האקס חזר לחיי ...

האקס חזר לחיי ...

( תודו שזו כותרת שמושכת תשומת לב
) ועכשיו לסיפור.. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לו בכלל אקס כי אף פעם לא באמת היינו ביחד ... לפני כמה חודשים כתבתי כאן בפורום על מישהו שלמד איתי בכיתה והייתי מאוהב בו (ולימים הסתבר שגם הוא אהב אותי), היינו כל הזמן ביחד.. ישבנו אחד ליד השני, שלחנו מבטים מוזרים אחד לשני באמצע השיעור, היינו הולכים לבית אחד של השני, לפעמים ישנים אחד בבית של השני .. ממש חברים טובים .... באיזה שהוא שלב התחלתי לשים לב שאני מאוהב בו קשות... בהתחלה היו נסיונות הדחקה אבל הם חלפו, ומהר מאוד קלטתי שאני אוהב ת'בנאדם הזה... אבל אף פעם לא באמת העזתי להגיד לו את זה .. הסתפקתי רק בלשלוח מבטים בשיעורים (שהיו די הדדיים, אבל תמיד אמרתי ומה אם זה סתם בראש שלי .. ולכן גם לא עשיתי יותר צעדים ...) כעבור כמה חודשים נכנסתי למין דיכאון או אולי תסכול מכל המצב הזה .. לא יכולתי לחשוב על שום דבר חוץ ממנו ותסכל אותי הפחד לומר לו: אני אוהב אותך! אחרי שכבר ראיתי שהמצב שלי די מחמיר .. התחלתי להזניח את הלימודים דווקא בתקופה שאני צריך לתת את כל כולי לבגרויות ... התחלתי להיכשל בבחינות, בעבודות שהייתי צריך להגיש .. המורות לא הבינו מה עובר עליי ... ואז .. אני זוכר שיצאנו לחופשת חנוכה וידעתי שאחרי החופשה אני לא מתכוון לחזור ... הרגשתי שאני אעשה לעצמי רע אם אשאר שם .. אם אני אראה אותו בכל בוקר עם החיוך הזה שלו... ידעתי גם שזה יעלה לי בהמון חברויות אחרות אם אעזוב .. כי אני אפסיד חברים טובים נוספים שהיו לי בביה"ס ... אבל הרגשתי שאני מוכרח לעזוב.... וגם כמובן שרציתי לעשות משהו עם עצמי בעניין הלימודים .. לסיים ת'בגרויות האלה... אחרי החופשה הודעתי להורים שאני לא חוזר לביה"ס .. הם מאוד הופתעו אבל זרמו איתי .. זה המזל שלי .. שהם זורמים איתי עם כל השטיקים שלי ..... עברתי לאקסטרני ובאמת התחלתי לנסות לפתוח דף חדש .. הכרתי חברים חדשים ... אווירה שונה, צוות שונה ... הכל היה לי מוזר מאוד... לעבור פתאום מבית ספר שלמדתי בו ארבע וחצי שנים עם חברויות שכבר יצרתי לעצמי ... ובגרויות של שנה שלמה שהשארתי מאחור ... אבל הייתה לי מטרה אחת מול העיניים והיא להתנתק מאותו בחור... עברה שנה קשה ... ובאמת התחלתי להרגיש שהוא כבר מאחוריי .. שדי ירד לי ממנו (חשוב לציין שהקשר שלנו די ניתק בשנה הזאת..) אחרי שהרגשתי יותר טוב ויותר מחוזק החלטתי שאני רוצה לפגוש אותו .. התקשרתי וקבענו .. יצאנו לבית קפה בפארק ודיברנו איזה 5 שעות .. (טוב.. היה לנו פער של שנה להדביק..) הוא סיפר לי שיש לו חברה חדשה, אני סיפרתי על העבודה החדשה שלי וכו' וכו'.... לקראת סוף השיחה אמרתי לו: " ניר (שם שהמצאתי) אני הומו!" .. הוא אמר "אוקיי
..." ואז אמרתי לו את כל מה שהרגשתי כלפיו בתקופה שהייתי בביה"ס .. ותנחשו מה?...- הוא אמר לי שגם הוא הרגיש את אותם התחושות וההרגשות ושגם הוא רצה אותי.. אבל הוא פחד. בדיוק כמוני.... וזהו ... כך הסתיימה הפגישה הזאת (שהתקיימה בערך לפני שבעה חודשים ...) מאז הוא לא יצר איתי קשר וגם אני לא. לפני חודשיים בערך התחלתי לצאת עם בחור ... ותקראו לזה גורל, קארמה או אנא עארף מה.. אני מקבל טלפון מניר (שם בדוי) .. כן כן .. אותו בחור שהייתי חולה עליו התקשר אליי ... הוא סיפר לי שהוא נפרד מחברה שלו לפני כמה חודשים כי זה לא הרגיש לו נכון (נו בטח לא נכון .. אתה הומו
) הוא אמר לי שהוא רוצה להיפגש איתי, שהוא רוצה לתקן , שהוא רוצה שנהיה ביחד .... הרגשתי מבולבל.. לא בגלל שלא ידעתי אם לחזור להיות איתו או לא, כי אני כבר לא רוצה אותו.. אלא פשוט נורא נורא ריחמתי עליו.. כי הוא עבר תהליך מאוד ארוך שכל הומו עובר בצורה זו או אחרת ... הוא עבר את התהליך של הקבלה העצמית, אי ההדחקה, רצון בקשר להיות עם מישהו, והכי חשוב- גם להתוודות בפני מישהו שהוא אוהב אותו (לצורך העניין,אותי)... וממש לא רציתי להפנות אליו עורף ולהגיד לו .." צ'מע.. התגברתי עליך, אני כבר לא אוהב אותך אז ממממביי ... " בחיים לא אגיד לו דבר כזה... מצד אחד נורא רציתי להיות איתו שם, לא כדי להיות בנזוג שלו אלא פשוט להיות לידו ולעזור לו בתהליך .. אבל מצד שני היה את הבחור שהתחלתי לצאת איתו ואותו אני מאוד מאוד אוהב וידעתי שהוא לא יראה את זה בעין יפה שאני בקשר עם הבחור שפעם היה כל חיי.... החלטתי ללכת עם האהבה הנוכחית שלי ולא נפגשתי עם ניר (שם בדוי) לפני כמה זמן אני והבחור החדש נפרדנו.... ושוב הייתה לי את האפשרות להתקשר לניר ולהיפגש איתו ... אבל החלטתי לא לעשות את זה ... הגעתי למסקנה שאני לא יכול להיות איתו בתהליך שלו .. זה תהליך שכל אחד עובר עם עצמו, בדיוק כמו שאני עברתי את התהליך שלי לבד... אני מאחל לו את כל הטוב בעולם ואני כ"כ שמח בשבילו שהוא התחיל לקבל את עצמו.... אני יודע בוודאות שאני והוא זה כבר לא יקרה .. כי אני כבר לא רוצה ... אבל חברות רגילה כמו פעם אני בהחלט רוצה איתו .. ואחרי שהוא יתגבר עליי כמו שאני התגברתי עליו אני אשמח להיות איתו בקשר. אני מה זה מצטער על המגילה ... ממש לא התכוונתי שזה יהיה כזה ארוך ...
 
