האשליה ...היא ...

אכן, הדגמה טובה!


מטפל במגע שמאד דומה לך, כתב בהקשר דומה תגובה בריאה ומתאימה.


מהתרשמותי בינתיים, אני מהמר שאתה מטפל טוב.
וגם אם תחושותיך אינן תמיד תמיד "נכונות" ביחס למטופליך, אין פירוש הדבר שהטיפול חייב להיות שגוי.

במידה ומתקיימים התנאים הבאים, הטיפול עשוי עדיין להיות מושלם, גם כשה"אבחנה" שגויה:
1. התכוונותך חיובית וטהורה;
2. הטיפול לוקח בחשבון שהאבחנה עשויה להיות שגויה ואף הפוכה.

וכך גם בהתכתבותנו פה בפורום.
 

ינוקא1

New member


אני מטפל טוב , אך האנרגיות שלי לפעמים מבריחות אנשים.

מי שמצליח לסבול אותן , מרוויח מהן הרבה.

התכווננותי אכן טובה.

לגבי האבחנה :
בטיפולי מגע זה פשוט מיידי , וזו הרגשה ברורה כמו חם \ קר. אין מקום לאבחנה שגויה. שם אינני עובד עם השכל אלא פשוט מרגיש.

בטיפולים בשיחה , אני תמיד משתדל שהדברים יבואו מהאדם ולא ממני. למרות שגם בשיחה אני מרגיש לפעמים יותר ממנו , וממש מתפוצץ "איך הוא לא רואה" . . .
כי כל עוד זה לא בא מהאדם עצמו , זה ממש לא ישנה כלום מה כתבתי או אמרתי (ולצערי זה הוכיח את עצמו פעם אחר פעם).
לכן אני בעיקר שואל שאלות , או לפחות שואף רק לשאול שאלות. לא תמיד אני מצליח בזה . . .


(אז למה כתבתי לשובטמה וגם לך בכל זאת ? אשאיר שאלה זו פתוחה

וזה לא כדי להוכיח את האגו הענק שלי.
)

והרחבה בשבילך של קודם :


קח החלטות !!!
לחתוך דברים כשצריך.
(גם אתה מבחינתי קצת "שובטמה" , וקצת מטשטש את הנפרדות - זו ה"רכות" עליה כתבתי לך קודם).

יש יתרון מסוים לנפרדות לעומת הרכות - בנפרדות יש בהירות , אין "טשטוש".
ברכות הדברים "מתערבבים" זה עם זה . . .
ואני מרגיש שלפעמים הרכות שלך גורמת להשאיר דברים לא סגורים , כולל דברים שלא משרתים אותך ולוקחים ממך אנרגיה.
אז קח החלטות !!! תנקוט עמדה !!! אל תשאיר דברים נצמדים כמו מסטיק !!! אל תחשוש מזה.
הרכות שלך היא מבורכת ונהדרת , אתה יודע להסביר פנים לכולם , מכבד את כולם וכולם מכבדים אותך.
כיף לשהות במחיצתך.
רק תדע גם לחתוך כשצריך , זה יתן לך הרבה "בהירות" ויוריד ממך מעמסות כבדות.
גם בחיים וגם בגוף.

אח שלי.
 
נפרדוּת זה דבר משובח!


היה נעים לקרוא את מה שכתבת עבורי, החל מה"קח החלטות!!!" יופי של אנרגיה!

והמשך מקודם: כן, כשמרגישים דברים אצל מטופל, אז מרגישים אותם; הפרשנות עשויה להיות שגויה, אך אין זה משנה כאמור, אם הטיפול איננו מבוסס עליה. עדיין מתרחשת העצמה ומשהו חיובי ומועיל קורה.
 
טיפ קטן ....

