האנשים הקטנים
האנשים הקטנים " אוהו כבר שנים שאני מכיר את האנשים הקטנים.." אמר לי סבא כשאלתי אותו ככה בדרך אגב אם הוא מכיר את ה"סיפור" על האנשים הקטנים, רגע אחד סבא , אתה טוען שהם, הם האנשים הקטנים הוספתי, קיימים? סבא מחייך חיוך ממזרי, מתעלם במכוון מהשאלה ומתעניין אם בא לי כוס תה חם ומתוק כזה שאימא שלו נהגה להכין עוד אז כשחיו בארץ האחרת.. סבא!! גערתי בו פחדתי שיתחיל שוב לספר את אותו סיפור על כוס התה המפורסמת שאימא שלו נהגה להכין לאביו.. סבא?! נו כבר תענה לי אבל סבא בשלו ואני לא נותרה לי ברירה אלא לחכות עד שהטכס שחוזר על עצמו {כבר שנים אגב} יסתיים, סבא יקום בכבדות ויתלונן על הפרקים ושזה כבר לא מה שהיה פעם.. וימלא את הקומקום רק בכמות לשתי כוסות וקצת כי לא צריך לבזבז חשמל סתם ושזה חשוב מאוד לחסוך ויזכיר לי את הפתגם שמגרוש לגרוש עושים רכוש ויוציא שתי כוסות שקופות {אם כי בייננו טיפונת סדוקות} כי זה חשוב מאוד לראות שהתה צלול ואת זה הרי הוא למד מאימא שלו שהייתה {כמובן} אלופה בלהכין תה, יוסיף סוכר לכוסות ולי יוסיף עוד קצת כי אני עוד צעיר וככה החיים יהיו מתוקים יותר.. ו.. ו.. נו כבר סבא!! אני מנסה לזרז אותו אבל את סבא אי אפשר לזרז הוא מצדו שכל העולם ירוץ לא איכפת לו , הרי "מה כבר מבינים הצעירים האלו בכלל, רק לרוץ ולרוץ כל הזמן הם יודעים ובסוף מה? הרי כולם מגיעים לאותו מקום".. לאט לאט אנחנו קרבים אל הספסל בגינה מתחת לעץ הגויבה {או הגויאבה? סאמק מי שיודע?} ואז צריך לשתות את התה חם מאוד שלא יתקרר כי אז זה לא שווה בכלל.. נו סבא עכשיו כששתינו את התה חם מאוד ונחנו בצל העץ עם הפירות {כן אני יודע זה פרות, אבל פרות זה נשמע לי קצת כמו הבהמות ההן אלו שמעלות גירה אז!?}שכבר לא רואים בכלל היום ונשמנו "אוויר צח" .. תענה לי, מה עם האנשים הקטנים??? אהממ.. .. אחח.. חחחררר... הוא נרדם בחיי, אני מתבונן בו ורואה את הקמטים במצחו ואת קמטי הצחוק העמוקים בצדי פיו ואת כפות הידיים הגדולות והמיובלות שלו עוטפות את הכוס הריקה ואת השיער הדליל והלבן זע קלות עם הרוח אני מתמלא באה.. אז תגידו בייננו האנשים הקטנים לא יכולים לחכות עוד קצת? (אולי קצת ילדותי אהממ..}
האנשים הקטנים " אוהו כבר שנים שאני מכיר את האנשים הקטנים.." אמר לי סבא כשאלתי אותו ככה בדרך אגב אם הוא מכיר את ה"סיפור" על האנשים הקטנים, רגע אחד סבא , אתה טוען שהם, הם האנשים הקטנים הוספתי, קיימים? סבא מחייך חיוך ממזרי, מתעלם במכוון מהשאלה ומתעניין אם בא לי כוס תה חם ומתוק כזה שאימא שלו נהגה להכין עוד אז כשחיו בארץ האחרת.. סבא!! גערתי בו פחדתי שיתחיל שוב לספר את אותו סיפור על כוס התה המפורסמת שאימא שלו נהגה להכין לאביו.. סבא?! נו כבר תענה לי אבל סבא בשלו ואני לא נותרה לי ברירה אלא לחכות עד שהטכס שחוזר על עצמו {כבר שנים אגב} יסתיים, סבא יקום בכבדות ויתלונן על הפרקים ושזה כבר לא מה שהיה פעם.. וימלא את הקומקום רק בכמות לשתי כוסות וקצת כי לא צריך לבזבז חשמל סתם ושזה חשוב מאוד לחסוך ויזכיר לי את הפתגם שמגרוש לגרוש עושים רכוש ויוציא שתי כוסות שקופות {אם כי בייננו טיפונת סדוקות} כי זה חשוב מאוד לראות שהתה צלול ואת זה הרי הוא למד מאימא שלו שהייתה {כמובן} אלופה בלהכין תה, יוסיף סוכר לכוסות ולי יוסיף עוד קצת כי אני עוד צעיר וככה החיים יהיו מתוקים יותר.. ו.. ו.. נו כבר סבא!! אני מנסה לזרז אותו אבל את סבא אי אפשר לזרז הוא מצדו שכל העולם ירוץ לא איכפת לו , הרי "מה כבר מבינים הצעירים האלו בכלל, רק לרוץ ולרוץ כל הזמן הם יודעים ובסוף מה? הרי כולם מגיעים לאותו מקום".. לאט לאט אנחנו קרבים אל הספסל בגינה מתחת לעץ הגויבה {או הגויאבה? סאמק מי שיודע?} ואז צריך לשתות את התה חם מאוד שלא יתקרר כי אז זה לא שווה בכלל.. נו סבא עכשיו כששתינו את התה חם מאוד ונחנו בצל העץ עם הפירות {כן אני יודע זה פרות, אבל פרות זה נשמע לי קצת כמו הבהמות ההן אלו שמעלות גירה אז!?}שכבר לא רואים בכלל היום ונשמנו "אוויר צח" .. תענה לי, מה עם האנשים הקטנים??? אהממ.. .. אחח.. חחחררר... הוא נרדם בחיי, אני מתבונן בו ורואה את הקמטים במצחו ואת קמטי הצחוק העמוקים בצדי פיו ואת כפות הידיים הגדולות והמיובלות שלו עוטפות את הכוס הריקה ואת השיער הדליל והלבן זע קלות עם הרוח אני מתמלא באה.. אז תגידו בייננו האנשים הקטנים לא יכולים לחכות עוד קצת? (אולי קצת ילדותי אהממ..}