אני רוצה גם לציין עוד נקודה
כשלקחת את המדבקות ניקוטין בעצם האכלת את המפלצת מחדש. והתחלת את תהליך הגמילה מחדש. הצורך הגופני בניקוטין יורד באופן משמעותי בתקופת זמן הזאת. אחרי יומיים שלושה ללא עישון. תוכלי להיות בטוחה שאחרי שלב זה, הקושי הולך ויורד, והוא נובע בעיקרו מקישורים פסיכולוגיים שיצרת בין הנאה (או שחרור מתחים) לעישון סיגריות (או ריצוי ההתמכרות). אני מאמין שככל שתחזרי להתמודד עם כל הדברים שעשית כמעשנת מהר יותר כך המח שלך יתמודד מהר יותר על הקישורים הפסיכולוגיים הקודמים ויצור קישורים חדשים עבור אותם פעולות. לדוגמא אמרת, שבעלך עוזר לך יותר בהשכבת הילדים. מצד אחד, זה מאוד יפה ונעים להרגיש תמיכה כשקשה. אבל ישנה כאן אמרה סמוייה לא מודעת. והיא שבעלך בעצם אומר, עכשיו היא בגמילה ולכן לא מסוגלת לעשות דברים מסויימים. ואת יותר קישור דומה במח, משהו בסגנון "עכשיו כשאני מתנקה מהסיגריות אני לא יכולה להשכיב את הילדים לישון". האמת היא שכשתנסי דווקא כן לעשות את כל אותם הדברים שהיית עושה כמעשנת תראי שהמחשבה הזאת פשוט לא נכונה. לא רק זה, עצם זה שתעשי דברים ירחיק את המחשבה שלך מעישון, לפעמים הכי רוצים לעשן דווקא שלבד משיעמום כי אז אתה נשאר אחד מול אחד עם הצורך בניקוטין... אני חושב שעם כל כוס קפה בבוקר ללא סיגריה, ככה הכוס קפה הבאה תהיה יותר רגילה עבורך, ועם הזמן המחשבה על כקה+ סיגריה כבר לא יהיה כל כך מובן מעליו. צריך לזכור, זה לא מהיום למחר, והרבה פעמים את השינוי היומיומי קשה להרגיש, ואז מפרשים את זה בצורה לא נכונה עם אמרות מתסכלות כמו "אני תמיד ארצה סיגירה עם הקפה"...אבל זה לא נכון, כי הטעם של הקפה וכל החוויה של הקפה לא משתנה עם עישון סיגריה. עובדה, תני לחובב קפה שמעולם לא עישן, סיגריה עם הקפה שלו, ותראי רק איך הוא סובל...
