סופר מייפל
New member
הבגידה הגדולה
שבוע שעבר הרגליים אישרו לי מה שחששתי ממנו כבר זמן רב. הסקוני שלי האהובות מגיעות שוב לקיצן והחשש שהן אוטוטו נגמרות לי החל לעלות עם הנחייה מהמאמני שכדאי להחליף רגע לפני הסוף ורגע לפני עין גדי (אם וכאשר, או אם בכלל
). פתאום היתה לי תחושה שזה הזמן לבכות מערכת יחסים הדוקה של ארבעה דגמים זהים של סקוני שהחלפתי זה בזה. הן היו הפעם הראשונה שלי, הן עטפו אותי באהבה גדולה וגאווה אחרי שהצלחתי להתמיד 30 ד של ריצה ושכנעו אותי שאפשר יותר. עברנו ביחד משברים, פציעות, נפילות, זיעה בוץ, ג'יפה וצ'יפים וכמה קווי סיום צנועים, אבל עכשיו זה נגמר
. וכך, יחסים מונוגמים עם משברים מדי פעם (אוקי, הרבה משברים) ובכי אבל סך הכל
גדולה, באו לקיצם. אהבה בוערת שהסתיימה בהחלטה פזיזה לבגוד, במחשבה- משנה נעל משנה דורבן. שעתיים של התלבטות בחנות בין אסיקס מפנקות יחסית לברוקס ספרטניות הולידו התחדשות (שקלתי להתלבט עד הבוקר אבל האיש החביב שהראה לי את נפלאות נייקי, ניובאלאנס, אדידס- השם ישמור, ואחרים, רצה כבר הביתה)- יש לי ברוקס חדשות
(חבל שאין אייקון של נמר. נסתפק בבעל כנף בשביל הפואנטה) קבלו אותן! הן מכוערות, הן קצת נוקשות, אבל אני מקווה שהן יאהבו אותי ואני אותן. הבוקר כשהמבול שטף את ת"א, ארזתי אותן לחדר כושר בעצב והתרגשות. עד עכשיו אני מתביישת להסתכל לסקוני שלי בשרוכים
wish us luck!
שבוע שעבר הרגליים אישרו לי מה שחששתי ממנו כבר זמן רב. הסקוני שלי האהובות מגיעות שוב לקיצן והחשש שהן אוטוטו נגמרות לי החל לעלות עם הנחייה מהמאמני שכדאי להחליף רגע לפני הסוף ורגע לפני עין גדי (אם וכאשר, או אם בכלל
