האשמה

[מיקי האשם]

האשמה

אמרו לי שאולי זה יעזור אם אשתף אולי.... אני נשוי קרוב לשנתיים ואב לילדה מדהימה נירית בת החמישה חודשים. אני בן 29 אישתי תיקי בת 28 ושנינו בתחום המשפטים. לפני שלושה חודשים לאמא של אשתי היה יום הולדת 51 והיינו במסעדה. הילדה בכתה כל הזמן ואישתי הלכה איתה לבית ואני נשארתי. בסוף הערב התנדבתי להסיע את אחותה של אשתי כי לא היה לה רכב. בדרך איבדתי שליטה על הרכב ועשיתי תאונה. אני נפגעתי בינוני ויצאתי תוך בערך שבוע מהבית חולים, אחותה של אשתי אורית בת 25 נהרגה. לא הייתי שתוי, והמשטרה קבעה כי הבלמים לא פעלו. מצד אחד כאילו הכל חזר להיות רגיל, קמים בבוקר הילדה העבודה הבית מצד שני אני רואה בעיניה של אשתי הרבה יותר מסתם כאב אני רואה אשמה. אביה של אשתי לקח את זה בצורה מאוד קשה, וקצת אחרי חודש התאבד. למרות שלא השאיר פתק לכולנו ברור שזה בגלל הבת הקטנה שלו. אני ואישתי נהיינו זרים. אני יודע שהיא מאשימה אותי גם במות אחותה וגם במות אביה. מצד אחד אוהב אותה מצד שני יודע שדווקא עכשיו אני צריך לתמוך בה מצד שלישי גם אני לא מצליח לשכוח את הטראומה ואולי אם ניפרד אני אשכח מצד רביעי היא שונאת אותי... אוף....

 

[ניקולי]

לא נעים

חבל שאישתך מביטה בך במבטי אשמה.. לדעתי אתה צריך לדבר איתה ולאמר לה שלא זה אתה שהזמנת את הטראומה הזאת שאילו יכולת למנוע זאת וזה היה בידיים שלך היית מונע.. תבהיר לה שהתאונה ועצם הריגתה של אחותה כואב לך לא פחות ממנה..וזה שאבא שלה התאבד זאת בחירה שלו ולא שלך..זה לא שעמדת מולו עם אקדח ואמרת לה לך תתאבד או שאני יורה.. אביה חש בכאב העז ולא יכל לסבול אותו עוד כל עוד הוא בחיים.. וזאת אין זו אשמתך.. קח את אישתך לשיחה אולי אצל פסיכולוג בכדי שיחזיר אותה למציאות...

 

[איש המערות]

גם אם תיפרדו לא תשכח את הטראומה

קודם כל טוב באמת שאתה משתף. הבעיה שאתה מעלה יותר מורכבת ממשבר זוגיות רגיל וקשורה בחוסר יכולת עיבוד של אבל והשלמה עם המוות. יש לי הרגשה שגם אתה חש רגשי אשמה, על אף שמבחינה "משפטית" אין בך אשמה. אין ספק שאתה, אשתך ואמה של אשתך (שחוץ מכך שחגגה יום הולדת לא הזכרת אותה כלל) זקוקים לתמיכה, רצוי קבוצתית. נסה להתעניין בפורום "שכול ואובדן". אני מאמין ששם תקבל תשובות יותר מועילות לבעיה שהעלית מאלו שלצערנו התנסו בכך. שלא תדעו יותר צער.

 

[meitalsun]

למיקי היקר

על מנת שתוכלו לשוב לחיים רגילים אני חושבת שכדאי לכם לקבל עזרה מקצועית- פסיכולוג/מטפל. יותר מזה אני לא יכולה כ"כ לעזור. בהצלחה.

 

[מיקי בת המקורית]

בוקר טוב מיקי

אתה חושב שבאמת תשכח אם תיפרד ממנה? ממש לא, זאת טראומה שתרדוף אותך שנים אם לא תטפל בזה נכון, אתה לא מרגיש בזאת כרגע, אבל כל פעם מחדש זה יעלה לך ולא יתן לך מנוח. נכון, שאתה זה שצריך לתמוך באישתך, אך אם אתה פגוע ומרגיש רגשות אשם על מה שקרה אתה לא תהיה מסוגל לתמוך בה כשהמצב שלך כזה. אתה יכול לפנות לפורום שכול ואובדן שאתה הקישור קיבלת בהודעה קודמת או לפורום ייעוץ פסיכולוגי וגם לפורום שיקום - תמיכה, ייתכן שהם יתנו לך כלים, כתובות, מטפלים שתוכל לגשת אליהם, גם אתה וגם אישתך. בהצלחה

 

[s h o o s h a]

