הבחירה של החיים

[tkui]

הבחירה של החיים

מהרגע שבו נולדו המשפחה והמערכת חינכו אותנו לבחור בחיים מה זה לבחור בחיים? לבחור בחיים זה מה שכמעט כולנו בחרנו או שהבחירה נכפתה עלינו. מהרגע שבו נולדו שולחים אותנו לגן ושם מלמדים אותנו ערכים בסיסיים ומשם לבית הספר. בסוף התהליך הזה שנמשך עד לצבא אנחנו משתחררים לעולם, ומתחילים בחיינו הבוגרים. אני מאמין שכל האנשים פה בפורום עברו את התהליך הזה. אז מה בעושים בתחילת החיים הבוגרים? עובדים קצת. מתחילים ללמוד באוניברסיטה. אחרי האוניברסיטה אנחנו מוצאים עבודה יותר רצינית. מקימים משפחה. וממשיכים לעבוד עד סוף חיינו. בסוף חיינו אנחנו יכולים לחשוב על החיים שהיו לנו ולנסות לראות אם היה לנו כיף, אם בכלל נהנו מהמסגרת שבה חיינו? לרוב המסקנה תהיה שלא!!!!!!!!!!!!! כי אולי זה הבחירה שעשינו הייתה מוטעת אולי הייתי צריך לבחור שלא לבחור בחיים כי החיים משעממים. אולי עד לסוף הצבא הבחירה לא הייתה ממש בידנו. אבל אחרי שמתחילים בחיים הבוגרים הבחירה כן בידנו וצריך לדעת שבשביל חיים טובים צריכים לא לבחור בחיים. לא לבחור בחיים זה אומר לדפוק הכל לא לשים זין על אף אחד ופשוט להנות לקחת סמים להיות כל היום במסיבות ולא לעבוד לעולם ורק לגנוב ולדפוק את בעלי הכוח והממון. כי חיים רק פעם תוכלו להגיב ולהגיד אם כולם היו עושים ככה: לא עובדים רק חיים על חשבון העשירים הייתה אנרכיה מוחלטת מצב של אנרכיה לא יקרה כי כמעט לכולם אין את האומץ לקחת את הסיכון ולבחור במשהו שכמעט אף אחד לא בחר בו, ללכת עד הסוף ולהנות מהחיים.

 

[חנה גונן]

לט.-אפשר למעשה להגיד....

שאין לנו שליטה על זה שאנחנו נולדים לתוך עולם בעל אפשרויות נתונות מאוד שדי מובילות אותנו לאותה שיגרה ידועה מראש של לימודים,עבודה מישפחה וכולי אבל זה רק ההיבט החיצוני של חיי היום יום שלנו ישנו גם ההיבט הפנימי העמוק יותר שבמבט ראשון לא נראה לעין,לומדים אז שואלים,מתדינים רוכשים ידע שבעזרתו מנסים להבין את הקורה סביבנו,משפחה אין רגע שמח יותר מאשר משחק עם ילדיך או חיבוק אוהב מהאישה תנסה להסתכל על הפרטים הקטנים,הם המעניקים את המשמעות. שלך חנה גונן

 

[שביל החלב]

לומר לך את האמת...

אם היתה לי אפשרות לחיות על חשבון אחרים, אם היה לי אבא עשיר או איזשהם קשרים, בכלל לא הייתי חושבת לקום כל בוקר בשש וחצי לעבודה. הייתי חיה כמו פרזיטית על חשבונם ונהנית מהחיים כי הרי הם פעם אחת. אבל מה לעשות שהמציאות היא שונה ובתכל´ס אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי. ויחד עם זאת, אני ממש לא בטוחה שבאחרית ימיי, כשאסתכל אחורנית אחשוב שהחיים שלי היו משעממים וחסרי כל תוכן. כי אין דבר כזה שאין תוכן. תמיד קורים דברים. אנחנו עוברים שינויים, לומדים, עוברים חוויות נעימות ובלתי נעימות, בקיצור, לא מפסיקים לזרום וזאת לא סתם קלישאה. העולם מלא באפשרויות ואנחנו רק צריכים לבחור. וכן, יש חופש בחירה. אני מאמינה שאין דבר העומד בפני הרצון. ובפני האמונה העצמית. אין דבר כמעט שלא תוכל להשיגו אם רק תרצה בכך. נכון, חופש הבחירה גם הוא מוגבל. אבל הוא קיים. גם דרך ההסתכלות על החיים היא דבר שניתן לבחירה. ואולי דווקא בגלל זה, בסוף החיים, כשמסתכלים אחורנית, אחד יגיד: אלה היו חיים נפלאים וחבל לי להפרד מהם עכשיו. ואילו האחר יגיד: זה היה חרא של חיים. חבל על הגלגול המבוזבז. כי למעשה אין רק שחור או רק לבן. יש עוד המון צבעים באמצע. והשאלה היא על איזה צבעים בוחרים להסתכל.