הבוקר שעבר עליי
היי בנות. חזרתי עכשיו מהמרפאת פוריות ואני לא מפסיקה לבכות לרגע. לא שחס וחלילה אמרו לי משהוא רע אבל בואו נגיד שזה לא הכי סימפטי בעולם. אומנם הצוות שם מדהים אבל הייתי צריכה לעשות אולטרסאונד במחזור, מישהיא שמעה על זה? כי אני הייתי בשוק מזה והיה לי מאוד קשה עם זה, שנית הוחלט על המשך טיפול עם איקקלומין + מעקב זקיקים ובדיקות דם. ובנוסף זריקת כורגון. בנוסף אני צריכה ללעשות בדיקת המסת סוכר שזה אומר לשתות גלוקוז וכל חצי שעה לתת בדיקת דם ככה 5 פעמים וזה כדי לבדור את הסוכר אצלי להמשך טיפול. יש עכשיו טיפול חדש שנותנים אותו בעצם לחולי סכרת אבל גילו שהוא עוזר להכנס להריון במיוחד לאלו עם השחלות פולוצסטיות, ובשביל זה אני צריכה לעשות את הבדיקה הזאת. הרופאה כמובן הסבירה לנו שאנחנו הולכים לעבור תקופה קשה וכואבת עם כל הבדיקות החודרניות וההורמונים כאילו שאני צריכה עוד משהוא שיגרום לי לבכות גם ככה אני לא מפסיקה. אם הכל היה עכשיו טוב בחיים שלי אולי לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה אבל גם פתאום לא לעבוד ולהיות בבית וגם לסיים לימודים בלי לדעת מה אני רוצה מהחיים שלי ובנוסף על זה הטיפולים. יותר מדי יש עלי כרגע וממש קשה לי להתמודד עם זה.עוד משהוא שנורא מציק לי זה שסבתא שלי שאני נורא קשורה אליה מצבה מידרדר ואני הנכדה היחידה בין נכדים והיא נורא מחכה לנכד ממני ואני נורא מפחדת שאני לא אספיק את זה כשהיא בחיים, ואני כל הזמן אומרת לה שתחכה ושאני לא נותנת לה ללכת עד שהיא לא מחזיקה ילד שלי בזרועותיה אבל הפחד שלי שאני לא אספיק. אני כבר לא רואה את המקלדת מרוב בכי. סליחה שבכיתי לכם הייתי חייבת לפרוק.
היי בנות. חזרתי עכשיו מהמרפאת פוריות ואני לא מפסיקה לבכות לרגע. לא שחס וחלילה אמרו לי משהוא רע אבל בואו נגיד שזה לא הכי סימפטי בעולם. אומנם הצוות שם מדהים אבל הייתי צריכה לעשות אולטרסאונד במחזור, מישהיא שמעה על זה? כי אני הייתי בשוק מזה והיה לי מאוד קשה עם זה, שנית הוחלט על המשך טיפול עם איקקלומין + מעקב זקיקים ובדיקות דם. ובנוסף זריקת כורגון. בנוסף אני צריכה ללעשות בדיקת המסת סוכר שזה אומר לשתות גלוקוז וכל חצי שעה לתת בדיקת דם ככה 5 פעמים וזה כדי לבדור את הסוכר אצלי להמשך טיפול. יש עכשיו טיפול חדש שנותנים אותו בעצם לחולי סכרת אבל גילו שהוא עוזר להכנס להריון במיוחד לאלו עם השחלות פולוצסטיות, ובשביל זה אני צריכה לעשות את הבדיקה הזאת. הרופאה כמובן הסבירה לנו שאנחנו הולכים לעבור תקופה קשה וכואבת עם כל הבדיקות החודרניות וההורמונים כאילו שאני צריכה עוד משהוא שיגרום לי לבכות גם ככה אני לא מפסיקה. אם הכל היה עכשיו טוב בחיים שלי אולי לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה אבל גם פתאום לא לעבוד ולהיות בבית וגם לסיים לימודים בלי לדעת מה אני רוצה מהחיים שלי ובנוסף על זה הטיפולים. יותר מדי יש עלי כרגע וממש קשה לי להתמודד עם זה.עוד משהוא שנורא מציק לי זה שסבתא שלי שאני נורא קשורה אליה מצבה מידרדר ואני הנכדה היחידה בין נכדים והיא נורא מחכה לנכד ממני ואני נורא מפחדת שאני לא אספיק את זה כשהיא בחיים, ואני כל הזמן אומרת לה שתחכה ושאני לא נותנת לה ללכת עד שהיא לא מחזיקה ילד שלי בזרועותיה אבל הפחד שלי שאני לא אספיק. אני כבר לא רואה את המקלדת מרוב בכי. סליחה שבכיתי לכם הייתי חייבת לפרוק.
