האשליה ...היא ...

אשרי זה אשר הסיפורים שקופים עבורו.


אכן, התודעה האנושית נבלעה בתוך הסיפור הזה וחיה בתוכו, מפני שאין היא חווה את עצמה, הממשית יותר מהסיפור. בסופו של דבר, זהו נושא הפורום הזה והסיבה המקורית שבשלה אנשים התחילו "לשבת במדיטציה".
 

ינוקא1

New member
מנסיוני , דווקא כשמכירים

בכך שגורשנו מגן עדן , מקבלים את המציאות כמו שהיא על כל מכאוביה ורק הווים את הכאב , זה הכרטיס כניסה חזרה.
 

ינוקא1

New member
כל עוד אנחנו חושבים

שאנחנו יכולים לרפא \ לתקן או להתעלם מהכאב ולהעמיד פנים שאינו קיים , הכאב יחזור ובעוצמה רבה יותר.
 

ינוקא1

New member
למשל - נניח שנפטר למישהו אדם קרוב.

ואותו אדם סובל מאוד ואני רוצה לנחם אותו.
ברור שלא אגיד לו "הסבל שלך הוא אשליה".

לעומת זאת , אם אני פשוט אהיה שם לידו והוא ירגיש תמיכה ואמפתיה , ירגיש הבנה , הקלתי מעליו את סבלו.

כך בכל קונפליקט בעולם , בכל צער בכל סבל ובכל כאב.
וכך גם בסבל של כלל העולם - הפרידה מהאחדות אל הנפרדות , הנפילה מגן עדן.

צריך פשוט להיות שם בתוך הסבל.
זהו.
זה התיקון.
 

ינוקא1

New member
הסיפור קיים

ולהעמיד עיניים שאיננו קיים זה לטמון ראש בחול.

החיים של כולנו בתוך סיפור , אם תרצה בכך או אם לא תרצה. זה כולל את חייך שלך.
 
מי אמר שהוא אינו קיים ....

אך החוכמה היא לראות על מה הוא מצביע ...אור ואהבה
 
עיניים שלי ....

זה מה שנטען כאן מהתחלה ...הכל שמופיע במציאות הזו הוא נדרש ..ההופעה מדוייקת להפליא ..אך יש לראות את המשל כמשל ועל מה שהוא מצביע ..כל עוד אנו מאמינים למשל [לספור ]אזי לא נמגר את הסבל ...אור ואהבה
 

ינוקא1

New member
פעם ראשונה שאני שומע ממך

"הכל שמופיע במציאות הוא נדרש". לא ראיתי שטענת דברים כאלו מהתחלה , אבל אני שמח שיש הסכמה.

אכן המציאות היא משל , וכדי להפשיט אותו מלבושיו יש להיכנס לתוכו.

אני למשל "פלאטוניסט" ומבחינתי כאשר מדברים על משל ונמשל הכוונה היא כמו כאן -

http://he.wikipedia.org/wiki/פלאטוניזם

האם לזאת כוונתך גם כן ?
 
לא צריך להיכנס לתוכו ...יש לראות אותו ...

ואז להיות בנמשל ...כאשר יש ראיה של המשל ...אז הוא ממשיך להיות אך הוא לא משפיע עלינו ...שום דבר לא הולך לאיבוד בסופו של דבר ..אך כדי לראות את זה ...נדרש ללכת לאיבוד למה שאנחנו עכשיו ....וזה להרפות מהאמונה באני ...אור ואהבה
 

ינוקא1

New member
הגיל בו "אין אני"

הוא בין 0 חודשים לחצי שנה (אחרי זה יש "אני משותף" עם האם , ורק אחר כך יש בניה של האדם כישות עצמאית) .

אם זה כל כך טוב , למה לא נשארת שם ?
 

ינוקא1

New member
הסבל קיים בגלל

היצמדות למחשבות !
לא בגלל המחשבות עצמן !

כל עוד אתה מסוגל לראות דברים בפרופורציה רחבה , ואינך נצמד לדברים , אתה לא תסבול.


היצמדות למחשבות זה אומר התעקשות לא לראות את הדברים מכל נקודות המבט.
להישאר דווקא בנקודת מבט מצומצמת ולהתקבע עליה
לדוגמה - לא לראות שכמו ש"אין אני" כך גם "יש אני" ושניהם נכונים.

וההיצמדות נוצרת על ידי תשוקות ואינטרסים (שנוצרים מפחד).

בהוויה יש גם מחשבות ויש גם אני.
דבקות בהוויה איננה סותרת את זה או את זה.
רק שכאשר דבקים בהוויה , אז לא נצמדים לשום דבר.
 
מי אמר אחרת !!!....תראה איך אתה ...

נצמד למחשבות ...יש לך את דעתך ואתה לא זו בלבד שאתה לא פתוח לדיעה אחרת ..אתה עוד שולל דיעה שניה שהיא לא דיעה אלא חוויה ישירה ...וקורה לזה "שכל קטן " ופוסל אותי עם החוויה הישירה שיש כאן ....בלי להכיר אותי ,,וטוען שאני זקוק לטיפול ...ועוד ועוד ...אז איפה אתה פתוח לנקודת מבט של כבוד לכל אחד כפי שהוא ....ולידיעתך ...ההצמדות נוצרת בגלל האמונה באני .........איפה הפרופורציה הרחבה שלך לראות שיש לך עסק עם אדם שנמצא בחוויה ישירה ואתה פוסל אותו ...ובזה אתה מראה לי כמה אתה בסבל גדול .אור ואהבה
 

ינוקא1

New member
אני לא שולל.

אני טוען שהיא לא כל האמת אלא אמת חלקית.
ואם זה מנחם אותך , אז וגם דעתי הינה אמת חלקית לאמת גבוהה יותר.

האמת מהמקום שלי היא ש"יש אני" וגם "אין אני" - כפי שהסברתי בהודעה שפתחתי למעלה.

יש אני בפנימיות , אין אני בחיצוניות.
יש מהות פנימית אך היא חסרת צורה.

גם דעתי היא חוויה ישירה.

היצמדות נוצרת לא בגלל אמונה באני , אלא בגלל תשוקות (הנוצרות מפחד).

אם לאדם יש אני אך אין לו תשוקות ופחדים , אין לו היצמדויות.
מבחינתו האני איננו יותר מציור.
 
מה שחשוב ....

הוא איך אתה מרגיש עם מה שאתה כותב ...אני לעומתך מחוויה ישירה רואה את מה שאתה כותב ומזהה אמונה באני מוחלטת ...שנעשאת מתוחכמת ....מרגע לרגע ..ובכך יוצרת סבל גדול יותר ..כי מה שנכתב ..מעיד על אמונה באני נפרד ועצמאי ....שלא מוכן לחקירה עצמית ..כי מבחינתו זה מה יש וחיים עם זה ....אור ואהבה
 
למעלה