האמת של החיים
הצתרפתי לפורום הזה לני מספר ימים.
אני רואה שמרבית הפוסטים הם ניסיון לתמלל מזו האמת, מזו הארה, מהן חוויות. בקיצור, לנסות להסביר "לאן צריך להגיע". מזו האמת הזו שכולם מדברים עליה. אמת אחת, אמיתות שונות.
אני בא להעיר את תשומת לבכם שמדיטציה רוחניות, הארה, חוויות, אמת, הם רק דרך ולא יעד.
בצורה מאוד פשטנית.
כל בני האדם רוצים להיות מאושרים ולא לסבול.
כל העבודה הרוחנית על כל צורותיה מטרתה לגרום לאנשים להיות מאושרים ולא לסבול.
הארה לפי הבודהיזם זה הסוף לסבל.
בשביל להפסיק את הסבל לחלוטין דרושה טקטיקה שונה מזו שמרבית האנשים בוחרים בחייהם.
הרי כל בני האדם שואפים להפסיק לסבול ולהיות מאושרים. כולם חושבים שהם יודעים מה יעשה אותם מאושרים. כמובן. שיהיה להם מה שהם רוצים, ושלא יהיה להם מה שהם לא רוצים. מרבית האנשים חושבים כך. ובככל זאת עוד לא ראיתי אחד מהם שהצליח לקיים את המשוואה הזו ולהיות מאושר כל הזמן ולא סובל בכלל. להפך, האנשים שמנסים להגשים את המשוואה הזו בצורתה הכי קיצונית נראים לי תמיד אנשים סובלים מאוד, נהנתנים מאוד שחייהם נעים בין פיקים של סבל נוראי והתרגשות גדולה.
זוהי גישה שאומרת שכשיש לי מה שאני רוצה אני מאושר. זה לא עובד במציאות.
הגישה הרוחנית (לפחות מכיוון הבודהיזם) אומרת אחרת. האושר הינו הסוף לסבל. לא דבר שמשיגים אותו, אלא חופש מתנאים חיצוניים. חופש מלרצות דברים וחופש מלדחות דברים. מצב שבו לא רוצים או דוחים דבר. המצב הזה שנקרא נירוונה בבודהיזם הוא בעצם הידיעה של העצמי מעבר לכל הדואליות של טוב ורע, נעים ולא נעים. יש דרכים שעוצרות שמה. ויש דרכים שמטרתן היא אהבה וחמלה לשאר היצורים בעולם. אותה אהבה וחמלה היא בעצם הטבע הפנימי של כל אדם מעצם היותו אדם ברגע שהוא לא סובל. אין צורך לטפח אהבה וחמלה לאחרים. זה BUILD IN.
למה אני רושם את כל זה? הרי אני מניח שרובכם כבר יודע את זה. בכל זאת יש סיבה.
להיות פילוסוף דגול זה לא טוב או רע. גם להיות מודט רציני זה לא טוב או רע. בסופו של דבר, איך החיים שלך נראים???
האם החיים שלך הם אוסף של מאבקים,פחדים, קשיים, משחקי כוח, אגו, להיות צודק, חיפוש אחר הנאה והתרגשות?
איך מערכות היחסים בחיים שלך נראות? האם אתה מרגיש שיש דברים שצריך לעשות, ש"ככה זה"? האם אתה יכול להגיד את מה שאתה מרגיש וחושב למי שצריך בלי להיות תוקפני וכועס? האם אתה אמיתי וכנה עם אחרים ביחס לרגשות שלך או שאתה צריך להסתיר אותם? האם אתה ביחסים טובים, מכבדים, הרמונים, שמחים, קרובים, אוטנתיים, אמיתיים, פתוחים ומקבלים עם ההמשפחה שלך, עם החברים הקרובים והרחוקים, עם אנשים שאתה לא יודע את שמם אפילו?
איך העבודה שלך נראת? אם לא היו לך שיקולי כסף. במה היית עובד?
האם אתה עובד בעבודה או שבשבילך היית מוכן לעשות זאת גם בהתנדבות?
מעבר לההארה הפרטית שאתה חושב שיש לך, איך אחרים תופסים אותך? האם אנשים נהנים להיות בחברתך? רוצים לשמוע בעצותיך? מתקשרים אליך ברגעים הקשים שלהם וגם הטובים שלהם? איך אתה משפיע על הסביבה שלך? איך הסביבה שלך משפיע עליך?
