא לך. לימור

 

[דסי אשר]

לימור הי, את בוודאי

כבר מכירה את טווח דעותי. קודם כל הדיון פה היה רחב וממש מלא נקודות מבט. אני, כדרכי, רק רוצה להעיר, שכשהם קוראים לנו, הם לא בדיוק צריכים אותנו, לא בדיוק צריכים בקבוק, לא בדיוק צריכים פיפי, למרות השיר שציטטתי בפורום הקודם, לניתוח מושג הפרידה עם בוא השינה: "עייפה בובה זהבה ועייף מאד הדוב. הצללים לחדר באו , לוחשים לי לילה טוב...". ילדים שגדלים וגדלים כל הזמן, לומדים במסגרת הגדילה גם להפרדף, גם להתמודד עם מושג הפרידה שיש במשמעות של השינה. ילדים שלא התרגלו, או שהתרגלו להפעיל את הוריהם, הרי שהם גם בגיל מבוגר יותר לא ילכו לישון לפני 5 פעמים "אמא, אני צמא" ,אמא, תבואי תכסי אותי" וכל מיני דברים כיד הדמיון הברוכה שלהם. דסי

 

[חגית אמא של יובל]

אולי הם באמת לא באמת צריכים

פיפי או מים, אבל כן צריכים אותנו, מסיבותיהם שלהם. אבל הם רק לא יודעים להגיד את זה. "אמא סתם רציתי לראות אותך עוד פעם לפני השינה, לשמוע את הקול שלך, כי היתה לי מחשבה מפחידה..." או יותר מ"לא יודעים" לבקש אתזה. הם נתקלו בעבר בסרוב לבקשה כזו.... אז הם ממציאים תרוצים...

 

[limori]

דסי, גם רואי ביקש מים 20 פעם

לפני השינה ותוך כדי שינה. רואי ישן לילה שלם רק בגיל שנתיים וחצי. אני לא מסוגלת להתעורר בלילה וזו עוד סיבה ללמה הפסקתי להניק. ודיויד התעורר בכל לילה לבקבוק לחלב למים וכו. כל הענין הזה של הרדמות לבד וכל הפינוק של מים ויש לי פיפי ואני לא עייף. צריך לדעתי להפסיק כמה שיותר מהר אחרת זה נמשך ונגרר. לדעתי גיל שנה וחצי נהדר להתחיל. לי פשוט יש זכרונות לא טובים מכל ענין ההשכבה וההתעוררויות. היום טנקס גד וטפו טפו... הכל כבר מאחורינו. נותנים נשיקה לילד מספרים לו סיפור הוא אחרי ארוחת ערב אמבטיה ואחרי פעילות עמוסה במשך היום. אז מבטיחים לו שאמא תחזור אני לא רואה בזה נורא כ"כ. למרות שאני תמיד בעד אמת וקיום הבטחות. חוץ מפעם אחת לעולם לא שיקרתי לרואי. ואני ממש מקיימת את כל ההבטחות. חוץ מהבטחה אחת. אז יש לי כרגע שקר אחד - הבטחתי לו שהוא לעולם לא ימות. והבטחה שלא קיימתי - לא קניתי לו כלב. חשבתי שאני אעמוד בזה אבל אני לא מסוגלת מייד שנכנסנו לחנות חיות. רציתי להקיא והמחשבה שדבר כזה יגור אצלי בבית - גורמת לי לצמרמורות. אז הסברתי לרואי שאני לא מקיימת את ההבטחה ואין כלב. אין מה לעשות. התפשרתי רבות בחיי אבל אני לא מסוגלת להכניס כלב ובטח שלא חתול אלי הביתה. טוב נסחפתי לנושא אחר. לימור

 

[לאה_מ]

../images/Emo29.gif תקראו את הספר

"אבא, אני לא נרדם" מאת מייקל פורמן. אם מוצא חן בעיניכם, אפשר גם להקריא לילדים לפני השינה. לילה טוב.

 

[כרמית מ.]

ספר ענק! אבל די קשה לספר אותו...

 

[ציפי ג]

לפעמים מסכימים, ולפעמים חולקים

אני לא מסכימה איתך דסי. אני מסכימה שאם בני בן העשר יקרא לי כל 10 דקות, וגם אם בני בן הארבע יקרא לי כל שתי דקות מדובר בהרגל, שיש להפסיקו. אני הפסקתי את זה בכך שהם פשוט הולכים לבד לקחת מים, לבד לשרותים ואני לא מדברת איתם בכלל כשהם קמים - אז תשומת לב אין להם מזה. אבל תינוק בן שנה וחצי, אינו קורא לאמא שלו רק כפינוק, אלא מתוך צורך. הוא עוד תינוק. אני מודעת לכך, שחוזרים מהעבודה עייפים, ורוצים להיות קצת עם הבעל, ולשתות קפה עם הרגלים למעלה, אולי גם לספור כוכבים, אבל חלק מהולדת ילדים זה לענות לצרכיהם, הגם שצרכיהם מתנגשים עם צורכינו. לכן הצעתי, שהאם תשב על יד הילד - הוא רוצה את הנוכחות שלה, אבל שתגרום לכך שיהיה לו ברור, שהיא לידו, אבל עם עצמה - קריאה, עבודה במחשב, לשים לאק על הצפרנים, כל דבר שיהיה בו תעסוקה של האם בעצמה, תוך שהיא נותנת לילד את התחושה - הבנתי שאתה רוצה אותי פה ולכן אני איתך אבל יש לי את מה שאני רוצה לעשות. היו אנשים שאמרו בזמנו, שיש לתת לתינוק קטן לבכות, כדי שלא יתפנק, ויתרגל להיות על הידים. הדבר הוכח כלא נכון. אז הרגלנו את ילדינו לתשומת לב, ואולם בעודם תינוקות שלא מבינים הרבה, אנחנו דורשים מהם להגמל מכך. ותודה על המחמאות, גם אני נהנית לקרוא את דבריך, ובכלל נהנית מאוד מהפורום הזה.