שלום מיקי

אתחיל דווקא בכינוי שבחרת לעצמך. מיקי האשם. אתה מרגיש שאינך אשם, אתה יודע שאינך אשם אולם אתה משדר (כנראה) לכל הסובבים אותך אני מיקי האשם, בדיוק כפי שבחרת להציג את עצמך כאן בפורום. אז ראשית, לפני הכל, עליך לעבוד עם עצמך כדי שתפסיק להלקות את עצמך ולשאת על גבך רגשות אשם כל כך כבדים שכן הם אינם מועילים לאיש. ומרגע שתדע להתמודד עם המצב בלי רגשות אשמה תוכל להתחיל להתמודד עם האצבעות המאשימות המופנות אליך. ייתכן אפילו שהאצבעות האלו יעלמו, לאט לאט, שכן תפסיק לשדר, כאמור, אני מיקי האשם. הטראומה שעברת והטראומה שעברה המשפחה כולה אינה קלה. לצורך התמודדות עם טראומות מסוג זה יש הכרח להסתייע באנשי מקצוע. עד כמה שאנו חושבים ומעריכים את עצמנו כחזקים ומסוגלים, הרי שזה פשוט בלתי אפשרי ועם הזמן עלול להביא להתמוטטות. ייעצו כאן לפני על פורומי תמיכה נוספים ברשת. מצטרפת להמלצה אולם מייעצת לך בחום לפנות למטפל מקצועי, "שם" בחיים האמיתיים ולהתחיל לעבוד על עצמך. אולי עם הזמן תצטרף גם זוגתך. גם חמותך זקוקה לסיוע הזה. אל תזניחו את עצמכם כי מדובר בנפשכם ובשפיות דעתכם. שלושה חודשים חלפו מאז המקרה. אינני יודעת מה עשיתם מאז ועד היום, אולם כמאמר חכמים "מוטב מאוחר מלעולם לא". התחילו טיפול מקצועי כדי לטפל ולשקם את ההריסות שהכאב הזה יצר בכם כפרטים וכמשפחה. הרבה בהצלחה ומי יתן ולא תדעו עוד דאבה.

 

[יוגית 39]

מיקי יקר

מיקי יקר אין ספק שהמשבר שעברת נורא. נכון שאישתך זקוקה לתמיכה , אבל לא רק היא. אתה זקוק לעזרה באותה מידה ואולי אפילו יותר.אחרי הכל לך נוספים גם רגשי האשמה , גם אם ההגיון אומר שאתה לא אשם. אישתך ומשפחתה באבל. גם אתה. אחד המרכיבים הטיבעיים של אבל , כולל בתוכו גם כעס.אז אישתך שעוברת אבל , יכולה להפנות את הכעס אליך.אבל מה קורה עם הכעס שלך? למי אתה תפנה אותו? לעצמך? וכך תרצה להעניש את עצמך ולהפרד מאישתך וילדתך? המחיר שאתה משלם גדול כל כך שאין סיבה שתוסיף עליו.נכון, היום נראה לך שאישתך שונאת אותך.אני לא בטוחה שאתה צודק. נראה לי שזאת פשוט הדרך שלה לעבור את תהליך האבל בצורה טבעית. נראה לך שמגיע למשהוא מכם לעבור אבל נוסף של פירוק המשפחה..ובכך אני כוללת גם את הילדה שלכם?! אסור לך לוותר. נכון אתם עוברים משבר אבל יגיע זמן שהוא יהיה מאחוריכם ועדיף שתהיו יחד ביום שאחרי.יש לכם ילדה לגדל. ואולי עוד ילדים בדרך בהמשך. אל תוותר על המשפחה שלך. לכו ליעוץ מקצועי.הוא יעזור לכם לעבור את המשבר. יש חיים אחרי המשבר. בהצלחה

 

[adam33]

היה אבא וחבר

תן לדברים לחלוף מעליך למרות שזה כואב לך הדבר הכי נוח זה להפרד ואז לעולם לא תוכל להיות עצמך כי זה יישא אותך לאן שתלך אבל במציאות של היום היתי מציע לך להתחבר עם קהילות שעוסקות בשכול או אוליי לתת לה להכנס לתוך זה אבל זו עיצה זניחה בעיקר היתי ממליץ לך להיות האבא והחבר זה אומר לא להשאיר לה דבר שהינך יכול לבצע לעשות הכל עם הילדה להציע עזרה בסופו של דבר יש אנשים שקמלים עם אבדון של היקירם להם ויש שנחלצים מכך כמו כן הגדל את החברים שלכם בכל צורה שנה דברים בבית כמו צבע ועיצוב אחר אל תתן לבית להראות כפי שתמיד היה כי זה יחזיר אותך אחורה וגם אותה ולגבי כל מה שהיא חושבת עליך.. תן לזמן לעשות את שלו...

 

[seeyou]

אתה חלק מטרגדיה של המשפחה!

Out of SIGHT, out of mind. כאשר אתה נמצא(יום-יום) באותה סביבה -משפחה המורחבת עולים זיכרם של הבת ושל האב בכול רגע... ייתכן שבמצב שאתה תעזוב הרגשתם תשתפר,ורק בימי יזכור ,יזכרו גם בך.

 

[רוית חוזרת]

עצוב...תהיה חזק וקח את האישה לשיחה

האישה מאוד כואבת כי היא איבדה גם אחות וגם אבא ואין יותר קשה מזה והיא כועסת עלייך לא בצדק אבל בשעת כעס וכאב אין לשפוט כולי תקווה שזה יעבור ויש לך כאן חברים מקסימים שיוכלו לעודד אותך תהיה חזק ממני רוית