ככל שאדם יודע את עצמו יותר ויודע להשתמש בידע הזה כדי לעזור לאחרים הוא יהיה כמו עץ גדול עם גזע עבה, ענפים הנפרסים לכל הכיוונים ועלווה שמשרה צל על אזור גדול. אנשים יבואו אליו כי הם ירגישו בטוחים איתו, במחסה שלו. האם אנשים מרגישים שהם בטוחים אתכם?
אל תראו את ה"הארה" שלכם כאיזה נתון. מה שנמדד זו התוצאות בשטח. האם אנשים אחרים מרגישים כלפיכם מה שאתם מרגישים כלפי עצמכם?
בני אדם מזהים בקלות באופן לא מודע ללא שום ידע רוחני איזה אדם הוא שקט ונינוח, מאמין בעצמו, אמיתי ואוטנתי, אוהב, קשוב, וחופשי. הם נמשכים לאנשים כאלה, סומכים עליהם ונפתחים אליהם ישר. זו המציאות.
אז אם החיים שלכם מתנהלים באופן חלק, אתם מרגישים בנוח עם החיים, עם מערכות היחסים בהן ועם הכיוון אליו את צועדים, ואם הסביבה שלכם היא בהרמוניה עם ההרגשה הפנימית שלכם, אז העבודה הפנימית שאתם עושים אמיתית.
כל עוד החיים שלכם עדיין לא בהרמוניה (הם תמיד שואפים להרמוניה מאשר מגיעים אליה), אז תפסיקו לדבר על הארה, אמת, וחוויות. לכל ההארות האלה אין ערך אם אתם עדיין לא חופשיים להיות עצמכם באמת. להרגיש ולהגיד את מה שעל ליבכם ולא להסתיר דבר. להיות שקוף פנים וחוץ.
אל תנסו להוכיח לי שהחיים שלכם בהרמוניה. פשוט תשאלו את עצמכם, אילו חלקים בחיים שלי עדיין לא בהרמוניה? איפה אני עדיין חווה קושי?
הצתרפתי לפורום הזה לני מספר ימים.
אני רואה שמרבית הפוסטים הם ניסיון לתמלל מזו האמת, מזו הארה, מהן חוויות. בקיצור, לנסות להסביר "לאן צריך להגיע". מזו האמת הזו שכולם מדברים עליה. אמת אחת, אמיתות שונות.
אני בא להעיר את תשומת לבכם שמדיטציה רוחניות, הארה, חוויות, אמת, הם רק דרך ולא יעד.
בצורה מאוד פשטנית.
כל בני האדם רוצים להיות מאושרים ולא לסבול.
כל העבודה הרוחנית על כל צורותיה מטרתה לגרום לאנשים להיות מאושרים ולא לסבול.
הארה לפי הבודהיזם זה הסוף לסבל.
בשביל להפסיק את הסבל לחלוטין דרושה טקטיקה שונה מזו שמרבית האנשים בוחרים בחייהם.
הרי כל בני האדם שואפים להפסיק לסבול ולהיות מאושרים. כולם חושבים שהם יודעים מה יעשה אותם מאושרים. כמובן. שיהיה להם מה שהם רוצים, ושלא יהיה להם מה שהם לא רוצים. מרבית האנשים חושבים כך. ובככל זאת עוד לא ראיתי אחד מהם שהצליח לקיים את המשוואה הזו ולהיות מאושר כל הזמן ולא סובל בכלל. להפך, האנשים שמנסים להגשים את המשוואה הזו בצורתה הכי קיצונית נראים לי תמיד אנשים סובלים מאוד, נהנתנים מאוד שחייהם נעים בין פיקים של סבל נוראי והתרגשות גדולה.
זוהי גישה שאומרת שכשיש לי מה שאני רוצה אני מאושר. זה לא עובד במציאות.
