יוסף בן דוד שורץ
New member
הבחירות באיטליה
תוצאות הבחירות באיטליה באו כהפתעה לרבים, לאחר ליל שימורים בו שתי הקואליציות המתחרות רצו מרוץ צמוד מאוד, הוכרזה קואליציית שמאל-מרכז בהנהגת פרודי כמנצחת, אולם בהפרש זעיר. בבית העליון-הסנט ברלסקוני זכה למעשה ליותר קולות, אולם אודות לשליטת הבחירות המנצל הוא פרודי היכול לסמוך רק על רוב זעום, בהפרש של שני חברי סנט. בבית התחתון זכתה קואליציית השמאל –מרכז ביתרון של 25,000 קולות בלבד. אך הודות לשיטת הבחירות פרודי זכה בבונוס של 70 חברי פרלמנט. מה שברור הוא כי איטליה הנה ארץ חלוקה באמצע והיא נכנסה לתקופה של חוסר יציבות גדול. השאלה שיש לשאול אותה אינה כיצד זכה המרכז-שמאל, אלא מדוע ברלסקוני לאחר חמש שנים של התקפה בלתי פוסקת על העובדים זכה לכמעט 50 אחוז מקולות הבוחרים? בחמש שנים אלו הייה גיוס רב של העובדים שפעם אחר פעם דחפו את ממשלת ברלסקוני אל הקיר. בכל רמה, מקומית, מחוזית ארצית או אף ברמה הכלל אירופאית הימין הוכה פעם אחר פעם. הסיבה לכך הנה מספר גורמים הראשון הוא מצב הרוח של בואו ונחכה ונראה מה יקרה שאחז בחלק ממנהיגי השמאל. שנית פרודי עשה כל מה שביכולתו כדי לדלל את הפרוגראמה שלו מכל רפורמה ממשית מה שלא הביא לאהדה גדולה מאוד בקרב העובדים. לאחר המאבק של עובדי הרכבת בוול סוסה ועובדי המתכת באה במקום גיוס העובדים תנוחה של בואו ונקבל את המצב ברפיון ידיים ובחוסר מעש.. כך מנהיגי השמאל לא התחייבו כי יבטלו את חוקי העבודה שהתקבלו בימי ממשלת הימין , או כי יחזירו את ההפרטות שנעשו בימי ממשלה זו. גם לא התחייבו לשפר מחדש את השירותים החברתיים שנפגעו על ידי ממשלת הימין. לא רק זאת אלא פרודי הבהיר לכולם כי התוכנית שלו לשיפור הכלכלה היא על ידי הורדת מחיר העבודה, דהינו פגיעה בשכר העובדים. בל לנו לשכוח כי השורשים של פרודי היא מפלגת הימין הנוצרים הדמוקרטים. יש לו היסטוריה של יועץ לענייני הפרטה. למעשה הוא מנהיג של קואליציה של מספר מפלגות בורגניות קטנות ומפלגות עובדים רפורמיסטיות, כאשר למעמד העובדים מעט מאוד אשליות בפרודי. ברלסקוני אינו מסתיר מי הוא האויב שלו מעמד העובדים והוא יוצא במסע כנגד "הקומוניזם", בעוד קואליציית המרכז-שמאל פשוט מדברת על הרמוניה לאומית במקום הלשון של מאבק מעמדי. אילו מפלגות השמאל היו רותמות את האנרגיה העצומה של העובדים המבקשים להיאבק, המפלה של ברלסקוני הייתה רצינית מאוד. הדבר מזכיר מאוד את מה שקרה בישראל, כאשר מעמד העובדים ביקש להיאבק והעלה את פרץ. הבורגנות תקפה אותו כ"קומוניסט" והוא התקפל כאשר במקום להפוך למפלגה חזקה וגדולה, מפלגת העבודה נותרה עם 19 מנדטים. כמו באיטליה המצב בחודשים הבאים יהיה מאוד נזיל ולא יציב ומאבקי העובדים יהיו מופנים כנגד ממשלת מרכז-שמאל. כדי להיאבק בימים אלו כנגד בעלי ההון לא די בפרוגראמה חיוורת, יש הכרח בתביעות וארגון ממשי של מעמד העובדים בדרכו לא 5לממשלת מרכז0שמאל, אלא ממשלת עובדים.
