תמיהה
אני ממשל לא מרגיש צורך להתנצל ו/או להסביר ו/או "לקבל רשות" ולבקש סבלנות מהכותבים/קוראים, בשל העובדה שבמקביל או בשילוב או לסירוגין, יש עגמומיות יחד עם צחוק ושחוק. יש חגים ויש ימי זיכרון, יש שמחות ויש עצב ושניהם וכל מה שבניהם הינו לגיטימי. מדוע כשאומרים "כן" זה נחמד וכשאומרים "לא" זה לא ? אלו שני צדדים של אותה מטבע - החיים וזה ברור ומובן מאליו עד שאין כל צורך להסביר את זה ובוודאי שלא להתנצל על כך. האפולוגטיקה הזו אינה במקומה לדעתי שלי ואני אישית לא אהבתי את הביטוי "פסטיבל הדיכאון", הגם שנאמר בתוך כוונה טובה ולא בזילזול כמובן. יום הזכרון לשואה ולגבורה אינו פסטיבל ואינו נושא לפסטיבל והעצובים ומהורהרים ביום זה כמוני למשל אינם משתתפים בפסטיבל כלשהו ובוודאי אינם ב"דיכאון". בקיצור, מה שאני מנסה להגיד הוא שהודעת ההתנצלות הזו לדעתי שלי ושלי בלבד - מיותרת (בלי כל כוונה להעליב ובעניניות גרידא אני אומר את דברי) והיא בחזקת פשיטא שאין להסבירו כלל. מקווה שהובנתי כהלכה ואשמח להבהיר אם לא.