ועוד כתבה מעניינת...
אומנות הרכיבה מתוך כתבה שהופיעה בעיתון חי גליון 95,יוני 2002 אומנות הרכיבה כתבה וצילמה: ד"ר עלסה ארד ראיתם פעם סוס שהולך או דוהר במקום? ראיתם דרסז´. הרכיבה האומנותית היא עתיקה, אבל נחבאת משום מה אל הכלים. ד"ר ארד מנסה להוציא אותה משם אל אור הזרקורים. למרות שהדרסז´ הוא אחד הענפים העתיקים ביותר מבין ענפי ספורט הרכיבה, הוא מעולם לא הצליח למשוך קהל רב לתחרויות. הסיבה העיקרית היא הקושי של הצופה מן הצד לדעת מי הוא המנצח. להבדיל מתחרות קפיצות, בה הפרמטרים לניצחון הם מדעיים (זמן וניקוד), בענף זה רק שופט ותיק או צופה מנוסה יודעים לעשות את ההבדלה בין הביצועים של הרוכבים השונים. מהו בעצם הדרסז´? בדרסז´ שואף הרוכב להגיע לשלמות בתנועת הסוס עליו הוא רוכב ובהרמוניה בינו לבין סוסו. כל רוכב מכיר את המקצבים של הסוס - ההליכה, הטרוט והקנטר, ולמרות שהם מהווים את אבני היסוד של הדרסז´, לא די בהכרתם על מנת להבין את מהותו. אז מה המהות? מקור המילה דרסז´, ששימושה הוא בינלאומי, הנו בצרפתית ופירושו סידור, ישור או אילוף. הדרסז´ עוסק בפיתוח סוס מאולף, שמגיב טוב לעזרים (אותות שנותן הרוכב לסוס בידיו, ברגליו ובמשקל שלו באוכף). "סידור" זאת אומרת מראה תנועות קבועות, סדירות ושוות, ו"ישר" זאת אומרת שני צדי גופו זהים כמה שיותר בעוצמתם ובתנועתם. דבר זה קשה במיוחד להשיג, מאחר והן לרוכב והן לסוס צד אחד חזק ואחר חלש יותר. חשוב להדגיש שבדרסז´ לא נדרש הסוס לבצע שום דבר שלא מצוי כבר בטבעו, ואת כל המקצבים והתנועות הסוסים מבצעים בעת משחק וחיי עדר בטבע או במרעה. ההבדל הוא שבדרסז´ התנועות מתבצעות לפי פקודת הרוכב, שינסה להראותן בשלמות מרבית. כמו כן, ינסה הרוכב להגיע למצב בו העזרים שלו הם כל כך עדינים, עד שאינם נראים לעין. על הרוכב גם להבין שביצוע לא נכון של העזרים לא רק שיגרום לביצוע לא טוב, אלא יעשה את ביצוע התרגיל הרצוי לבלתי אפשרי. זאת אומרת שהאשם בטעויות הוא תמיד הרוכב ולא הסוס. פרק בהיסטוריה תחילתה של הרכיבה הקלאסית לפי עקרונות הדרסז´ נמצאת בתקופה היוונית. כארבע מאות שנים לפני הספירה כתב הפילוסוף היווני קסנופון שני ספרים על הרכיבה, ששימשה בתקופה זו בעיקר את חיילות הפרשים. קסנופון הכיר בחשיבות האילוף הסבלני, בו מעודד הרוכב את הסוס לשתף פעולה על ידי שבח רב, ומצמצם למינימום את השימוש בענישה. עקרונות אלה תקפים עד היום הזה ומהווים את אחד מקווי היסוד של הרכיבה האומנותית, הקלאסית והמודרנית-ספורטיבית כאחד. קסנופון לימד בספריו שאין לגשת לעולם לסוס בכעס. הוא הדגיש את החשיבות של הבנת המנטליות של הסוס על מנת לדעת כיצד להתמודד אתו ברכיבה. הוא היה מודע לחשיבות פיתוח שרירי הסוס בהדרגה, וידע שאילוף מהיר הוא בגדר הבלתי אפשרי. בכל פעם שהסוס עולה ברמה, עליו לפתח כוח וכושר, לפני שיוכל להפגין את הנלמד בשלמות. עם תום העידן היווני נעלמה גם הרכיבה על פי העקרונות הקלאסיים, ורק בתקופת הרנסנס היא שבה והופיעה. במאה ה16- החלו לפתוח אקדמיות לרכיבה בעיקר באיטליה ובספרד. רבים מבני האצולה האירופית נשלחו לאקדמיות אלה על מנת ללמוד את אמנות הרכיבה, שנחשבה בתקופה זו לבלעדית לצבאות ולאצולה. במאה ה17- גם בצרפת ובבריטניה נפתחו אקדמיות דומות. בפאריס פתח אנטואן פלובינל אקדמיה, בה לימד על פי עקרונות דומים לאלו של קסנופון מאות שנים רבות לפניו. אחד מתלמידיו המפורסמים ביותר היה יורש העצר דאז הנסיך לואיס, לעתיד המלך לואיס ה13-. בו זמנית פתחו בני אצולה אוסטרים את בית הספר הספרדי לרכיבה בוינה. בבית הספר הזה נעשה שימוש בסוסים ספרדים מגזע אנדלוסי. מכאן שמו של בית הספר. את הסוסים האנדלוסים הרביעו בחווה בליפיצה, שם נוצר עם הזמן גזע חדש, הוא הגזע הליפיצאני, שסוסיו משמשים עד היום את בית הספר לרכיבה הספרדי בוינה. אדם חשוב נוסף, פרנסואה רובישון דה לה גרנייר שמו, לימד רכיבה בצרפת במאה ה18-. דה לה גרנייר הוסיף לרכיבת הדרסז´ תרגיל מבין החשובים ביותר. התרגיל נקרא כתף-פנימה. בתרגיל זה מכניס הסוס את רגליו הקדמיות פנימה מקו המסלול, עליו מצויות עדיין רגליו האחוריות. על ידי זה הסוס צריך להצליב את רגליו האחוריות על מנת להישאר ישר, ובכך מדגיש הרוכב את משמעת הסוס ונכונותו להפעיל חזק יותר את הרגל הצולבת. תרגיל זה מבוצע במבחני דרסז´ ברמות הבינוניות, והוא חשוב גם באימון היומיומי של סוסי הספורט. בנסיכויות ובממלכות הגרמניות של המאות ה18- וה19- נפתחו גם כן בתי ספר רבים לרכיבה, בהם למדו רבים מאנשי הצבא וכמובן בני האצולה. כבר במאה ה18- החלו הפרוסים גם בפיתוח גזע סוסים קלילים וחסונים לשימוש הפרשים, שכן רוב הסוסים בגרמניה בתקופה זו שימשו בעיקר לעבודה והיו גדולים וכבדים מדי לצרכיי הרכיבה המעודנת, ותנועותיהם היו מסורבלות ואטיות. כיום הסוסים הגרמנים הם הטובים ביותר בעולם לרכיבת דרסז´ תחרותי, ורוכבים מארצות רבות, כולל ישראל, רוכבים עליהם. במאה האחרונה פעלו הגרמנים להרביע סוסים בעלי תנועות קלילות אך רבות עוצמה עם מידת אלגנטיות גבוהה. גם את נכונות הסוסים לקפוץ מעל מכשולים שיפרו על ידי סלקציה של הסוסים שישמשו להרבעה על פי הצלחתם בספורט. לכן סוסים אלה הם גם הטובים בעולם לקפיצות ראווה, וגם בענף זה סוסים גרמנים והולנדים הם הנפוצים ביותר בעולם כולו. מהיסטוריה לספורט בתחילת המאה העשרים, קיבלה רכיבת הדרסז´ משמעות חדשה. מעבר לחשיבות הצבאית וחינוכם החברתי של בני האצולה, החלה הרכיבה לקבל חשיבות כענף ספורט. לשם כך פותחה מערכת חוקים לתחרויות דרסז´ ומשנת 1912 רכיבת הדרסז´ נחשבת לענף ספורט אולימפי. מטרת ספורט הדרסז´ היא להראות, על סמך שורה של תרגילים, שמידת הקושי שלהם עולה מרמה לרמה, שהרוכב והסוס הגיעו לשיתוף פעולה הרמוני, בו הרוכב גורם לסוס להראות את תנועותיו במיטבם בכל המקצבים, קריא בהליכה, בטרוט (ריצה) ובקנטר (דהירה קלה). על הסוס להיות בשיווי משקל טוב ובפעולה נכונה, שבה רוב העוצמה מגיע מן הרגליים האחוריות, אותן רואים כמנוע של הסוס. בשלב הבא ידגים הרוכב הארכות צעד במקצבים השונים. על הסוס להגדיל את צעדיו ללא הגברת קצב. ברמות הגבוהות יותר יראה הרוכב שהוא מסוגל לכנס את הסוס, זאת אומרת לגרום לסוס לעשות צעדים קטנים אך נישאים יותר עם מידות אנרגיה וגמישות גבוהים. כמו כן, יוכיח הרוכב שהוא מסוגל לשמור על התנועה הנכונה גם בעת ביצוע תרגילים, כגון מעגלים ולולאות, הליכה הצידה בה הסוס מצליב את רגליו ומעברים תכופים בין המקצבים השונים והתנועות במנז´ (מגרש הדרסז´). הפיאף והפסאז´ הם התרגילים עם מידת הכינוס הגבוהה ביותר, המבוססים על מקצב הטרוט. הפיאף הוא טרוט המבוצע במקום (מותר לסוס לנוע קלות קדימה, אך כמה שפחות - יותר טוב). הפסאז´ הוא טרוט כל כך מכונס, שיש לו תקופת השעיה, בה רגלי הסוס נראים כאילו כל התנועה נעצרה באוויר. בקנטר ברמות הגבוהות יש להראות חילופי רגליים רבים (חילוף בין קנטר ימני לשמאלי בעת רגע השהייה, בו כל רגלי הסוס נמצאות באוויר). דרך השיפוט: כל הרוכבים, המתחרים באותה הרמה, יבצעו את אותם התרגילים באותו הסדר, ויקבלו ציון מתוך 10 על כל תרגיל ותרגיל. הרוכב בעל הניקוד הגבוה ביותר יזכה במקצה בו הוא רכב. מעט שונה מזה תחרות הרכיבה המוסיקלית. כאן על הרוכב להמציא לעצמו סדר של תרגילים לצלילי מוסיקה תואמת, כאשר עליו לבצע תרגילים מסויימים לפי הנדרש ברמה בה הוא רוכב. מאחר ותחרויות אלה דורשות עבודה רבה בהכנות על ידי הרוכבים וקשות הרבה יותר לשיפוט, הן מתקיימות לעתים רחוקות מאוד, ובארץ הן נחשבות לנדירות. תחרויות אלו נחשבות ונראות לצופה הלא מנוסה כמעניינות יותר מהתחרויות הרגילות, ולכן הן גם הוכנסו לכל האליפויות הבינלאומיות ולמשחקים האולימפים. רכיבת הדרסז´ מופרדת לכמה רמות שונות. לוקח לרוכב ולסוס שנים רבות לעבור מרמה לרמה, ורק מעטים יגיעו בסופו של דבר לרמה הגבוהה ביותר, שהיא גם הרמה התחרותית הבינלאומית. הנקודה הישראלית