הבהרה

arana1

New member
הבהרה

ממש לא מזלזל בסבירות הגבוהה בטירוף לסבל נפשי-גופני ואף לטראומה קשה נורא כתוצאה מחיים לצד ומעל ומתחת וליד ועם ומול אוטיסט,
להפך,
גם מהתנסותי האישית זה סביר ומעלה שכך,
אלא שבדיוק בגלל זה,
ובגלל שאני מרגיש את התלות הטוטאלית של האוטיסט בנסיבות ובסביבה,
מה שגם מביא לתופעות מהסוג שנתי מתאר, בכנות בלתי מצויה,
אני שב ומנסה לדבר על הצורך הדחוף בתשומת לב טובה יותר,
גם מצד האקדמיה והמחקר,
וגם מצד המעורבים כשיגרה בחיי האוטיסט,
למידה הכמעט אבסולוטית, שלגמרי לא נהירה לאדם הנורטיבי שחי סוג של אשליה בועתית, של התגובתיות האוטיסטית.

ההיבט ההדדי של הזהות האוטיסטית יכול להתפתח להתנהלות מפלצתית מסיבות ששווה ואפילו צריך לשים אליהם לב,
אלה מקומות מאוד מורכבים,
הכי,
אבל ככה זה.
 
אני לגמרי מבין את הורי אף על פי שהם לא כל כך נורמטיבים.

ואמא שלי לפי דעתי אוטיסטית יותר ממני ( לכן גם הקשר שלה לא היה יחס של כוחות אלא יחס של התעלמות והתרחקות בעיקר). וכמו שאמרתי פה באשכול קדם, ה שהורי " הזניחו" אותי ולא התייחסו עלי גרם לי להתפתח באופן הרבה יותר טוב, פחות תלותי, תמיד הייתי ספקני מאוד. ולא האמנתי " בהורות כהגנה" הורים שלי גרמו לפתח גישה שכזו שהיא אותנטית יותר וכנה יותר לטעמי מאשר הגישה ש" הורה מגן על הילד" זה כואב להרבה אנשים שאני אומר ככה ומצוא מהדעת. אטבל לטעמי הילד לא שייך להורים הילד לא קשור לגמרי להורים אם בכלל, הבבנה שלי להורות היא " מכת סכין בעור של חיבוק" כלומר יש פה פרדוקס, יש פה היפוך, אפשר להפך גם כ" חיבוק שנהפך למכת סכין" לא מתוך רוע כמובן. חוץ מזה הגישה הכללית עלי כאוטיסט ( ועוד יותר כאחד שלא אובחן אלא סתם היה " גאון/מפגר" כלומר ילד שנראה מאוד מאוד חכם ומיוחד אבל אדיוט גמור) כמו שאחי אמר " אתה יכול לפתור תרגלים במתמטיקה שהרבה אנשים חכמים לא יכולים אבל לשרוך נעלים אתה לא יכול לדבר שיחה אחת אתה לא יכול מזה עוזר לך?" וכו וכו, כמובן שיש מלכודת איומה בין האוטיסט למשפחה, וכאב עצום של הסגרות, ומה שאתה " כהתנהגות מפלצתית". אני מודע לגמרי שאני לפי משקפי הנורמה " פסיכופת למהדרין" אבל לי זה לא מזיז. מי שיכיר אותי באמת יבין שזה אחרת הוי זה אחרת לגמרי....
 

אלירז78

New member
תשומת לב טובה יותר

לא רק אוטיסטים, בדרך כלל מי שסובל מאוד יגרום סבל גם לסביבה שלו. או שיהיו התפרצויות או שהוא יתפוצץ מבפנים עד שיהיה ביטוי גופני או הפרעה כלשהי מה שיביא בסופו של דבר לתלות מוגברת בסביבה. אוטיסטים סובלים, אין להם מקום בחברה האנושית, הם לא יכולים להיות עצמם אפילו אם הם לא מתפרצים על אף אחד. אוטיסט נאלץ להתאים את עצמו לסביבה שלא מתאימה לו, בניגוד לאדם רגיל שהסביבה מותאמת לו בטבעיות, הרושם שקיבלתי עד כה שלאוטיסט אין מקום בעולם, אולי רק במשפחתו הקרובה המצומצמת בחלק מהמקרים. אוטיזם מוגדר כמחלה, כהפרעה, גם אם לא עושה רע לאף אחד מנסים לשנות אותו. חוסר הבנה מצד האנשים האחרים, פערים בהבנה בין אוטיסטים לאנשים סביבם, חוסר יכולת להיות מי שאתה ושיתנו לך להרגיש עם זה בסדר, דברים כאלו יכולים לגרום גם לאדם רגיל לצאת מדעתו ולסבול מדכאונות ותסכול. עוד לא ראיתי מקום או סביבה חברתית שמקבלת באמת אוטיסטים, שאוטיסטים יכולים להרגיש בה נוח, ואם סביבה כזאת קיימת היא כנראה נדירה ולכן אולי גם לא נגישה לכולם. לעומת זאת לאדם הרגיל יש אפשרויות רבות.
 