הגישה הרוחנית (לפחות מכיוון הבודהיזם) אומרת אחרת. האושר הינו הסוף לסבל. לא דבר שמשיגים אותו, אלא חופש מתנאים חיצוניים. חופש מלרצות דברים וחופש מלדחות דברים. מצב שבו לא רוצים או דוחים דבר. המצב הזה שנקרא נירוונה בבודהיזם הוא בעצם הידיעה של העצמי מעבר לכל הדואליות של טוב ורע, נעים ולא נעים. יש דרכים שעוצרות שמה. ויש דרכים שמטרתן היא אהבה וחמלה לשאר היצורים בעולם. אותה אהבה וחמלה היא בעצם הטבע הפנימי של כל אדם מעצם היותו אדם ברגע שהוא לא סובל. אין צורך לטפח אהבה וחמלה לאחרים. זה BUILD IN.
למה אני רושם את כל זה? הרי אני מניח שרובכם כבר יודע את זה. בכל זאת יש סיבה.
להיות פילוסוף דגול זה לא טוב או רע. גם להיות מודט רציני זה לא טוב או רע. בסופו של דבר, איך החיים שלך נראים???
האם החיים שלך הם אוסף של מאבקים,פחדים, קשיים, משחקי כוח, אגו, להיות צודק, חיפוש אחר הנאה והתרגשות?
איך מערכות היחסים בחיים שלך נראות? האם אתה מרגיש שיש דברים שצריך לעשות, ש"ככה זה"? האם אתה יכול להגיד את מה שאתה מרגיש וחושב למי שצריך בלי להיות תוקפני וכועס? האם אתה אמיתי וכנה עם אחרים ביחס לרגשות שלך או שאתה צריך להסתיר אותם? האם אתה ביחסים טובים, מכבדים, הרמונים, שמחים, קרובים, אוטנתיים, אמיתיים, פתוחים ומקבלים עם ההמשפחה שלך, עם החברים הקרובים והרחוקים, עם אנשים שאתה לא יודע את שמם אפילו?
איך העבודה שלך נראת? אם לא היו לך שיקולי כסף. במה היית עובד?
האם אתה עובד בעבודה או שבשבילך היית מוכן לעשות זאת גם בהתנדבות?
מעבר לההארה הפרטית שאתה חושב שיש לך, איך אחרים תופסים אותך? האם אנשים נהנים להיות בחברתך? רוצים לשמוע בעצותיך? מתקשרים אליך ברגעים הקשים שלהם וגם הטובים שלהם? איך אתה משפיע על הסביבה שלך? איך הסביבה שלך משפיע עליך?
ככל שאדם יודע את עצמו יותר ויודע להשתמש בידע הזה כדי לעזור לאחרים הוא יהיה כמו עץ גדול עם גזע עבה, ענפים הנפרסים לכל הכיוונים ועלווה שמשרה צל על אזור גדול. אנשים יבואו אליו כי הם ירגישו בטוחים איתו, במחסה שלו. האם אנשים מרגישים שהם בטוחים אתכם?
אל תראו את ה"הארה" שלכם כאיזה נתון. מה שנמדד זו התוצאות בשטח. האם אנשים אחרים מרגישים כלפיכם מה שאתם מרגישים כלפי עצמכם?
בני אדם מזהים בקלות באופן לא מודע ללא שום ידע רוחני איזה אדם הוא שקט ונינוח, מאמין בעצמו, אמיתי ואוטנתי, אוהב, קשוב, וחופשי. הם נמשכים לאנשים כאלה, סומכים עליהם ונפתחים אליהם ישר. זו המציאות.
אז אם החיים שלכם מתנהלים באופן חלק, אתם מרגישים בנוח עם החיים, עם מערכות היחסים בהן ועם הכיוון אליו את צועדים, ואם הסביבה שלכם היא בהרמוניה עם ההרגשה הפנימית שלכם, אז העבודה הפנימית שאתם עושים אמיתית.
כל עוד החיים שלכם עדיין לא בהרמוניה (הם תמיד שואפים להרמוניה מאשר מגיעים אליה), אז תפסיקו לדבר על הארה, אמת, וחוויות. לכל ההארות האלה אין ערך אם אתם עדיין לא חופשיים להיות עצמכם באמת. להרגיש ולהגיד את מה שעל ליבכם ולא להסתיר דבר. להיות שקוף פנים וחוץ.
אל תנסו להוכיח לי שהחיים שלכם בהרמוניה. פשוט תשאלו את עצמכם, אילו חלקים בחיים שלי עדיין לא בהרמוניה? איפה אני עדיין חווה קושי?