תוצאות הבחירות באיטליה באו כהפתעה לרבים, לאחר ליל שימורים בו שתי הקואליציות המתחרות רצו מרוץ צמוד מאוד, הוכרזה קואליציית שמאל-מרכז בהנהגת פרודי כמנצחת, אולם בהפרש זעיר. בבית העליון-הסנט ברלסקוני זכה למעשה ליותר קולות, אולם אודות לשליטת הבחירות המנצל הוא פרודי היכול לסמוך רק על רוב זעום, בהפרש של שני חברי סנט. בבית התחתון זכתה קואליציית השמאל –מרכז ביתרון של 25,000 קולות בלבד. אך הודות לשיטת הבחירות פרודי זכה בבונוס של 70 חברי פרלמנט. מה שברור הוא כי איטליה הנה ארץ חלוקה באמצע והיא נכנסה לתקופה של חוסר יציבות גדול. השאלה שיש לשאול אותה אינה כיצד זכה המרכז-שמאל, אלא מדוע ברלסקוני לאחר חמש שנים של התקפה בלתי פוסקת על העובדים זכה לכמעט 50 אחוז מקולות הבוחרים? בחמש שנים אלו הייה גיוס רב של העובדים שפעם אחר פעם דחפו את ממשלת ברלסקוני אל הקיר. בכל רמה, מקומית, מחוזית ארצית או אף ברמה הכלל אירופאית הימין הוכה פעם אחר פעם. הסיבה לכך הנה מספר גורמים הראשון הוא מצב הרוח של בואו ונחכה ונראה מה יקרה שאחז בחלק ממנהיגי השמאל. שנית פרודי עשה כל מה שביכולתו כדי לדלל את הפרוגראמה שלו מכל רפורמה ממשית מה שלא הביא לאהדה גדולה מאוד בקרב העובדים. לאחר המאבק של עובדי הרכבת בוול סוסה ועובדי המתכת באה במקום גיוס העובדים תנוחה של בואו ונקבל את המצב ברפיון ידיים ובחוסר מעש.. כך מנהיגי השמאל לא התחייבו כי יבטלו את חוקי העבודה שהתקבלו בימי ממשלת הימין , או כי יחזירו את ההפרטות שנעשו בימי ממשלה זו. גם לא התחייבו לשפר מחדש את השירותים החברתיים שנפגעו על ידי ממשלת הימין. לא רק זאת אלא פרודי הבהיר לכולם כי התוכנית שלו לשיפור הכלכלה היא על ידי הורדת מחיר העבודה, דהינו פגיעה בשכר העובדים. בל לנו לשכוח כי השורשים של פרודי היא מפלגת הימין הנוצרים הדמוקרטים. יש לו היסטוריה של יועץ לענייני הפרטה. למעשה הוא מנהיג של קואליציה של מספר מפלגות בורגניות קטנות ומפלגות עובדים רפורמיסטיות, כאשר למעמד העובדים מעט מאוד אשליות בפרודי. ברלסקוני אינו מסתיר מי הוא האויב שלו מעמד העובדים והוא יוצא במסע כנגד "הקומוניזם", בעוד קואליציית המרכז-שמאל פשוט מדברת על הרמוניה לאומית במקום הלשון של מאבק מעמדי. אילו מפלגות השמאל היו רותמות את האנרגיה העצומה של העובדים המבקשים להיאבק, המפלה של ברלסקוני הייתה רצינית מאוד. הדבר מזכיר מאוד את מה שקרה בישראל, כאשר מעמד העובדים ביקש להיאבק והעלה את פרץ. הבורגנות תקפה אותו כ"קומוניסט" והוא התקפל כאשר במקום להפוך למפלגה חזקה וגדולה, מפלגת העבודה נותרה עם 19 מנדטים. כמו באיטליה המצב בחודשים הבאים יהיה מאוד נזיל ולא יציב ומאבקי העובדים יהיו מופנים כנגד ממשלת מרכז-שמאל. כדי להיאבק בימים אלו כנגד בעלי ההון לא די בפרוגראמה חיוורת, יש הכרח בתביעות וארגון ממשי של מעמד העובדים בדרכו לא 5לממשלת מרכז0שמאל, אלא ממשלת עובדים.