פיני יקירי, נשמה טובה, אל תדחה אותו על הסף...

כי אנחנו לא יודעים איך שגלגל מסתובב לו... (אגב, סיפור מאלף ומעלף... זה מה שקורה מתאהבים בהכי קרוב אלינו והוא למעשה רחוק מאיתנו...) להבדיל לי הציעו שידוך/היכרות בגיל צעיר בחורה מבית טוב, אישה נאה וחסודה, חזקה מבחינה דתית ואני דחיתי אותה על הסף ולו רק בגלל שהייתה לי אז משיכה לגברים בלבד וזאת אף אחד כמובן לא ידע (חוץ מהחבר הטוב שאיתו הייתי מבלה ונהנהים יחד מהחיים). אבל לעולם לא נדע את נסתרות האל, 7 שנים לאחר מכן אמי נפטרה התחזקתי מאוד מבחינה דתית והתנזרתי לחלוטין מגברים, מה שהוביל 3 שנים לאחר מכן למהפך בחיי ולראשונה בחיים שלי נמשכתי לאישה והייתה זו אותה אישה שהציעו לי עשר שנים קודם לכן והנה כי כן - נישאנו והבאנו ילדים לעולם... כך שאנחנו לא יודעים מי מיועד לנו כזיווג - עד שנכיר ונדע אותו...
 
אני לא דוחה אותו ...

אני חושב שאני כבר במקום אחר ... מאז שעזבתי את הביה"ס עברתי כ"כ הרבה (אני יודע שזה נשמע מצחיק כי אני כולה ילד.. אבל זה נכון .. עברתי מלאאא בתקופה הזאת ...) ולדעתי הריחוק הזה די גרם לי להמשיך הלאה ... ואולי בגלל זה אני לא מסוגל לחזור אליו (למרות שפעם כ"כ חיכיתי לרגע שהוא יבוא ויגיד לי: "אני שלך!")
 