כל אחד מכיר את עצמו בלבד ...כל אחד המיינד יוצר לו את עולמו ...כל התיחסות של אדם לאוביקט מסויים ..זו התיחסותו מעולמו האישי ...כך שכל מה שנאמר ,,,כל אחד מספר למעשה את המיינד שלו ...והפתגם "הפוסל במומו פוסל " הוא נפלא בכך שהוא מפנה את האצבע לאדם עצמו ..וכל מה שהאדם מוצא שלילה בשני ..זו שלילה שמופיעה אצלו ..אור ואהבה
 
ואתה יודע עוד משהו ....

אם היה זיהוי של סבל ...אזי הדיאלוג היה נפסק ....והוא ממשיך מצידו ...מה שמראה עד כמה אנו נצמדים לסבל ,,וזה העיוורון של האמונה באני ...אור ואהבה
 

ינוקא1

New member
האני לא נעלם.

האני מתרחב - וזה הבדל משמעותי.

זה נכון שעקב ההתרחבות של האני ה"דחיסות" הופכת להיות נמוכה יותר , וזה נותן תחושה של "ריק" וכאילו היעלמות.

יש לי כמה בעיות עם הגישה של שובטמה :

1. בעיני היא גישה המביאה להדחקה.
כי ניתן להעלים \ להרחיב את האני באמת על כל חלקיו , רק אם אתה מקבל אותו על כל חלקיו ונכנס לתוכם.
אחרת אולי תרגיש איזושהיא "היעלמות" , אך היא תהיה שטחית - כי לא באמת "נכנסת פנימה" למעמקי ישותך.

2. יש פער בין גישה זו לבין היום יום.
מבחינתי כל גישה צריכה להיות גם יפה בתיאוריה ובחוויה , אך גם מיושמת.
אך הגישה של שובטמה לא יכולה להיות מיושמת ביום יום.
ממילא יש פער בינה לבין המציאות , פער שצריך לגשר עליו.
הגישה שלי גם מביאה בחשבון את החוויה של "אין אני" וגם מיושמת.

3. יש לנו שני מוחות -
אחד מוח שמאל , אנליטי , מפריד.
שני מוח ימין , סינטתי , מאחד.
בגישה של שובטמה אני רואה חוסר איזון לכיוון מוח ימין.
כי מבחינתו ההפרדה מיותרת , מוח שמאל מיותר.
אם היינו נולדים בלעדיו , לדעתו היה טוב יותר.
בגישה שלי אני כל הזמן מפריד ומנתח בעזרת מוח שמאל , ואז אני מאחד בעזרת מוח ימין.
כך אני יכול להגיע לאחדות עמוקה יותר ויותר , ולא להישאר במקום אחד (לא "לעצור").
אני מאמין שבסופו של דבר , ניתן בעזרת הפרדה ואיחוד מתמידים גם להתפתח מעבר למקומות המוכרים לנו כיום , ולהוריד באמת את הסבל מהעולם דרך שינוי ממשי של הגוף הפיזי.
(הורדת התשוקות עד לרמה שלא נצטרך עוד אוכל , למשל).

ואני לא עושה לו חיים קשים , אני מרפא אותו , כמו שהוא מרפא אותי.
בתוך כל אדם קיימות מלחמות תמידיות בין חלקיו - והסבל נובע מהן.
זו הפסיכולוגיה של פרויד.

אני מייצג לשובטמה חלק שהוא מדחיק , והוא מייצג עבורי חלק שאני מדחיק.
בסופו של דבר מהדיון הזה נוצרת סינטיזה , וגם ריפוי !
אם לא הדיונים הללו , היינו סובלים וסובלים מהחלקים המודחקים הללו , עד שהיינו מכילים אותם.
אך דרך הדיון , אנחנו ממירים את הסבל בשאלות + הבנות - ביהדות זה נקרא "המתקת הדינים".
כי כל סבל הוא בעצם שאלה שלא נשאלה ! חלק נפש שלא הוכל !
זה כולל אפילו את המלחמות ביננו לבין הפלסטינים.