arana1

New member
זו האמת פחות או יותר

אבל לדעתי ברוב המקרים גם המשפחה לא ממש מסוגלת לקבל ולהבין וזו בעייה כי בסך הכל האוטיסט בניגוד לאדם הנורמטיבי לא צריך יותר מאדם אחד שיבין אותו
שזה יתרון גדול וחסרון גדול כי החברה לא בנוייה סביב העקרון הזה אלא דווקא בנויה הכי להפריע ולהפר אותו כל הזמן
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון, וזה מסתבך עוד יותר כשיש לאוטיסט ילדים
ילדים לא אמורים להכיל את הוריהם, ודאי כשהם עדיין ילדים.
זו לא אחריותם להבין ולתת מענים להורה.
אם ההורה נפגע בילדותו ולכן לא מסוגל לתת לילדיו מה שהם זקוקים לו
זה לא מנחם אותם שזה בגלל שהוא אוטיסט שלא קיבל הבנה בילדותו.
&nbsp
בכלל, "משפחה" זו מילה כללית.
גם אחים, אחריותם מוגבלת.
ודאי אחים קטנים.
אם הם סובלים מאחיהם,
זה לא מנחם אותם שזה לא באשמתו.
 
אני למען האמת לא מציע להביא ילדים.

במיוחד לאוטיסטים אף על פי שלטעמי הורות זה חרא לא משנה אם אתה אוטיסט או נורמטיבי. אני חושב שצריך לחשוב טוב טוב לפני שמביאים ילדים. אני מאוד שמח, שאני שרצו הורי ( הטיפשים) לחתן אותי ( היה אמור להיות לי ילד אני שאלתי בפורום בכיפה בזמנו על זה). אני שמח שברחתי, ונמלטתי, לא מתאים לי להיות הורה, לא מתאים לי ילדים, אני ילד. אני אומר ככה " הורה חדש חשוב היטיב לפני שאתה פולט מגוף את הזרעונים, תנסה לשמור על איפוק כי הזרע הזה הוא יצור נושם, הוא יצור חיי שיכול לסבול עד אין קץ פשוט חשוב" זה הכל. ואנשים לא חושבים ומשריצים ילדים, וגורמים להם לסבל. כמו שאמרה דודה שלי " לא לכל אחד מגיע ילדים" היא אמרה את זה על הורים שלי בפנים.
היא אישה אמיתית. אני אומר תחשוב, תחשוב ידידי, אל תעשה צעד פזיז שיהרוס את חייך ואת חייו של ילדך העתיד לבוא. זה דעתי.
 
אוטיסטים לא יכולים לקבל את עצמם.

אז החברה תקבל אותם?: אני אחזור ואומר שוב "אויב הכי גדול של האוטיסטים זה הם עצמם". אנחנו אויבים של עצמנו. כל דיבור שלי עם אוטיסט והסברה שהוא טוב ולא פגום עלתה לי א. בסכינים בגב ב. בניכור ג. בהתעלמות מתי שאוטיסט היה מוכן לדבר עם אוטיסטים כמוני וכמו ארנה שרואים את היופי באוטיזם היה טוב. ברור שאין מקום לנו בחברה. אני לא מצפה מחברה חזרית ובהמהית שכזו שתקבל אותנו. בעבר אולי הייתי רומנטיקן. אין סיכוי. מתי שאוטיסט יקבל את עצמו יתחיל להיות טוב, והבעיה ואני לא מאשים אוטיסטים. שהחברה אוכלת אותם, לוחצת עליהם, מכאיבה להם אז הם נכנעים, עם כזה לחץ מי לא יכנע? צריך לנסות. כל מה שאמרת הוא פחות או יותר האמת, אבל יש עוד צד והוא האוטיסטי.
 

arana1

New member
חלק מהבעייה שבמבנה הנפשי של האוטיסט אין התנגדות

ועובדה זאת מנוצלת כל הזמן ובצורה הכי מבזה ומשפילה ומדכאת על ידי כולם,
כמובן מאליו,
ובלי לחוש בכך בכלל.

זו בעייה, אולי הכי קשה, שהיא זאת שכנראה גם גורמת לאוטיסטים להכות את עצמם כשתוקפים אותם או פשוט להעביר חיים שלמים ללא סיכוי למצוא מגע בגבולות זהותם.