וואו!!! מקנא בך

אילו רגשות עזים את מתאר!!!! אומרים שאהבה אמיתית לעולם לא מתה... אז זו אהבה אמיתית? לא הבנתי כ"כ את ההחלטיות שלך לא לחזור אליו. למה לא? אז מה אם הוא עובר תהליך? כולנו עוברים את התהליך הזה בשלב כזה או אחר, מעטים הם אלו שהגיעו לסופו באמת באמת. אז מה הבעיה? קרא לי רומנטיקן, אבל אני הייתי הולך על זה ובגדול! :D
 
קודם כל תודה על התגובה ../images/Emo13.gif

ולשאלתך: אני לא חוזר אליו לא בגלל שהוא עובר תהליך, אלא בגלל שכנראה שהוא כבר לא האהבה שלי .. אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו... אבל כנראה שהניתוק הזה שהחלטתי לעשות בתקופה ההיא .. גרם לי באמת להפסיק לאהוב אותו (אולי בגלל שהייתי בטוח שלא יהיה מצב שנהיה ביחד ורציתי להירפא ממנו.. וזו הייתה לי תקופה מאוד מאוד קשה .. עד שהצלחתי להירדם בלילה בלי לחשוב עליו לקח לי הרבה זמן ..) אז כנראה שהוא באמת יצא מהראש שלי לגמריי, לפחות מבחינה זוגית... אתה חייב להבין שבאמת באמת סבלתי אז.. זה הגיע למקומות מאוד קשים נפשית בשבילי .. ועד שסוף סוף יצאתי מזה.. אני לא רוצה לחזור לשם. אליו. (זת'אומרת ברור שארצה להמשיך להיות חבר שלו.. אבל רק חבר לא יותר מזה ... וברגע הזה אני חושב שאסור לי לחזור להיות איתו בקשר כי זה רק יכניס אותו לבלבלות ואולי לתקוות שווא שאולי יש סיכוי שנחזור להיות ביחד כמו שלי היו וסבלתי נורא.. ואני לא רוצה שהוא יעבור את אותו הסבל... לכן אמרתי שאחזור להיות איתו בקשר רק אחרי שהוא יתנתק ממני מבחינה זוגית וירצה רק קשר חברי.) חוצמיזה שכרגע אני חושב שמישהו תפס את מקומו בלב שלי
....
 

ספר ריק

New member
חתיכת סיפור!

הרגשות אליו היו כה חזקים עד שבחרת לעזוב את מוסד הלימודים! זה לא צחוק... כמו אחרים שהגיבו, גם אני מציע לך לשקול הדברים שנית. זה ש״התגברת״ עליו לא אומר שאם תתחילו בקשר ביניכם אתה לא תתאהב בו מחדש ברגע. ובעצם, למה לא לנסות?
 
../images/Emo13.gif

כשאני מספר לאנשים את הסיפור הזה, חלקם מפרשים את זה כהחלטה מאוד טובה ושזה היה הדבר הנכון וכמה כוחות נפש יש לי.. וחלקם (המועט, יש לציין) מפרשים את זה דווקא כחולשה ... שבחרתי לעזוב את הכל ולהשאיר את זה מאחור ... אבל בתכל'ס הכי חשוב זה מה שאני מרגיש ומה שאני הכי רואה לנכון עבורי ... ולדעתי עשיתי את הבחירה הנכונה כשעזבתי את ביה"ס ... גם כי מתישהוא הפסקתי לסבול וגם כי היתה לי הזדמנות להכיר כמה חברים וחברות חדשים בבבית ספר האקסטרני ... ---- תראה.. יכול להיות שכמו שאתה אומר אני אפגש איתו ואתאהב בו שוב ברגע... אבל כשמישהי שאלה אותי השבוע: "פיני אתה באמת רוצה לחזור לשם? למקום הזה? " אמרתי לה: "אני לא חושב" ... יכול להיות שאני מבולבל מכל המצב הזה שנכנסתי אליו שלא ממש מרצוני.. אבל עד שלא אהיה סגור סופית על מה שאני הולך לעשות, אני לא אעשה שום צעד שיכול בהמשך להתפרש לי כטעות.. כי זה יכול לפגוע גם בו ואני ממש לא רוצה שזה יקרה....
 
למעלה