אולי שובטמה עדיין לא יודע להעריך זאת , וחושב שהוא לא קיבל ממני כלום , אבל אני בטוח שהוא יעריך זאת בעתיד.
אני אישית מעריך זאת מאוד ומודה לו.
 
תיקון

מבחינת שובטמה, מוח שמאל איננו מיותר.
זהו דבר די קיצוני לחשוב ולהגיד; ושובטמה יודע היטב שמוח שמאל שימושי וחיוני.
באם כך הבנת דבריו של שובטמה, אין פלא שאתה מתנגד להם.
ויש פה ודאי מתנה עבורך בהקשר של הבנת הנקרא (אולי זה חלק מפתרון תעלומת ה"נדמה להם שאני מרפרף בלבד על מה שהם כותבים"?).

כמו כן, הבנתי מה מפריע לך בגישתו.
ואני מעריך את הרצון שלך להיטיב עם כל הברואים.
ואני מעריך את כל העבודה שעשית עד היום על עצמך, לטובת עצמך ואחרים וההוויה כולה.
ואת הסבלנות האדירה שלך עם שובטמה, בהתחשב בכך שהבנת דברים די הזויים מדבריו (מה שהופך את סבלנותך למרשימה עוד יותר).
 
ותראה כמה שאתה ....

צמוד למחשבות שלך ופוחד משינוי ...הדיעות שלך אותן דיעות ואותן תפיסות ...ולא זו בלבד אלא שאתה נלחם עליהן ...וזה בסדר ...אני ינוקא ואני חושב כך וכך ..וזה בסדר ...אז בטח שלא יהיה שינוי ....אצלך ...אור ואהבה
 
עוד הודעה יפהפיה!


יאללה, שחרר כבר את הספר... אם הוא נקי ויפה כמו ההודעה הזאת, אני מאד אשמח לקרוא אותו!

וזאת למרות שלדעתי, בהמשך, המלה "רק" תרד לך בהרבה מקומות, מפני שמשפטים כמו "רק על ידי... אפשר ל..." אינם מעבירים באמת את הדעת שברשותך, אלא משבשים אותה, גם עבורך.

העיקרון הוא שכאשר יש ברשותך משהו שעובד, הוא לא הדבר היחיד שעובד, אלא הוא משהו שעובד.

הבאת דוגמה יפהפיה:

"אם לילד בגן אמרו משהו קטן , אז הוא מתעצבן ובוכה.
אבל אדם עם שכל גדול יותר מבין שאלו שטויות והבלים שלא ראוי לתת עליהם את הדעת.
כך אדם עם שכל גדול באמת , מבין כי הדבקות בהויה היא העיקר וכל השאר אלו שטויות שלא ראוי לתת עליהם את הדעת.
אלא שהילד עצמו או האדם הלא מפותח במדרגה בה הוא נמצא הוא סובל , והסבל אינו אשליה עבורו."

בעיניי ה"ויכוח" שלך עם שובטמה הוא בערך כזה:
שובטמה מזהה בך משהו גדול מספיק כדי שיהיה אפשר להגיד לו "תעזוב את השטויות האלה!" ולקוות שתבין
ואילו משהו בך מתקומם ואומר לו "הו, לא, אינך ראוי! וגם אם נניח היית ראוי, אז אתה לא אמור לבטל את החוויה שלי ואת הדעה שלי ולהגיד שהן אינן!"

יש לי כל מיני סימנים המעידים על כך שאינך מבין את דבריו של שובטמה.
לגבי האם הוא מבין את דבריך, אני לא יודע, אין לי סימנים שלא.

אני יכול להגיד לך, בכל אופן, שחלק מהודעותיו תרמו לצלילות דעתי ולאושרי ברגע שקראתי אותן. בכל פעם שהוא מזכיר לי, לדוגמה, שאין "אני", תחושה נעימה חולפת בי, בזהותי אכן את טבעו האמיתי של "אני". תזכורת זו לא היתה מועילה לי, מן הסתם, באם איכות זו לא היתה ברשותי עוד מלפני כן.
 

