מאז שיש ספריות רחוב קהילתיות, כל סידור שכונתי , כל ביקור במרפאה וכל טיול עם הכלב, אני עוצרת ליד אחת ומתפנקת בעוד אחד. גם כשהתחרות עם הטלפון הנייד קשה ואני קוראת פחות, עדיין יש לי עיניים גדולות. הערימה ליד המיטה גובהת וגם כוננית הספרים שהזמנתי במיוחד לחדר השינה, כבר אפסה מקום. העיקרון של "אחד נכנס, אחד יוצא" לא תופס. לעיתים מגלה אחד לא מוצלח, לספסלים בשכונה.
וכך יוצא שאני קוראת אותם ספורדית. לפי החשק באותו הרגע שאני נכנסת למיטה. מתחילה ועוצרת. ממשיכה אחרי חודש. חוזרת לזה מלפני חצי שנה.
ההתנהלות הגחמנית הזו היא פיצוי על הימים שספרים היו יקרים לי והייתי חושבת 3 פעמים אם לקנות. אז לא היו מבצעים של 1+1 או 3 במאה.
כשיש ספרים ככ טובים ברחוב, לא ברור מי עוד נכנס לסטימצקי.
וכך יוצא שאני קוראת אותם ספורדית. לפי החשק באותו הרגע שאני נכנסת למיטה. מתחילה ועוצרת. ממשיכה אחרי חודש. חוזרת לזה מלפני חצי שנה.
ההתנהלות הגחמנית הזו היא פיצוי על הימים שספרים היו יקרים לי והייתי חושבת 3 פעמים אם לקנות. אז לא היו מבצעים של 1+1 או 3 במאה.
כשיש ספרים ככ טובים ברחוב, לא ברור מי עוד נכנס לסטימצקי.