האנס והנאנסת
הם רק ודגמה למקרים אחרים. הבה נניח שיש רוצח ומשפחה של הנרצח. האחרונים, גם אם הם נפגעים נפשית צריכים להגיש תביעה לביטוח הלאומי לקצבת נכות, וצריכים לתבוע את נזקיהם מהרוצח, ואין להם פיצוי לעולם על האבדן. הרוצח היושב בכלא, מזונותיו קצובים לו מהמדינה, אין לו מקורות הכנסה, כך שבד"כ אין לו איך לפצות את הקורבנות, ואם חו"ח הוא נקלע למשבר נפשי קשה, בד"כ בית הסוהר יעניק לו טטיפול פסיכולוגי, בהיותו נתון להשגחתם. זו המציאות בעבירות של בן אדם לחברו. המדינה לא מפצה את הקורבנות, מעבר לקצבאות שארים או נכות. כך גם בתאונות דרכים. היחידים המפוצים במידת מה יותר, הם נפגעי פעולות איבה, ומשפחות שכולות, וגם עליהן לעבור ועדות. אני סבורה שעדיף לתת טיפול לבן מופרע נפשית באורח קשה כמו האנס הזה, מאשר לשחרר אותו לאחר שנים של מאסר ללא טפול, כי הוא מן הסתם יחזור ויעשה זאת שוב.