ינוקא1

New member


בעיני הוויכוח שלי עם שובטמה הוא בניה משותפת של משהו . . . אני לא באמת כועס עליו


קיבלתי המון תובנות בזכותו , הן הודות לתובנותיו של שובטמה , והן הודות לצורך לענות לו.

גם כשאני קורא את ההודעות של שובטמה אני מתמלא באושר - כפי שאני מתמלא באושר לקרוא על פיטר פן והפיות הטובות


חלק גדול מהשיטה שלי זו ההבנה שהוויה מתגלה רק בין שני הפכים.

אנחנו חיים בעולם של ה2 , ואין לנו יכולת להגיע אל ה1 - הדלת אל ה1 נעולה בפנינו !
ה"אחדות" אליה אנו יכולים להגיע היא (רק) ה3 !

כל עוד קיימים שני צדדים - יש מלחמה וסבל.
וזה המצב הבסיסי של העולם - מלחמות וסבל.
אך בתהליך איטי של צמיחה (גם בזכות המלחמה עצמה) , נוצר משהו באמצע - ה3.
המשהו הזה מאחד את שני הצדדים , והוא זה שיוצר בסופו של דבר אחדות אמיתית.
זה מה שמביא שלום.

ה3 הינו יצירה משותפת , בו שני הצדדים מביאים משהו מתוכם ויוצרים דבר חדש.

אז שובטמה משקף לי משהו בתוכי , אני משקף לו משהו בתוכו , שנינו נלחמים זה בזה ומרוויחים מזה הרבה.
בזכות המלחמה הזו , שנינו מגיעים לשלום עם חלקים בתוכינו.

(תעשה העתק הדבק לגונג פו שלך
)
 
שלוש שאלות אשר לכשעצמן אינן חשובות:

1. הרבה מקוראיך מרגישים משום מה צורך לתקן אותך, להעיר לך, לעזור לך ולפעמים אפילו להתנצח איתך... מדוע זה כך, לדעתך?

2. הטקסטים שלך יפים ומושקעים ומאחוריהם לעתים יש שנים של עבודה.
דומה שרבים מהקוראים כאן אינם מעריכים אותם כראוי ואינם נהנים מהם כפי שיכלו... האין זה מוזר? אתה שופך פה לעתים קרובות רעיונות יפים שאינם זוכים לתגובה.
דבר דומה אני חווה גם ביחס לקריאה שלך את הטקסטים של אחרים: נדמה לי שלעתים קרובות אינך מעריך עד תום טקסטים להם אתה מגיב פה, אינך נהנה ולומד מהם כפי שיכולת. האין זה מוזר?
לי זה נראה די סימטרי.
מדוע זה כך, לדעתך, במידה וזה אכן כך במידת מה?

3. האם קיבלת את המחמאה שנשלחה אליך מכך שאחד מהכותבים בפורום (שובטמה, במקרה זה) פונה אליך שוב ושוב, בהתמדה, בהציעו לך לעשות את מה שנחשב עבור רובנו "בלתי אפשרי" ופשוט לנטוש את השטויות האלה, לטובת עצמך?
 

ינוקא1

New member
אם שאלת . . .

1. ההתנצחויות הן משום שקשה לאנשים לקבל את החדש.
מצד שני גם אם לי עצמי לא היתה אנרגיה "פורצת" ומתריסה מבפנים , אני עצמי לא הייתי יכול להתגבר על התנגדויותי ולהוציא את החדש.
וברוך ה' כל מה שאני עושה הוא חדש , ממילא תבין שאני מבפנים אדם מאוד חצוף ועקשן.