וכל זה כל כך נורא כי השם של הבעייה הזאת היא אהבה,
לאוטיסט אין מצב סגור,
הוא מפנים הכל, טוטאלית,
הוא לא יכול לסגור ולפתוח את עצמו בהתאם לאיזה אינטרס נכלולי כזה או אחר למען מה שהסביבה מזהה כצרכים וכלים הישרדותיים (בטעות אגב),
הוא פתוח כל הזמן ומפנים באהבה גם את מי שתוקף אותו,
אין לו ברירה אחרת,
וגם בגלל זה רוב האוטיסטים מזדהים עם נקודת המבט של הנורמה אליהם ועליהם בגלל שאוטיזם זה גם הזדהות בו זמנית עם כל נקודות המבט,
ומבנה נפשי-פיזי כזה יכול להיות נקודת מוצא לקיום הכי נפלא,
אבל לא בערימת הזבל הקטנונית והאלימה וחסרת ההשראה שנקראת בטעות חברה כיום

האוטיסט חש את ה'אתה' כשקול ל'אני', וכיוון שברוב המקרים ה'אתה' הוא ווריאציה כזאת או אחרת של בהמה נורמטיבית הנ"ל מוצא את עצמו משופד מכל הכיוונים והמבטים כמו בתא עינויים מימי הביניים,
זה לא מי יודע מה נעים,
בוודאי לא כשזה מסתבר כהווה אין סופי, חסר אופק ותכלית.

כיוון שבבסיס המבנה הזה יש אהבה אינסופית לכל אז רוב הזמן רוב האוטיסטים סובלים בשקט, יחסי, חלקם, חלק מהזמן, פשוט לא יכולים לשאת את זה יותר ומתמוטטים או מתפרצים.

וכן, אנחנו חסרי אמפטיה, ברור.
 
בין " האתה " " לאני" גורם לי תמיד לסחרחורת.

היכולת שלי בתור אוטיסט לראות אותך כאני את כולם כחלק אחד, כמקשה אחת גורם לי בפועל רק לסבל תהומי. מצד אחד אני בעלי יכולת ריאה רחבה הרבה אבל הרבה יותר משל הממצוע, עושה סינתיזה בין השכל לרגש בין המידי לאין סופי בין האמנות למדע ( הראי אחד הסיביות שמתלהבים ממני היא שאני איש רב תחומי וזה בא לי בקלות כי כל אחד ננעל על תחום אחד ולי אין סוף תחומי עניין) לכן מקטלגים אותי " כאיש אשכולות" וזו טעות, אני לא איש רואה את כל העולם במימיד המכני, הדכוטמי,אני לא רואה את המדע או או את האדם כנקשה אחת אלא כתרכיב שממנו אני מכין עולם שלם. וזה מה שאתה מכנה אהבה, נקודת מבט ישרה, אין סוף גוונית, ומלאת כוונית וסתירות, חסרת שיכולים של " נחות" או " נאצל" טעות לראות אותי כאדם שרודף ראחרי הנאצל אחרי הגאונות, זה לא נכון. אני רודף אחרי הפשוט כמו הכי המורכב ובזה הם רואים את הברק, את החן, את הגאונות ולא את התוכה. את הנשמה. ושאני פוגש בנט, בגלל שאני פתוח, ומאוד רב כווני אני רואה אותו כפי שאתה מתאר " כפרטנר" והוא מנצל את התמימיות שלי, כדי לשדך אותי עליו, אבל מכיוון לא מלמד, לא חיבור אלא " סירוס מערכתי ושליטה" כלומר הוא רואה בי אובייקט שצריך או לשנות אותו ואם לא ישתנה צריך להשמיד, אין אפשרות שלישית, ואאוטיסט לכוד בתוך האקווריום הזה עם מלא דגים טורפים שוחה בתוך המים, ואין לו מקום לנשום, גם את החמצם מחליפים כי הדגים השמנים ( הנ"ט) לא מתאים להם ואז מה קורה? שמעיפים אותנו לפינה? צע'קות, אלימות, הסגרות ואז " סירוס כימי" ואז אישפוזים ומה לא. המלחמה עם הנט זה מלחמת סאדו מזו זו מלחמה של שליטה, של לקבל מאחור כך הזמן ובלי שום הנחות, תקבל ותגיד תודה, תקבל את כל הזבל על הפנים, תצוף, ותשתוק, זה מה שאני מרגיש.
 

arana1

New member
כמובן, כי זה אינסופי, אבל לכן גם סופי בצורה הכי מרתקת

 
למעלה