2. לגבי הטקסטים שלי , האמת היא שהם לא (רק) בשביל הקוראים.
עצם הכתיבה עוזרת לי להוציא החוצה את הרעיונות שלי.
לכן פורומים אינם בזבוז זמן מבחינתי.
אני כותב בעיקר בשביל עצמי ובשביל אלהים. זה שיש עוד מישהו שאני כביכול כותב בשבילו והוא ה"טריגר" - סבבה
.
מי שלא ישקיע בקריאה , זכותו המלאה. אני בעצם הכתיבה הרווחתי.
וגם אנרגטית ברור לי שהכתיבה משפיעה על אותו מישהו - אפילו אם הוא לא הבין.

לגבי זה שאינני משקיע מספיק בקריאה -

א. לפעמים זה נכון , לא תמיד - גם אני בן אדם , ולפעמים זה קורה.

ב. לפעמים אני מרגיש שאין "אמת" בדברים. זה אומר שאני לא מרגיש "אנרגיה" בקריאה.
הבן אדם לא באמת שם את עצמו בפנים , אלא רצה להתנצח וכדומה.
ואין טעם שאטרח ואגיב בשביל זה.

3. שובטמה רואה מהמקום שלו אמת חלקית.
הוא רואה רק את האמת שבאחדות , הוא לא רואה את האמת שבנפרדות.
הוא לא רואה שהנפרדות נצרכת והכרחית לטובת האחדות.
בלי נפרדות , האמת היא עוצרת ועומדת. אין בה תנועה ואין בה עומק.
הוא רואה רק את העצירה והאחדות , הוא לא רואה את התנועה בין שני קטבים - שבאה בזכות הנפרדות.
אך עיקר העולם והבריאות זוהי תנועה בין שני קטבים !
וממה שהרגשתי , שובטמה עצמו סובל בעיות רפואיות לא קלות - בגלל הבנה זו שלו.
(וכאמור אני מאמין להרגשותי).
ממילא אין טעם שאפסיק עם ה"שטויות" לטובת עצמי.

יום טוב.
 

ינוקא1

New member
תיקון משפט :

במקום : "בלי נפרדות , האמת היא עוצרת ועומדת. אין בה תנועה ואין בה עומק".
להחליף :
"בלי נפרדות , האחדות היא עוצרת ועומדת. אין בה תנועה ואין בה עומק".
 
בעניין שובטמה

"הוא רואה רק את האמת שבאחדות, הוא לא רואה את האמת שבנפרדות.
הוא לא רואה שהנפרדות נצרכת והכרחית לטובת האחדות"

אם הגעת לכך מקריאת דבריו, לא הבנת אותו.
אם הגעת לכך מתוך "חישת האנרגיה שלו", זה כבר עניין אחר...

לאורך התכתבותכם דומה היה שאינך מבין אותו (ומייחס לו דברים כגון "ביטול המחשבות", "הכחשת הנפרדות" וכולי וכולי).
התרשמות זו (בין היתר) עוררה בי ובאחרים נסיונות לסייע בתקשורת שלכם.

באם בעצם הגבת למה שחווית ממנו (ולא לדבריו), אז אין לי מה להוסיף בעניין, מפני שזוהי חווייתך-שלך אותו (השונה, מן הסתם, מחווייתי-שלי אותו, לדוגמה).
אתה מאד בטוח בעצמך, בתפישותיך ובמחשבותיך. בטחון כזה הינו מבורך כשמבינים את טבען של המחשבות (ואת טבעה של התפישה) אך הרסני כאשר אין מבינים את טבען של המחשבות (במקרה השני הוא מונע הקשבה, יוצר מלחמות וכדומה).

מנסיונך אתה יודע, שהמקרה הראשון מאפשר להיות בלתי מאויים מתפישות וממחשבות, זאת מבלי שתצטרך לסתור אותן במחשבותיך, להילחם בהן, להפוך אותן ל"מוטעות" (או "נכונות") וכדומה (את ההודעה הזאת, לדוגמה). המקרה הראשון כבר קיים בך במידת מה, הלא כן? כאשר המקרה הראשון כבר קיים, אזי קיימת אפשרות למקד את תשומת הלב על המקרה השני, שהינו חלל ריק הממתין להתמלא במקרה הראשון.

ובניסוח אחר:
כאשר אדם מבין שמחשבות ותנועות הינן דבר דומה, הוא עשוי לעשות צעד נוסף קדימה, למקום שבו מלים ומחשבות של בני אדם אחרים, כמו גם של עצמו, אינן מטרידות אותו עוד (אתה אישית בטח כבר נמצא כבר במקום הזה במידה מסויימת, לא?).
 

ינוקא1

New member
לגבי שובטמה

זו אכן חוויה.

לגבי הסוף :

"כאשר אדם מבין שמחשבות ותנועות הינן דבר דומה, הוא עשוי לעשות צעד נוסף קדימה, למקום שבו מלים ומחשבות של בני אדם אחרים, כמו גם של עצמו, אינן מטרידות אותו עוד (אתה אישית בטח כבר נמצא כבר במקום הזה במידה מסויימת, לא?)."

לא אינני שם.

במקום שלי , הנפרדות קיימת.
מאוד אכפת לי מהנפרדות ואכפת לי מההבדלים שמתגלים.
וברגע הראשון אני אפילו מרגיש "פציעה" קלה ממילים מכאיבות.

אך ברגע השני , אני מבין כי קיבלתי מתנה :
התגלתה כאן נפרדות כדי שאגיע איתה לאחדות גבוהה יותר מזו שאני נמצא בה היום.
אני מבין שהנפרדות שהתגלתה כאן משקפת לי חלק ממני , ושאני צריך למצוא את הדרך איך להביא שלום - בתוכי.
למצוא את האמת בדברים של מי שכתב אלי , ולשלב אותם באמת שאני כבר מכיר.

וזה תהליך אינסופי , וזה התהליך שמביא התפתחות בסופו של דבר , ולא סטאטיות ותקיעות.
כי כל הזמן מתגלים הבדלים ועימותים , על מנת שנגיע לאחדות גבוהה יותר.
כך שבמקום שהאחדות תיהפך לעצירה , היא הופכת לתהליך.

וזאת הדרך האמיתית "למנוע מלחמות" - לא להחליק דברים , אלא כן להיכנס לתוך הקונפליקט , לראות את האמת בשני הצדדים.
וזו כן הקשבה.
 
דרך יפה ומוכרת.

מאחל לך הצלחה עמוקה ומענגת.

ובעניין "ההבדלים שמתגלים", אנסה לתאר שלושה:

1. קורא את דבריו של שובטמה בלי קשר למצב תודעתו (שאיננו ענייני) או הווייתו (שגם היא איננה עניין שלי).

2. יודע שאינני יודע לגמרי את כוונת הכותבים; ושאינני יכול לדעת אותה לגמרי בעזרת תקשורת בפורום.

3. מודע את האחדות ואת טבען של המחשבות, באופן המאפשר למחשבות לשקף בתוכי אחדות זו, כולל בהבנתי את מילותיהם "של אחרים".
 
3 ."מודע את האחדות ואת טבען של ...

המחשבות ,באופן המאפשר למחשבות לשקף בתוכי אחדות זו "...נפלא ...זו האחדות ..לראות שיש מקום למחשבות ..כסמן שמצביע על האחדות ...אף אחד לא טען שאין מקום למחשבות ..ואף אחד לא ביטל אותן ...אך יש לראות בחוויה ישירה על מה הן מצביעות ...וזה הפשטות בכל המשחק האלוהי ...אור ואהבה
 
אין דחיה של דבר ...

אך החוכמה היא לראות את המשל כמשל ועל מה הוא מצביע ...אור ואהבה
 
בודאי שהסבל קיים ...

והוא מצביע על האמת שערה לו ...זה המשחק האלוהי ...הסבל קיים על מנת ליצור את החסר נוחות של לדעת מה אנו באמת ..הסבל הוא המשל...אור ואהבה
 
למעלה